שהיין פוטר שאר משקין

1. ברכת היין של הקידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה, ואינו טעון ברכה לאחריו, משום שברכת המזון פוטרתו, ואפי' אם שתה רביעית יין בקידוש אינו צריך לברך ברכה אחרונה קודם נטילת ידים, אלא נפטר בברכת המזון. וה"ה אדם ששתה מים אחר הקידוש קודם המוציא, אפי' אם שתה רביעית אינו צריך לברך ברכה אחרונה. אם עשה קידוש ושתה רביעית שיטת רב עמרם שצריך לברך ברכה אחרונה על היין, ואף אם ברך ברכה"מ צריך לחזר ולברך מעין שלש, (ומאידך כתב דאם עושה כוס של ברכה"מ אין צריך לברך על כוס זה ברכה אחרונה, כיוון שנגרר ובא מחמת הסעודה הוי כאילו ברך ע"ז ברכה"מ, ולא רק זאת אלא אף את כוס הקדוש פוטר, ותמה עליו הטור). ואילו שיטת הרא"ש והטור דיין שלפני המזון נפטר בברכה"מ, כיוון שבאים להמשיך האדם לתאוות המאכל חשיב כצרכי סעודה, וכל שכן יין של קידוש שהוא צורך הסעודה. (ובסי' קע"ד הובא בב"י שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ש וס"ל דאף דברים הגוררים את האכילה, חייבים בברכה אחרונה, דאין נפטר אלא מה שבתוך הסעודה ולא הדברים האחרים). ומרן השו"ע (סי' רעב סעי' י') פסק דאין לברך ברכה אחרונה על היין של קידוש כהרא"ש, (ואפשר דבכוס של קידוש יודה הרשב"א דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה, כיוון שבלא קידוש אינו יכול לאכל וצ"ע). ובבאה"ל סי' קע"ד ס"ו (ד"ה וכן) כתב דאין לשתות לכתחילה רביעית אלא מלא לוגמיו וחשש לפוסקים המצריכים ברכה אחרונה, אמנם הבא"ח (שנה ב' פרשת בראשית אות כ"ג) כתב שצריך לשתות רביעית, וכ"כ כה"ח (סי' רע"א סקפ"ג) בשם המנהיג, וכן כתב הגרב"ץ (אורל"צ ח"ב פ"כ אות כ"ב) דישתה רביעית ויכון לפוטרו בברכה"מ, דהא איתא בשו"ע (סי' ר"ח סעי' טז) דאם ברך על היין ברכה"מ יצא יד"ח, דהא היין מזין, ואפשר דאף המשנ"ב חוזר בו וס"ל דשרי לכתחילה לשתות רביעית. והוכיח זאת ממש"כ בהלכות פסח (סי' תע"ב) דשיעור הכוס רביעית, וישתה כולו לכתחילה ורובו בדיעבד, ומשמע דמיירי בג' כוסות ראשונות מזה שממשיך ואומר "אך כוס הרביעית ישתה כולו כדי שיברך ברכה אחרונה" ,והרי לפנינו דישתה רביעית לכתחי' וסותר למש"כ בסי' קע"ד אלא ע"כ שהמשנ"ב חזר בו, ולכן פסק באור לציון שישתה רביעית. והנה הרב בא"ח (ש"ר פרשת נשא אות ב') כתב שאם שתה רביעית מים קודם הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה, דהעיקר כמ"ש  רבינו האר"י שפעם צפה ברוה"ק במצח רבינו חיים ויטאל וראה כתם במצחו, ע"ז שלא ברך על המים ששתה קודם המזון, וכ"פ כה"ח (סי' קע"ד) דאפי' ברך ברכה"מ יחזור ויברך  ברכה אחרונה, וכ"כ הבא"ח (פרשת נשא ש"ש אות ל"ב) דמי שאכל כרפס יותר מכזית יברך ברכה אחרונה בורא נפשות, ולכאורה ה"ה שאם שתה רביעית יין בקידוש יתחייב בברכה אחרונה, וכן הוא לו בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' מז). אך אמנם בעוד יוסף חי (הלכות פרשת נשא) כתב דאע"פ שכתב בבא"ח לברך בורא נפשות, מ"מ חוזר בו וס"ל שלא יברך, וא"כ אפשר דה"ה הכא גבי יין ומים שלא יברך, ואולי יש לחלק. והגרע"י בהליכות עולם (ח"ב עמ' קכז) ובחזו"ע (ט"ו בשבט) בהערות אות ח' .(עמ' ה') פסק דסב"ל ושלא יברך, וכ"כ בשו"ת תבואות שמש (חאו"ח סי' סב ד"ה  והנה מן) שכן הוא המנהג שאין מברכים.
