אמירה לגוי חלק א 

1. אסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת, ונלמד כן ממה שמובא במכילתא (פרשת בא אות ט') מהפסוק "כל מלאכה לא יעשה בהם" לא תעשה אתה ולא יעשה חברך, ולא יעשה הנכרי מלאכתך וכו', ונחלקו הראשונים האם איסור זה הוא מדאורייתא או דרבנן, ולהלכה נפסק שאיסור אמירה לגוי אינו אלא מדרבנן, ואף אם לא אמר לגוי לעשות מלאכה, ישנו איסור נוסף כאשר הגוי עשה מלאכה בשביל הישראל שאפי' שלא אמר לו לעשות, מ"מ כיון שעשה המלאכה בשביל הישראל אסור ליהנות ממנה. ורק אם הדליק הגוי נר בשביל עצמו, מותר לישראל ליהנות מאור זה. במשנה שבת (קכב.) "נכרי שהדליק את הנר ישתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור". והטעם משום דנר לאחד נר למאה. אמנם התירו דווקא להשתמש לאורו, אבל אם עשה מדורה להתחמם, נחלקו הפוסקים האם התירו להתחמם כנגדה, או אסור, דחיישינן שמא ירבה הגוי בשבילו, דלהאגור בשם ר"ת אסור להתחמם כנגד המדורה דכיון שאין המדורה מספיקה לחמם שניים, חיישינן שמא ירבה, וכ"כ הרוקח דחיישינן שמא יחתה הגוי בגחלים, אמנם הסמ"ג והמרדכי וספר התרומה ס"ל דשרי להתחמם, דכשם שבנר המספיק לאחד לא יספיק לשניים כראוי ולא חיישינן שמא ירבה, ה"ה במדורה, וכ"פ מרן בסתם להקל ויש אומרים להחמיר. ועי' כה"ח (סי' ער"ו סקי"ח) נקט שאין להקל בזה אלא בשעת הצורך בלבד, אמנם מרן הגרע" בשו"ת יבי"א ח"ו (יו"ד סי' ה') פסק להקל, ושכן פסק בשו"ת ישיב משה שתרוג (ח"א סי' שה), וכה"ח שהחמיר אזיל לשיטתיה (בסי' יג סק"ז), שכל מקום שפסק מרן סתם ויש, יש לחוש לשיטת היש אומרים ואין להקל אלא בעת הצורך או במקום הפסד מרובה. ועי' בספר שמירת שבת כהלכתה (ח"א עמ' תפא) שכתב שיש שני איסורים במלאכת הגוי בשבת ויום טוב: א) איסור האמירה או רמיזה לגוי לעשות מלאכה בשבת ויום טוב בשביל יהודי, וזהו אסור אף כאשר היהודי אינו נהנה ממלאכה זו כלל. ב) איסור הנאה ישירה וממשית ממלאכת הגוי בשבת ויום  טוב, וזהו גם כאשר לא ציוה לגוי לעשות מלאכה זו בשבת ויום טוב, והוא עשאה מעצמו לצורך היהודי.
2. אדם המתגורר בבניין שבו נמצאים מחללי שבת, והדליק המחלל שבת את האור, אסור לו ליהנות מהאור, אמנם אם יכול לעלות במדרגות בחושך, אזי מותר לו לעלות רגיל, משום שאין זה נקרא שנהנה מן האור, אבל אסור לעשות דברים שלא יכול לעשותם בלא האור. עפ"י הגמ' הנ"ל מבואר שם שאם הדליק בשביל ישראל או לצרכו ולצורך ישראל, אסור ליהנות מהאור, אמנם כתב המהרש"ג (ח"ב סי' קמה) והבאה"ל (ד"ה אסור) דאסור ליהנות מדבר שלא יכל לעשות בלא הנר, אבל בדבר שיכול לעשותו בלא הנר, אין זה נקרא שנהנה. ועוד עיין בשעה"צ סי' תרע''ג (אות יא) שאינו חייב לעצום עיניו כשרוצה ללכת במקום שהדליק הגוי את האור, וכן אינו חייב להימנע מללכת מחמת האור שהדליק הגוי, מפני שאין זה נחשב כמשתמש באור שהדליק הגוי בעבורו, אולם אם הדליק הגוי לצורך היהודי במקום חשוך ביותר, ואלמלא אותו אור היה צריך ללכת לאט לאט כדי שלא יכשל בהליכתו, צריך לעשות כן, ואינו רשאי למהר בהליכתו, שהרי הוא נהנה ממלאכת הגוי בשבת. וכן העלה בהלכה ברורה (סי' רעו עמ' כד).
