דין בא בגבולו ולעבור בצד המתפללים

1. אם היושב כבר ישב, ובא זה ועמד בצידו, אינו צריך לקום, שהרי זה נחשב כבא בגבולו, וצריך המתפלל להרחיק עצמו קודם התפילה שלא יעמוד במקום שיש אנשים יושבים, ומ"מ ממידת חסידות שאם באו בגבולו יעמוד, אלא אם כן עוסק בתורה שבמקרה זה מותר להמשיך ולשבת ואפי' מידת חסידות אין כאן. כן כתב הטור בשם אביו הרא"ש שהיה מורה כן, והקשה דמעלי משמע שהיה צריך לקום ואף שמסתבר שעלי היה בעזרה עוד קודם שחנה החלה להתפלל, אמנם מכיון שמשמע כן בגמ' שאין איסור אלא לישב אחרי שזה התחיל להתפלל, וכן שאין משיבין את הארי אחר מותו, לכן פסק הטור כן להלכה. וכתב הב"י שלא מצא כן בפסקי הרא"ש ולא בתשובותיו, ואפשר שהיה מורה לשואלים כן, ולא כתב בספר. והביא למהר"י אבוהב שתירץ את קושיית הטור, דאף שמצד הדין לא עשה המתפלל כהוגן שבא בגבולו של זה היושב, מ"מ אם זה שיושב הוא מדקדק במצוות, טוב שיעמוד כדי שלא יהיה נראה ככופר. ולפי תירוץ זה ממידת חסידות יש להחמיר בדבר ולעמוד, אף אם בא בגבולו. ונפסק בשו"ע שאם זה בא בגבולו מותר להמשיך ולשבת, וכתב המשנ"ב (סקי"ב) שצריך המתפלל להרחיק עצמו ד' אמות כשרוצה לעמוד ולהתפלל. והרמ"א פסק דמ"מ מידת חסידות יש לקום אף בכה"ג, וכ"פ החסד לאלפים (אות א') ובן איש חי (פרשת יתרו אות ו') וכה"ח (סקי"ט), ומ"מ פסק כה"ח (סק"כ) דאם עוסק בתורה יש להקל אפי' לכתחילה, דכיון שיש מתירים בעוסק בתורה אפי' לשבת כנגד המתפלל, לכן בכה"ג יש להקל, וכ"פ המשנ"ב (סקי"ג) בשם השערי תשובה (סק"ה) דבעוסק בתורה לא יחמיר בזה אפי' אם לומד לבד, וכ"ש אם יש רב ותלמידים ובאו עשרה להתפלל שאין כאן אפי' מידת חסידות, וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קב סעי' א'). וכל זה דווקא במתפלל בביתו, אבל בבית הכנסת שהוא מקום המיוחד לתפילה, צריך היושב לקום מפני המתפלל, אלא אם עוסק בתורה שבזה פטור לגמרי ואין כאן אפי' מידת חסידות, והגדרת "בית הכנסת" לעניין זה הוא כל מקום שיש בו מניין קבוע, אבל בתי מדרשות המיוחדים ללימוד תורה כל היום, אע"פ שגם מתפללים שם, דינם כדין ביתו, שאין היושב צריך לקום ממקומו אלא ממידת חסידות כשאינו לומד. כ"כ המשנ"ב (שם) בשם הב"ח דכל דין בא בגבולו אינו אלא כשמתפלל בבית, אבל אם מתפלל בבית הכנסת דהוי מקום המיוחד לתפילה לכל בני אדם, צריך לקום מדינא, ואפי' אם המקומות מיוחדים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר בזה, וכ"כ היד אפרים (סי' קב) והשערי תשובה (סק"ה) וכה"ח (סקי"ד) וכ"פ בהלכה ברורה (אות יב). וכתב החיי אדם (כלל כו אות ב) דדין בית כנסת לעניין זה הוא מקום שמתקיימים בו מניינים קבועים לתפילה, ולא בתי מדרשות המיוחדים ללימוד אף אם מתפללים שם לעיתים, וכ"כ המשנ"ב (סקי"ג) וכן משמע בבן איש חי (פרשת יתרו אות ו').
