אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה

1. אין עומדין להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה, שלא יהא ליבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה, ובזה מתקיים גם כן הדין שעומדים להתפלל מתוך שמחה, כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב, ומ"מ אם היה עסוק בפלפול הלכה והתחילו הציבור להתפלל, יתפלל עמהם. כן פסקו הטשו"ע (סי' צג סעי' ג') עפ"י הגמ' (שם לא.). שאין להתפלל כאשר ליבו עדיין טרוד בהלכה, אמנם המשנ"ב (סק"ה) הביא בשם המג"א (סק"ג) דאם הציבור התחילו להתפלל מותר לו להצטרף עמהם, ובפרט שבזמנינו אין מכוונים כל כך, וא"כ כל הזהירות היא רק לכתחילה וכ"פ הגר"ז (סעי' ג') חיי אדם (כלל כב אות יג) וכה"ח (סקי"א). ועי' בספר חסידים (סי' תקמו) וז"ל "ואל ישיאך ליבך לאמר טוב שאהרהר בדברי תורה, שאותו טעם שאני זוכר אם לא אהרהר אחריו אשכחנו, כי אם תסיר דברי תורה מלבך בשעה שאתה מתפלל, הקב"ה ישלם לך תחת אחד ששכחת, תזכור כמה וכמה, דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך" עכ"ל. וכ"כ השלמי ציבור (דף קו ע"ד) דאפי' להרהר בדברי תורה אסור כי זמן תורה לחוד ותפילה לחוד. והביאם כה"ח (סק"ט).
2. העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי, פירוש לעניין לעמוד מתוכו להתפלל, שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי ציבור, וממילא נחשב שעומד להתפלל מתוך שמחה של מצוה. ויש מפרשים שהכוונה שאם עוסק בצרכי ציבור, אינו צריך להפסיק מעיסוקו כדי להתפלל, אפי' אם יעבור זמן תפילה, והלכה כשני הפירושים. בגמ' ירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) איתא שהעוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי, וב' פירושים נאמרו בראשונים: הרא"ש נקט שהביאור הוא שמי שעוסק בצרכי ציבור נחשב כעוסק בתורה, לעניין זה שיכול לעמוד לתפילה מתוך עסק הציבור, דנחשב שמחה של מצוה, ומתקיים בו שאין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה. והנה לפי שיטתו אם הוא עסוק בדבר הגורם לו טרדא, ויש לחוש שמא יבוא להרהר בו באמצע התפילה, אפי' אם סיים לעסוק בצורכי ציבור, אינו רשאי לכתחילה להתפלל עד שיסיח דעתו מאותו הדבר שעוסק בו, וכך נקטו בדבריו המג"א (סק"ד) והא"ר (סק"ג) ובשו"ע הגר"ז (סעי' ד') והמשנ"ב (סק"ו) והכה"ח (סקי"ג). מאידך הרמב"ם (בפ"ו מהלכות תפילה ה"ח) למד דמיירי לעניין שאם עוסק בצרכי ציבור, פטור מתפילה לגמרי, ואפי' אם יעבור זמן תפילה פטור מתפילה, וכן נראה מדברי סמ"ג סימן י"ט (עשין קא ע"ד) ומרן השו"ע (סי' צג סעי' ד') נקט כב' הפירושים, וכ"כ הפר"ח (אות ד') והברכ"י (סק"ב) והמשנ"ב (סק"ז – ח) וכה"ח (סקי"ד).
3. ואם היה עוסק בצרכי ציבור, ומחמת כן לא התפלל ועבר זמן תפילה, לדעת רבים מהפוסקים אינו צריך להתפלל לאחר מכן תפילת תשלומין, שהרי בשעה שהיה עוסק בצרכי ציבור היה פטור ממצוות תפילה, ויש חולקים, ולהלכה טוב שיתפלל תפילת תשלומין בתנאי של נדבה. נחלקו הפוסקים בדין זה, דדעת הפרישה (סי' צג סק"ט וביו"ד סי' שמא סק"ג) והש"ך (נקודות הכסף יו"ד סי' שמא) ומג"א (סי' צג סק"ה) וברכ"י (סי' צג סק"ג וסי' תרפ"ז סק"א) שפטור לגמרי מתשלומין וכ"פ המשנ"ב (סק"ח) וכה"ח (סקט"ו). ומאידך הט"ז (סי' קח סק"א, ויו"ד שמא סק"ה) נקט שצריך לחזור ולהתפלל תפילת תשלומין, וכ"כ המהר"י עייאש בלחם יהודה (סוף פ"ג מהלכות קריאת שמע דף יז ע"ד) והחוות יאיר (סי' קח אות ח' בד"ה אונן). ולכן פסק הפמ"ג (מש"ז ר"ס קח) שיעשה תנאי דנדבה, וכ"פ מרן הגרע"י בתשובה שהובאה בילקוט יוסף (סי' צג סעי' ד') וכ"פ בהלכה ברורה (סוף אות ה'). ועיי"ש בתשובה שדן בעניי העוסק במצוה שפטור מן המצוה, אי המצוה השניה הויא בגדר הותרה, או רק דחויה, ולכאורה אי נימא דמיקרי הותרה א"כ אף בנידונינו אין צריך להתפלל תפילת תשלומין. ועוד עי' בשעה"צ (סק"ט) ובקהילות יעקב (ברכות סי' טו). ואם מחמת שעסק במצוה לא הספיק להניח תפילין, אסור לו לאכול קודם שיתפלל מנחה ויניח תפילין. (משנ"ב סי' ע' סק"כ).
