שאין לקדש על יין שריחו רע או יין מגולה

1. יין שריחו רע אף שריחו וטעמו יין, אלא שמסריח קצת מחמת שהונח בכלי מאוס, (עי' משנ"ב סק"ב) אין מקדשין עליו, אף שברכתו בורא פרי הגפן, ואם קידש עליו, בקידוש הלילה אינו צריך לחזור ולקדש, מכיון שיש את ברכת הקידוש מלבד ברכת הגפן, נקטינן סב"ל, ובקידוש הבוקר לא יצא אפי' בדיעבד, ויביא יין אחר ויברך הגפן. כן איתא בגמ' ב"ב (צז:) דאין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח, למעוטי יין שריחו רע, וכן פסק השו"ע (סי' רעב סעי' א') וכתב המשנ"ב (סק"א) דאפי' בדיעבד לא יצא, דמשמע מדברי הרמב"ן (שם בחידושים) שפוסק דיין לבן פסול לקידוש ואפי' בדיעבד, א"כ ה"ה יין שריחו רע פסול אפי' בדיעבד, וכן פסק בברכ"י, אמנם כתב דלפי דעת הריטב"א שסובר דיין לבן כשר לקידוש בדיעבד, ויין אדום אינו אלא למצוה מן המובחר, ממילא אף יין שריחו רע יצא בדיעבד. אמנם דחה שאין לדמות את שני המקרים אחד לחבירו, משום שיין שריחו רע אסור בקידוש מדין "הקריבהו נא לפחתך". ועי' באה"ל (ד"ה אין מקדשין) שהקשה על גוף דין זה מדוע יהיה פסול אפי' בדיעבד, הלא מצינו דין לגבי אם שחט בהמה כחושה לקרבן, יש בזה גם משום "הקריבהו נא לפחתך" כמ"ש רש"י במנחות (סד) דלגבי קרבנות כתוב "מבחר נדריך", ואפ"ה יצא בדיעבד. ותירץ שאפשר משום שריחו רע ומאוס, החמירו חכמים לפוסלו אפי' בדיעבד. ומרן הגרע"י (יבי"א ח"ט סי' פד אות ד') לחלק דבקידוש הלילה כיון שיש ברכת קידוש בפני עצמו, אמרינן סב"ל, דשמא יצא, דהלא דעת הריטב"א שיצא ידי חובה בדיעבד ומקורו מירושלמי, ובקידוש הבוקר כיון שברכתו רק הגפן לא אמרינן סב"ל ויביא יין אחר ויברך הגפן. וכן פסק כה"ח (סק"י) דבקידוש הלילה בדיעבד יצא. ועי' בזה בנשמת כל חי (להגר"ח פלאג'י חאו"ח סי' יד). ולעניין הבדלה על יין שריחו רע, הרעק"א הסתפק האם יוצא ידי חובה, דהא הרמב"ן שפוסל קידוש ביין לבן, מכשירו בדיעבד להבדלה, וא"כ ה"ה הכא שמא יהיה כשר להבדלה. ודחאו הבאה"ל דשאני יין לבן לגבי הבדלה דלא גרע מחמר מדינה שכשר להבדלה, משא"כ ביין שריחו רע שפסול מדין הקריבהו נא לפחתך, אפשר דפסול אף להבדלה, ובברכ"י פוסל יין זה אפי' להבדלה.
2. יין שהיה ריחו רע ועירבו בו איזה סם, או יין אחר ונהפך טעמו וריחו לשבח, מותר לקדש עליו, וה"ה לעניין יין מוסקט שמתחילתו מסריח מאד ולאחר מכן משתבח טעמו, שמותר לקדש עליו. עי' חזו"ע (שבת ב' עמ' עח) שהביא מחלוקת כאשר עירבו יין משובח עם היין הסרוח, דלהפתח הדביר (סק"א) בשם רבו מהר"י אשכנזי היין פסול, שכיון שנדחה, אינו חוזר ונראה. והפתח הדביר עצמו ס"ל דכיון שאין היין פסול מצד עצמו אלא רק משום הריעותא שיש בו ריח רע, כשמערבו ביין טוב, סליק רעותא דידיה, וכ"פ בחזו"ע. וכ"כ באור לציון (ח"ב פ"כ הי"ז בהערות) לגבי יין מוסקט שידוע שמתחילתו ריחו סרוח מאוד ואח"כ משתבח ריחו וטעמו, שניתן לקדש עליו לכתחילה.
