אמירה לגוי חלק ד-דיני רמיזה והנאה

1. כשם שאסור לומר לגוי בשבת לעשות מלאכה בשביל יהודי בשבת, כך גם אסור לרמוז לו בשבת בלשון ציווי המציינת לו ישירות שיעשנה, בין שהרמז הוא ע"י דיבור, ובין שהוא ע"י תנועות, שכל דבר שאסור לומר לגוי, אסור לרמוז לו, וכלל נקוט בידך שאפי' במקום שפתרנו איסור האמירה כגון שרומז וכדו', עדיין צריך לדון האם מותר ליהנות ממלאכה זו.
2. אם יש הפסד מרובה מותר לרמוז לגוי שלא בלשון ציווי כגון אם יש דליקה אומר לו "כל המכבה אינו מפסיד", והיתר זה הינו בכל המלאכות שיש בהם חשש הפסד מרובה, ולאו דווקא בדליקה. בגמ' שבת (קכא.) איתא לגבי אם יש דליקה בשבת, דאין אומרים לנכרי כבה ואל תכבה, ואמר רב אמי שמותר לומר לו "כל המכבה אינו מפסיד". ונחלקו הראשונים האם התירו דבר זה דווקא בדליקה או אף בשאר דברים. דלהרשב"א, והאגור והסמ"ג לא התירו אלא בדליקה, אמנם הבה"ג  והרא"ש התירו בכל מלאכה שיש בה הפסד מרובה, וכ"פ מרן (סי' שז סעי' יט) שמותר לרמוז במקום שיש הפסד מרובה, אבל אסור לומר לגוי "אם תכבה לא תפסיד" בלשון נוכח, אלא יאמר בלשון כללי "כל המכבה וכו'" והוא יבין מעצמו. וקשה דשם בסעי' כב כתב הרמ"א "כל דבר שאסור לומר לאינו יהודי לעשותו, אסור לרמוז לו לעשותו" וכתב המג"א שם לבאר שמה שאסרו לרמוז היינו רמז בלשון ציווי, כגון שרוצה שהגוי יקנח את הפחם מהנר ואומר לו "קנח חוטמך" ועל ידי זה יבין שצריך לקנח הפחם מהנר, בכה"ג אסור, אבל אם מרמז בדרך סיפור דברים בעלמא, כגון שאומר לו "הנר אינו מאיר יפה" מותר לרמוז לו בצורה זו, (אמנם אף אם פתרנו את בעיית הרמיזה, מ"מ עדיין יש לדון האם מותר ליהנות ממלאכה זו שעשה הגוי). ונמצא הכלל הוא דרמיזה בלשון ציווי אסורה בכ"ג אפי' בהפסד מרובה, כגון "אם תכבה וכו'" ואם אינה בלשון ציווי ויש הפסד מרובה מותר להזכיר את שם המלאכה, כגון "כל המכבה". ואם אין הפסד מרובה אין להזכיר את שם המלאכה כלל וכלל, אבל מותר דרך סיפור דברים בעלמא כגון "הנר אינו מאיר יפה" (והאם יהיה מותר ליהנות בכה"ג יש לדון כמו שיבואר אי"ה).
3. מותר לרמוז לגוי במוצאי שבת "מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת" כדי שיבין לעשות כן לשבת הבאה. וכן מותר לרמוז לו בשבת לעשות מלאכה במוצאי שבת. כן פסק הרמ"א (סי' שז סעי' כב).
