ביאור ברכת השיבה שופטינו ולמינים ולמלשינים

1. בברכת 'השיבה' יכוין להתפלל שישובו הסנהדרין לשפוט ויהיו ישראל אז מוכנים לקבל המושכלות ויסלק היגון והאנחה המפריעים בזה, ויתן לנו שופטים כמשה ואהרן, ויועצים כדוד ושלמה, וכשיש עונש למטה בארץ אין עונש בשמים, ויבקש שיתמנו עלינו דיינים כשרים וטהורים, ורבינו האריז"ל הזהיר במיוחד לכוין בברכה זו. עי' רבנו בחיי על התורה (בראשית מט, טו) וז"ל "מפני שעסק התורה צריך פנאי והשקט הגוף ואי אפשר שתתקיים במי שיש לו טרדות ואנחות על כן תקנו לנו רבותינו ז"ל בתפילה השיבה שופטינו כבראשונה וכו', ואין הכוונה במתפלל שישיב לנו השם יתברך השופטים והיועצים כדי שניגוש עסקי חובותיו, אבל עיקר הברכה ההיא וסוד העבור שאנו מבקשים מאת ה' יתברך שישובו לנו השופטים שיהיו יושבים בלשכת הגזית לשפוט ביננו כבראשונה ולתת עצה כבתחילה, ואז יהיו כל ישראל מוכנים לקבל המושכלות ומשיגים באותו זמן ידיעת השם יתברך, כענין שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה יא, ט) ולכן סמך לזה והסר ממנו יגון ואנחה שאי אפשר להשיג ידיעת השם על השלימות עם היגון והאנחה, רק עם השמחה והמנוחה". עכ"ל. ורבנו אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח כתב בפירוש הסידור (אות נה) לכוין מה שאמרו בפסיקתא (עי' ילקוט ישעיה שצ"א) "שופטייך כבראשונה כמשה ואהרן, ויועצייך כבתחילה כדוד ושלמה בנו". ועי' בסדר היום (תפילת עמידה) שכתב "אנו מתפללים שיבוא אותו זמ שהתורה תתקיים כראוי ונדון בדיני התורה כראוי כדין וכשורה בלי פחד ואימה, וגם היועצים הם החכמים והזקנים מנהיגי הדור, והסר ממנו יגון ואנחה כי בהיותינו בגלות אין אנו יכולים לקיים המצוות ותלמוד תורה כראוי, או מצרת השיעבוד או ממיעוט הלבבות מרוב היגון  והצרות ולכן אנו מתפללים לשמו יתברך שאם טעינו בדין מדברי תורה או בקיום המצוות שלא קיימנו אותם כראוי שלא יאשימנו כי אין אדם נתפס על צערו ולא גרם לנו התקלה והעוון כי אם היות לנו יגון ואנחה ובכן יהיו המשפטים נעשים כדת וכדין בצדק וביושר, ואומר ומלוך עלינו מהרה כי בהיותנו בגלות מכריחים אותנו ללכת בחוקי דתם ולעשות כדיניהם, אבל לעתיד לבא שיתגלה עלינו ידעו הכל כי ה' שופטינו ה' מחוקקינו ה' מלכנו ה' יושיענו" (ישעיה לג, כב). ורבנו יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"א דרוש א') כתב "בברכת השיבה ישים על לבו להחזרת הסנהדרין כי הם כסא ה' והם כנגד כסא הכבוד בשבעים בתי דינים למעלה וכל זמן שהיו הסנהדרין במקום היה כבוד ה' חופף על ישראל דכתיב ונגד זקניו כבוד, לכן כתב הרמב"ם (פירוש המשניות סנהדרין פ"א מ"ג) שאין בן דוד בא עד שיהיו הסנהדרין חוזרים כי עיקר השריית השכינה הוא על ידי הסנהדרין, דכתיב כי שמה ישבו כסאות למשפוט זהו הסנהדרין כי שכם העמיקו והשמיעו תורה שבעל פה ושם שבתו מחלוקות ושכחת התורה, כי לא היה פירוד ועץ הדעת טוב ורע זה אוסר וזה מתיר (על פי הזוהר שלח לך דף קס.) רק היה מעלמא דיחודא ועל ידם השפיעה ה' לישראל כל טוב, והיו תלמידיהם כולם זוכים לרוח הקודש כר' שמעון וחביריו שהגיעו למעלה גדולה ונפלאה, ולכך כאשר יבא אליהו לפני המשיח הוא יחזיר סנהדרין על מכונים כי הוא סמוך מבית דינו של אחיה השילוני, והוא יסמוך לזקני הדור ויהיו סמוכים ראויים לסנהדרין  וימסור להם תורה שבעל פה כאשר קיבל מפי אחיה השילוני כי לא בשמים היא, ואם כן תשבות המחלוקת ולכך אמרו שאליהו בא לעשות שלום בעולם ואז יצמיח הגאולה שיהיה כסא לבית דוד, ולכך מה מאוד צריך כוונה בתפילה זו ועל ידי סנהדרין סמוכין שיהיו מלקים – הראויים להיות נלקים, נפטרים מהעונש שבשמים כאמרם ז"ל (בראשית רבה כו, יד) אם יש דין למטה אין דין למעלה, כאשר כתבתי במקום אחר אלהים נצב בעדת אל, הכוונה שמידת הדין עומדת ואינה פועלת כשעדת אל שופטת למטה.