4. רופא או אחות שעסוקים בטיפול בחולה, אם החולה זקוק עכשיו לטיפולם, פטורים מקריאת שמע ומתפילה ואסור להם להפסיק את הטיפול, ואם אין הטיפול נחוץ כל כך ויכולים להפסיק בלא טרחא, יפסיקו כדי לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ויחזרו לטיפולם. כן כתב בנשמת אברהם (או"ח סי' לח סק"ו) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל. ומאידך דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני יום טוב וחול המועד ח"א קובץ עניינים עמ' שכח) לעניין רופא המקבל חולים בשעות הלילה סמוך לחצות, ועדיין לא התפלל ערבית, שלא יפסיק כדי לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, אלא ימשיך לטפל בחולים, שנחשב כעוסק במצוה אף שכל עבודתו היא כדי להשתכר.
5. ואפי' בשעה שנח מעט כדי שיהיה לו כח להמשיך בעסק המצוה, נחשב לעוסק במצוה. כן כתב המשנ"ב (סי' עא סקי"ג).
6. נחלקו האחרונים בשליחי מוסדות תורה העסוקים בגביית כסף למוסדותיהם, אם הם פטורים מתפלה ומק"ש, בעת שהם טרודים בגביית תרומות למוסדותיהם, או לא. ויש שפטרום מחיובים אלה, ורק לאחר שגמרו עסקיהם, יקראו ק"ש ויתפללו, אם נשאר עת לקרוא. ויש שכתבו שכל זה היה דוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הצבור לשם שמים, אבל אם אין גביית התרומות נעשית כולה לשם שמים, אין לפוטרם מקריאת שמע ותפלה. ויש פוטרים גם כשאינו כולו לשם שמים. וכגון שמקבל אחוזים מהכסף שאוסף לישיבות, ומכווין לשתי הכוונות בשוה. ועל כל פנים גם להפוטרים אותו מקריאת שמע ותפלה אם השליח ישתדל שלא לפטור עצמו מחיוב תפלה, ע"י כך יצליח יותר בשליחותו הקדושה. הרמב"ם (פ"ב מהלכות ק"ש ה"ה) כתב, היה עוסק בצרכי רבים, לא יפסוק, אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרוא. ע"כ. וכתב רבינו מנוח [מובא בכס"מ שם], ודוקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הצבור לשם שמים. מיהו ליכא ספיקא דהשתא נמי אם עוסקים עם הצבור אפי' להצלת ממונם, ואין מי שישתדל בדבריהם אלא הוא, שאינו פוסק, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. והנה המג"א (סי' ס' סק"ד) מביא דברי רבינו מנוח, ולא הזכיר מהשגת הכס"מ עליו. וכתב במחצית השקל שם, שההיתר של רבינו מנוח בסוף דבריו שגם בזה"ז צרכי צבור פוטרים מק"ש, הוא רק בלשם שמים. ע"ש. אך יש פוטרים גם כשאינו כולו לשם שמים. וכגון שמקבל אחוזים מהכסף שאוסף לישיבות. וכן משמע במשנ"ב. אולם כתב בביאה"ל, שאין לפטור מצד עוסק במצוה דפטור מן המצוה כשעיקר כוונתו להשתכר כסף, אבל כשמכווין לשתי הכוונות בשוה, נקרא עוסק במצוה ופטור מן המצוה. ויש שכתבו דאף שפטור מן המצוה, ישתדל שלא לפטור עצמו מחיוב תפלה, שע"י כך יצליח יותר בשליחותו הקדושה. ועיין בשו"ת דברי בניהו (סי' יא) שחילק בין עוסק בשכר לעוסק בחינם. ע"ש. ועי' בכל זה בילקוט יוסף (שם סעי' ה') ובספר אהבת חסד להחפץ חיים (עניני העבוט פ"ז נתיב החסד אות ב').