3. בדברים האסורים מדרבנן, אף שאסור למי שנעשה בשבילו , אבל מותר לאחרים ליהנות ממנו, וכן אם הובא דבר מחוץ לתחום, אף חוץ לי''ב מיל אסור למי שנעשה בשבילו ומותר לאחרים. כן כתב הבאה"ל שאין האיסור לאחרים ליהנות, אלא בדברים האסורים מדאורייתא, אבל בדברים האסורים מדרבנן אין איסור לאחרים ליהנות, וכן איסור הבאה מחוץ לתחום על ידי גוי שאינו אלא מדרבנן, מותר ליהנות ממנו, ואף בי"ב מיל דיש אומרים שהוא דאורייתא, מ"מ כיון שאינו מפורש בתורה (כמ"ש המג"א סי' תקט"ו סקי"ח) לכן מותר לאחרים ליהנות ממנו.
4. וכן מותר לומר לגוי להדליק לו את הנר ביום טוב לצורך מצוה, מכיון שכל איסור הבערה ביו"ט אינו אלא מדרבנן, לכן אמירה לגוי מותרת במקום מצוה. עי' בחזו"ע (יו"ט עמ' נג הלכה טז) דכיון שאיסור הדלקת אש ביום טוב אינה אלא מדרבנן, כמ"ש הפר"ח (סי' תקב) בשם רש"י, וא"כ על ידי גוי זהו שבות דשבות במקום מצוה ומותר, וכל שכן בהדלקת החשמל ביום טוב שנויה במחלוקת. אמנם לעניין כיבוי, עי' יבי"א (ח"ב או"ח סי' כו אות טז) שאסר לומר לגוי כיון שאין בזה צורך יו"ט, אבל אם יש בזה צורך מותר.
5. חייל הנמצא בבסיס וחיילים אחרים הדליקו את האור או החימום או רדיו ומוזיקה וכדומה, אינו צריך לצאת מן החדר, אבל אסור לקרוא לאור הנר או להתחמם לחום הרדיאטור, ואף שנהנה מן החימום בעל כרחו אין זה נקרא הנאה, ואנוס הוא, ומותר לו להישאר במקום, וכן לעניין המוזיקה שאפי' אם נהנה בעל כרחו, הוי אנוס ומותר להישאר במקומו, ובלבד שלא ישיר עמהם וכדומה שמראה שנהנה. על פי דברי הרמ"א בסי' רע''ו סעי' א' דאם הדליק הנכרי מדורה לצורך הישראל, אין היהודי צריך לצאת מביתו מחמת כן, ורק אדם חשוב צריך להחמיר בזה, וכ"פ המשנ"ב שם (סקי"ג) והלכה ברורה (סי' רע''ו עמ' כב), ועי' בשער הציון (סי' תרעג סקי"א) שאין היהודי מחוייב לעצום עיניו כשרוצה ללכת במקום שהדליק הגוי את האור.
6. גוי שהדליק את האור לצורך הישראל, אבל לא בציווי הישראל שאסור ליהנות מן האור, ולאחר מכן מצא היהודי מציאה מחמת האור הדולק, מותר ליהנות מאותה המציאה כיון שלא נעשה בו איסור, ובעל נפש יחוש לעצמו. כן פסק האג"מ (חאו"ח ח"ב סי' עא). אמנם אם אמר לגוי להדליק לו את האור באופן שעשה איסור, ומצא מציאה, אסור ליהנות. כן כתב המהרש"ג (ח"ב סי' קמה) שכל הדברים שלא יכול לעשותם בלא הנר אסורים בהנאה.