2. עוד יש לכוין בברכה זו על דייני ישראל שיהיו דיינים הגונים וישרים לא דייני אלהי כסף, דייני בלי תורה, רודפי שלמונים נוטים אחר הבצע חס ושלום כי אז הקב"ה נפרע מהם וממעמידיהם, ועל עיוות הדין כמה מיני פורעניות באות לעולם כמבואר בפרקי אבות (פ"ה מ"ח) אבל בזמן שהדיינים כשרים הברכה שרויה בעולם ולכך אמרו השיבה וכו', והסר ממנו וכו', כי הא בהא תליא. עי' בשער הכוונות (דל"ו ע"ג) שמבאר ברכה זו על פי הסוד. ובשלמי ציבור (דף קלא ע"א) העתיק את דברי המגיה דברי בית דוד (השמטות סי' תקיז) שכתב בפירוש הנוסח בחסד וברחמים כפי שפירש רש"י "בצדק ובמשפט שתתנהגו בהם, ובחסד וברחמים שיבא לכם מאתי על ידיהם, באברהם כתיב כי ידעתיו וכו', לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים כדכתיב ונתן לך רחמים, פסקו מהצדקה והמשפט גם הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים, ולכן אומרים ומלוך עלינו בחסד וברחמים שיתן לנו בזכות הצדקה והמשפט שישיב לנו שופטינו כבראשונה ויהיו עושים צדקה ומשפט והוא ישיב לנו חסד ורחמים. ובליקוטי הש"ס (ליקוטי עץ חיים) העתיק דברי ספר הרזים וז"ל "ובברכת השיבה אי אית מאן דירצה לעלות לדינא ויצלח יאמר יתיה ח"י פעמים בתר צלותיה ויצליח בודאי". ובודאי שאין כוונתו להזכיר שם ה' בחתימה, אלא יאמר ברוך אתה ה' וכן דווקא כאשר כיון כהוגן בתפילת העמידה, אז יועיל לו.