2. מיץ ענבים שברכתו בורא פרי הגפן אפי' שאינו משכר, פוטר את שאר המשקין. בספר וזאת הברכה (עמ' רס"ז) כתב בשם שבות יצחק (פי"א ב') דאחד מגדולי הדור חילק  בזה דדוקא יין המשמח פוטר שאר משקים, משא"כ שאר משקים, ואף מיץ ענבים אינו פוטר שאר משקים, אמנם הגר"ע בחזו"ע (ט"ו בשבט עמ' ע"ד) ס"ל דה"ה מיץ ענבים פוטר שאר משקים.
3. ואף מי שטעם מהיין וכעת חפץ לשתות שאר משקין קודם הקידוש אין צריך לברך עליהם, שהיין פוטר כלמיני משקין. כן פסק השו"ע (סי' קעד סעי' ב') דשתיית היין פוטרת שאר משקין. ואין צריך לשתות מלא לוגמיו, אלא אפי' טעימה בעלמא פוטרת את שאר המשקין. בבאה"ל (סי' קעד ד"ה יין) הצריך לשתות מלא  לוגמיו, אמנם בשו"ת אור לציון (פ"כ סעי' ט') פסק דמהני אפי' טעימה כל שהיא, ומ"מ ממידת חסידות כתב שיברך על מעט סוכר. אמנם כל זה דווקא כאשר טעם מן היין, אבל אם לא טעם מן היין אינו נפטר בברכת המקדש, אע"פ שיצא ידי חובת קידוש, מדין שומע כעונה, משום שהטעם שהיין פוטר כל מיני משקין, משום שהם טפלים לו, וכשלא שתה לא שייך טעם זה. כן פסק מרן הגרע"י ביחוה דעת (ח"ה סי' כ') וחזו"ע (ברכות עמ' עא – עב).

ולענין גלידה חלבית או פרווה האם נפטרת בברכת היין כמשקים או שדינה כאוכל וכמו"כ האם לברך עליה בסעודה כדין דברים הבאים לקינוח מברכים עליהם כמ"ש בסי' קע"ז ס"א עי' בספר וזאת הברכה עמ' 100  דהביא שנחלקו הפוסקים בזה ולשיטת הגר"י קניבסקי צריך לברך דהוי כמאכל, אמנם האורל"צ (ח"ב פי"ב הי"ב) חילק בין גלידה חלבית לפרווה שכולה משקים, לגלידה חלבית שמוגדרת כאוכל. והוכיח כן מהרמב"ם (פ"ט  מהלכות טומאת אוכלין ה"א) שכתב דשמן ודבש שקרשו וקפאו דינם כמשקים, ואילו חלב שקרש דינו כאוכל. אמנם גם בגלידה שעשויה מביצים מוקצפות ודאי דהוי כאוכל וצריך לברך.  והג"ר יצחק יוסף (בילק"י ח"ג) לא חילק וס"ל דגלידה מוגדרת כמשקה לעולם, ואילו הגר"ד יוסף כתב בקובץ בית הלל (תמוז תשס"ז) שיש לברך על כל גלידה ושכן הורה הגרע"י.