4. איסור הנאה ממעשה הגוי אינו אלא כאשר מבלעדי מעשי הגוי לא היה כאן כלום, וכגון שרומז לגוי על הנר שדולק שאינו מאיר יפה, ואין נר נוסף, או כשהיה שם אור קטן ביותר, באופן שלא היה יכול לקרוא או לאכול אלא אחר שהדליק שם הגוי את האור, וכן אם היה החדר גדול והיה אור דולק בצידו האחד של החדר, ובצד השני היה חושך, ובא הגוי והדליק את האור בצד השני שהיה שם חושך, שבמקרה זה אסור ליהנות מהאור שהדליק הגוי. בגמ' (שבת קכא.) "נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה - מפני שאין שביתתו עליהן". ומשמע שאין איסור ליהנות ממעשה הגוי, ומאידך שם (בדף קכב.) איתא "נכרי שהדליק את הנר - משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל – אסור". הרי לפנינו שאסור ליהנות ממעשה הגוי? ותירצו התוס' שיש חילוק בין מלאכה שגוף הישראל נהנה ממנה, לבין מלאכה שאין גוף הישראל נהנה ממנה. ויש לדון בדברי התוס' מה גורם ההיתר, האם כוונתו לחלק בין מקום שהגוי עושה פעולת סילוק נזק לבין מקום שעושה תועלת, או שהחילוק הוא בין מלאכה שיש בה הנאה לגוף הישראל לבין מלאכה שאין גוף הישראל נהנה ממנה. הרא"ש מחלק בין הנאה מגופה של מלאכה לבין דבר שאינו נהנה מגופה של המלאכה, ולכן התיר אם הגוי מאכיל בהמת ישראל שאינו צריך למחות בו משום שאינו נהנה מגופה של מלאכה. שיטת הריטב"א שמקושייתו של תוס' מבואר שכל פעולה שעושה תוצאה חיובית כגון האכלת בהמה אסור, ולא התירו אלא פעולות שהם מניעות נזק כגון דליקה וכדו'. והחיי אדם נקט שהחילוק הוא ממש בין הנאה של סילוק לבין הנאה מעשית וכל היכא שאינו נהנה מגוף המלאכה אלא שכל המלאכה היתה סילוק המפריע, כגון פתיחת אגרות וכדו' מותר. ולהלכה פסקו הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשלחן שלמה (סימן רע"ו אות י"א סק"ב) ובהליכות עולם (ח"ד עמוד קל"ו) כהבנת החיי אדם שיש לחלק בין הנאה של סילוק לבין הנאה מגוף המלאכה וכ"פ בבהלכה ברורה (סימן רע"ו עמוד פ"ו).
5. אבל כשיש נר נוסף מותר לרמוז לגוי בדרך סיפורים ולא בדרך ציווי, וכגון שאומר לו 'הנר אינו מאיר יפה', והגוי מבין מעצמו שצריך להדליק עוד נר, ובתנאי שהיה יכול לקרוא בספר או לאכול גם קודם שהוסיף הגוי אור, ואז יהיה מותר ליהנות מהאור שבאותו חדר כל שיכול היה ליהנות מהאור שהיה שם מקודם. כ"כ המשנ"ב (סימן ש"ז ס"ק ע"ו), וכ"כ כף החיים סופר (סימן ש"ז אות ק"נ) וכן הביא בחזון עובדיה (ח"ג עמוד תל"ו בהערה), וכמבואר בשכנה"ג (סימן ש"ז אות ב') בשם רבו מהרי"ט שפעמים כשהיה צריך לראות איזה דבר בספר והנר לא היה מאיר יפה, היה אומר 'הנר אינו מאיר', והיתה השפחה מבינה וחותכת ראש הפתילה, וכיו"ב כתב המג"א (סימן ש"ז ס"ק ל"א) כשאומר הרמיזה לגוי שלא בלשון ציווי, מותר.
6. והוא הדין לענין מאכלים שאם היה התבשיל מבושל על האש, או שהיו מים חמים על האש, ובא הגוי והוסיף מים צוננים, מותר ליהנות מהתבשיל או מהמים כל שאינו נהנה מתוספת המים שהוסיף הגוי, אלא נהנה מהכמות שהיתה שם מתחילה.
7. וכן אם היה הדבר בשעות היום, ונכנס לחדר אור יום דרך החלונות, באופן שאפשר להשתמש מדוחק באור היום בלא שידליקו שם את אור החשמל, אלא שהחדר חשוך במקצת מחמת שהוא יום מעונן, או שהיו החלונות בחדר קטנים, ובא הגוי והדליק את אור החשמל, יש להקל להשתמש באור זה.
8. וכן אם נפסק זרם החשמל בליל שבת בעוד שהיו נרות שבת שבחדר דולקים ומאירים במקצת, באופן שאפשר להשתמש לאורם, ובא הגוי ותיקן את החשמל, מותר ליהנות מאור חשמל במקום זה כל תשמיש שהיה אפשר לעשות גם בלא האור שהודלק. דוגמאות אלו הובאו בהלכה ברורה (סימן רע"ו עמוד פ"ז).