3. בברכת המינים יכוין על מפלת הרשעים ועמלק, כי העולם עומד על הדין, ובגלותינו יורד השפע לשרי האומות והם נותנים לנו שיריים ויכוין שיסלק השפע מהם, ומרן כתב במגיד מישרים שברכה זו מבדילה אותנו מהטומאה ונחוצה לתקן בנין הקדושה. כתב בסדר היום (תפילת עמידה) "אחר שהתפללנו על הדין ועל המשפט אנחנו מתפללים על הרשעים והמוסרים והמבקשים עלינו רעה שייעקרו ויאבדו מן העולם כי באמצעות הדין העולם עומד, וצריך תפילה למפלת הרשעים כי כשיש להם לצדיקים מטעים ועושי רשעה לפניהם ואינם יכולים להכניעם ולהבריחם מן העולם הם לשיכים ולצנינים בצידיהם ואינום יכולים לעסוק בתורה כראוי שצריכים להשיב להם כפי איולתם ומבטלים זמנם והיא צרה גדולה להם ולדת האמת ולכל המחזיקים בתורת השם יתברך אבל הכרתת רשעים מהעולם כל אחד על מקומו יבוא בשלום ועוסק בתורה". וביסוד ושורש העבודה (שער ה' פ"ד) כתב שיתפלל ברכה זו בשברון לב מאוד, כי בשבירתם תהיה לנו תקומה וביחוד לשכינה הקדושה. וביערות דבש (ח"א דרוש א') "ישים אל ליבו שתהיה נעקרת מינות מישראל, ושיהיו מאמינים בתורה שבכתב ושבעל פה אמונה בלי דופי ולא יהיה בקרבם שורש פורה ראש ולענה להמרות פי חכמי ישראל המלמדים תורה ברבים. גם ישים ללבו להתפלל על אבדן עמלק שבא בזדון על ישראל מתעבר על ריב לא לו ומקיים מצוות עשה זכור את אשר עשה לך עמלק. ואמרו במדרש (תנא דבי אליהו זוטא פי"ט) ביום הכיפורים נוטל הקב"ה עוונות ישראל ונותנם על שרו של עשו, ויש להבין וכי כך דינו של הקב"ה הלא ה' לא יעוות משפט והחוטא עוונו ישא ואיך נענש נפש תחת נפש? אבל העניין כך, כי הקב"ה שוחר טוב לישראל וכאשר חוטאים אומר גלות ושיעבוד הם המביאים לידי כך ולולי כן לא היו חוטאים, והעניין כי שפע הקב"ה לארץ היה על ידי ישראל ובית מקדשו ומשם התפשט התמצית מעט לגויים, אבל לאחר החורבן הקב"ה שם השפע בשר של האומה שאנו אצלה בגלות ומשפיע לשר והשר משפיע לנו, ובדרך הטבע והשכל כאשר השר מהאומה מקבל השפע בוחר לאומה שלו הטוב והמובחר ולנו נותן רק התמצית מיעוטא דמיעוטא ואז אנחנו בחינת עבדים, שאין מקבלים פרס מאדוניהם רק על ידי שליח ומשרת וכאשר השפע בא אלינו מאת השם יתברך רבתה הטהרה והיראה והחכמה והמדע בישראל, כי עזר השם הוא לכבוש רוח הטומאה וסטרא דמסאבותא ובקל היה אפשר לשמור המצוות, אבל כאשר השפע שורה בשר של האומות והוא לוקח לעצמו המובחר ונותן לנו מיעוט ושיריים אין זה מספיק לעמוד בחיל נגד יצר הרע ותש כוחנו כי מי יעמוד בעדנו ויצר לב האדם רע מנעוריו, ומזה בא שיש אצל אומות העולם חכמים גדולים נבונים ורבים בכמות ובחריפות וחסידי אומות העולם והכל מהשפע שמקבלים וזהו שפחה כי תירש גבירתה, ואם כן שני טעמים יש על ביטול התורה בגולה, אחד – הגלות בעצמה המונעת מצוות וגורות עוונות, והשני שפע השם באומות ואין בנו כח לעמוד נגד היצר, ובזה יובנו דברי המדרש שנוטל עוונות ישראל ונותן על ראש עשו כי הוא שאור שבעיסה והכל בא ממנו ולכך נעשה לבושו אדום כי הם העוונות מי זה בא מאדום והעוונות אדומים, ולכך יש להתפלל שהקב"ה ישים כל עוונותינו על צרי ישראל כי הם הסיבה לעוונות וישים ללבו להתפלל שהשם יסלק השפע מהם ואנו נושפע מידו הקדושה כמאז ומקדם" עכ"ל.

ומרן הב"י בספרו מגיד מישרים (פרשת צו) כתב כי אמרו רבותינו ז"ל ברכת המינים ביבנה תיקנוה (ברכות כח:) והטעם כי ברכה זו צריכה לנו להבדילנו מהטומאה ושמה מוכיח עליה "ברכת המינים" כי היא מין בפני עצמו וחוצץ, ולכן הזכירו בגמ' שם המקום שתיקנוה כי מאי נפקא מינה היכן נתקנה אלא משום שברכה זו נחוצה לתקן הבניין של קדושה. ועי' בספר הרזים (הועתקו דבריו בליקוטי הש"ס, ליקוטים) שכתב וז"ל "ובברכת שובר אויבים וכו', אי אית לך דינא עם שום בריה צלי ח"י פעמים תחות שמיא ולית מאן דאעיק לך". עכ"ל.