2. כשם שאסור לישב כנגד המתפלל כך אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות, ואפי' אם היה העובר עסוק בקריאת שמע או בדברי תורה, אמנם דין העובר כנגד המתפלל שונה מדין היושב כנגדו, דבעובר כנגד המתפלל כל האיסור הוא דווקא מלפני המתפלל, אבל בצדדי המתפלל מותר לעבור, וכל שכן שמותר לעבור אחרי המתפלל, ולכן אם סיים תפילתו ואם יפסע ג' פסיעות יהיה בצידו של המתפלל, יש להקל שיפסע ג' פסיעות. אמנם כל זה הוא לדעת התלמוד שלנו והרבה פוסקים אבל לדעת הזוהר הקדוש והמקובלים יש להחמיר שלא לעבור מלפני המתפלל עד כמלא עיניו, ומן הצדדים או מאחוריו יש להקפיד שלא לעבור בתוך ד' אמות, ואע"פ שהלכה כמ"ש בשולחן ערוך, מ"מ טוב לחוש לדברי הזוהר ממידת חסידות. בגמ' ברכות (כז.) איתא רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת, והוה מצלי רב ירמיה בר אבא אחורי דרב, וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרב ירמיה. (ופירש רש"י ולא פסקיה לצלותיה כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולילך ולישב במקומו אלא עמד על עמדו) וממעשה זה לומדת הגמ' ג' דינים ואחד מהם הוא דאסור לעבור כנגד המתפללים, ופריך והא רבי אמי ורבי אסי חלפי? ומשני רבי אמי ורבי אסי חוץ לד' אמות הוא דחלפי. וכתב רבינו יונה שם (יח: ד"ה אסור) וזה לשונו "אסור לעבור כנגד המתפללים ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן להעברה בעלמא". וכן פסק הטשו"ע (סעי' ד') דדווקא לפניו אסור לישב ולעבור, אבל מן הצד מותר לעבור ולעמוד. אמנם מדברי הזוה"ק (פרשת חיי שרה קלב.) משמע שיש להחמיר בזה גם מן הצד, ורבים מהאחרונים הביאוהו, המג"א (סק"ה) א"ר (סק"ח) מרן הרב חיד"א בקשר גודל (סי' יב אות מג) בית עובד (דיני תפילת י"ח ס"ז) חסד לאלפים (סק"ב) ובן איש חי (פרשת יתרו אות ז') ומשנ"ב (סקי"ז) ועוד. והנה מרן הגרע"י בהליכות עולם (ח"א פרשת יתרו אות ג') כתב דכיון שמדברי הגמ' שלנו מתבאר שלעניין מלפניו אין להחמיר אלא אם כן בתוך ד' אמות, ומן הצד מותר אפי' בתוך ד' אמות וכ"פ השו"ע, העיקר להלכה כדבריהם, ובכה"ג אזלינן בתר הפוסקים נגד ספרי המקובלים, אמנם בספר יוקח נא (סק"ו) כתב שממידת חסידות יש לחוש לדברי הזוהר הקדוש.
3. נכון להחמיר שלא יעבור מלפני המתפלל אפי' כשאינו עובר מלפניו ממש, אלא מן הצדדים שלפניו, דהיינו באלכסון, וכדין לעבור מלפניו. וכל שכן שראוי להחמיר שלא ילך ויעמוד מלפניו ממש, ורק בשעת הדחק כשאין לו מקום אחר לעמוד, רשאי לעמוד מלפני המתפלל. עי' במשנ"ב (סקט"ז) שהביא מחלוקת בדבר זה ולא הכריע, ומדברי המג"א (סק"ו) משמע להחמיר, וכן הבין בדעתו הפמ"ג (א"א סק"ה – ו) והמחצית השקל (שם) וכ"פ הגר"ז (סעי' ד') וכה"ח (סקכ"ח). ומאידך האליה רבה (סק"ח) מיקל בזה, ובהלכה ברורה (אות יד) כתב שנכון להחמיר כדעת המג"א.
4. כשם שאין לעבור לפני המתפלל, כך אסור לעבור לפני האומר קדיש, והיינו בחצי קדיש הראשון עד "דאמירן בעלמא" ולאחר מכן מותר לעבור כנגדו. הלכה ברורה (אות טו)
5. אין לעבור לפני הש"ץ אפי' בשעה שאינו מתפלל שמונה עשרה. כך מבואר בשו"ת הגאונים שערי תשובה (סי' שמז) בשם רבינו האי גאון, וז"ל "שליח ציבור המתפלל אסור לעבור לפניו אע"פ שאינו מתפלל תפילת עמידה". וכ"פ החסד לאלפים (סוף סי' קב) ובספר יוקח נא (סק"ח) ובן איש חי (פרשת יתרו אות ז') וכה"ח (סקכ"ה).