3. אין מקדשין על יין מגולה, ומ"מ אם היה מגולה זמן מועט של כעשרים דקות, אין להקפיד כלל, ואם היה מגולה יותר מכך, אם לא היה מגולה לילה שלם וקידש עליו, יצא ידי חובה בדיעבד, ואם היה מגולה לילה שלם, דינו כיין שריחו רע. נחלקו הראשונים האם יין מגולה כשר לקידוש, דלהרי"ץ גיאות אף דהאידנא לא קפדינן אגילוי, אין מקדשין עליו, ומאידך הראבי"ה (סי' תקכד) נוקט דכיון שלא קפדינן אגילוי ניתן לקדש עליו. ומרן השו"ע נקט דאין לקדש על יין מגולה. ובטעם הדבר כתב המג"א (שם) יש מפרשים מפני דכשהיין מגולה זמן הרבה, ריחו פג ואין כבוד ליתנו לפחתך, ויש מפרשים הטעם דכשהיין מגולה נופל לתוכו זבובים ולכלוך וכדומה ואין כבוד ליתנו לפני בשר ודם. וכתב המשנ"ב (סק"ג) דאם עמד שעה מועטת אין להקפיד, כל זמן שלא נמר טעמו וריחו, ואף שהחיי אדם החמיר בזה, והסכים להקל רק במקום שהיין ביוקר, מ"מ דעת המשנ"ב להקל בזה. ושיעור שעה מועטת כתב בשו"ת אז נדברו (ח"א סי' ז') דהוא בערך עשרים דקות, [ולא כתב טעם לשיעור זה, ונלע"ד שכוונתו עפ"י המהרי"ל (בהלכות עגונות) שכתב שם ששיעור שעה קטנה הוא עשרים דקות], ושיעור זמן של "נמר טעמו" של היין, כתב שם שהוא ה' או ו' שעות, אמנם במסקנתו כתב דכיון שיינות שלנו חזקים ואין טעמם פג בה' או ו' שעות, לכן יש להקל בדיעבד בכה"ג אם קידש, אלא אם כן היה מגולה לילה שלם, שאז אין להקל אפי' בדיעבד, והנה הרב בן איש חי (ש"ב בראשית סעי' כה) כתב שאם שהה לילה, פסול אפי' בדיעבד, אולם בחזו"ע (חזו"ע עמ' פ') כתב שכיון שבזמן הזה לא נאסר יין זה מעיקר הדין, דהא לא קפדינן אגילוי, לכן בדיעבד יצא ידי חובה בקידוש הלילה בדיעבד, כמ"ש לגבי יין שריחו רע.
4. ואם היין המגולה היה בתוך ארון או מקרר, אינו נפסל לקידוש עד שנמר טעמו וריחו. כן איתא בכה"ח (סק"ט) לגבי יין הנמצא בארון. וכ"פ בחזו"ע (עמ' עט בהערות ד"ה בדבר), ובשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קיב) כתב דה"ה למגולה במקרר, וכ"פ אור לציון (ח"ב פ"כ הי"ז) ומכשיר אף כאשר שהה לילה שלם באופן הזה.
5. יין הנמצא בחבית ועוד לא סיננה מן השמרים, אין בו דין גילוי כלל, ומותר לקדש עליו. בגמ' ע"ז (ל:) איתא דיין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו ג' ימים. וכ"פ הרמב"ם והטור (יו"ד סי' קטו), ומשמע שאחר ג' ימים שייך משום גילוי. אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דטעם איסור יין המגולה, או משום שטעמו פג, או משום שנופלים דברים לתוך היין, א"כ בניד"ד לא תהיה הבעיה של הגילוי, דאין חשש שיפוג ריחו של היין רק אחר שכבר נעשה, אבל בשעת עשיית היין אינו מפיג ריחו, ולעניין החשש שמא יפול לתוכו לכלוך וכדו', מכיון שעומד לסנן את היין אין בעיה, וכן פסק בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' קיא).
6. יין שנעשתה בו מלאכה, כגון שמדדו בו איזו מדידה או שרו בו איזה דבר, אסור לקדש עליו מן הדין. כן כתב בשו"ת לב חיים (ח"ג סי' קח) וטעמו דמלבד שיש בזה מדין "הקריבהו נא לפחתך" יש בו גם איסור מצד הדין, דהא מצינו לגבי מים שנעשו בהם מלאכה שפסולים לנטילת ידיים, וה"ה לגבי יין שיפסל לקידוש.