ביאור ברכת רפאינו חלק ב

1. אם הוא חולה וזקוק לרפואה או שיש לו חולה בביתו, יאמר באמצע הברכה יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו שתרפאני רפואה שלימה  רפואת הנפש ורפואת הגוף כדי שאהיה חזק בבריאות גוף ונשמה לקיים תורתך הקדושה, כי אל רופא רחמן ונאמן אתה, וכשמבקש בעבור אחד מבני ביתו יאמר שתרפא את עבדך פלוני בן פלונית רפואה שלימה. כן כתב הרב שלמי ציבור (דף קכח ע"א) והביא נוסח תפילה זו, ומקור ההלכה בדברי הרמב"ם (תפילה פ"ו ה"ב – ג') שכתב "אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף, כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים כפי צחות לשונו". ומקורו מהגמ' (ע"ז ח.) וכ"פ הרי"ף (ברכות כב:) ומאידך רבינו יונה כתב דדוקא בשומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו ובלשון רבים אבל באמצע נראה כמוסיף על מטבע, שתקנו  חכמים, ויכול בלשון יחיד לשאול באמצע הברכה, ובב"י (סי' קיט) כתב דאף שהרמב"ם והרא"ש נקטי בשיטה חדא שרשאי להוסיף באמצע ברכה בכל לשון, מ"מ טוב לחוש לדברי רבנו יונה. ומ,מ המנהג שמבקשים על חולה בברכת רפאינו כמ"ש הרב חיד"א בברכ"י (קיט סעי' א') שהגם שכתב רבינו יעקב מולכו בתשובה, לבקש בשומע תפילה, אני שמעתי מפום רבנן קדישי שהיו מתפללים על החולה ברפאינו וכן אני נוהג. והנה לעניין הלכה אנו נוקטים שיכול להזכיר לכתחילה באמצע הברכות מעין הברכה, מ"מ מכיון שמרן הב"י כתב שראוי לחוש לשיטת רבינו יונה, לכן ממידת חסידות לא יזכיר בברכת רפאינו אלא חולה שהוא מבני ביתו, ושאר החולים יזכירם בשומע תפילה, וכ"פ בילקוט יוסף (סי' קטז סעי' ז'), וכ"פ בארחות ציון (פ"ז סעי' מא). ועי' עוד באור לציון (ח"ב פ"ז הלכה לג) והלכה ברורה (סי' קיט סעי' א').
2. המתפלל על אביו או על רבו החולים יזהר שלא להזכירם בתפילה בתואר כבוד, אלא יאמר עבדך אבי אברהם, וברבו יאמר עבדך רבי אברהם וכיוצא בשאר שמות כי אין גבהות לפני המקום, וכיון שמזכיר תואר אבי וכן רבי, מותר להזכיר שמו ולא כמו שיש היום מוסיפים בתארים. איתא בספר חסידים (סי' ת"ת) "אדם שמתפלל על אביו אם הוא חולה לא יאמר תרפא אבא מארי או לאדוני אבא רפא, כי שלמה אמר דוד אבי, וכן אלישע אמר איה ה' אלהי אליהו ולא אמר אדוני" עכ"ד. וכתב הרב מעבר יבק (שפתי צדק פ"ח) "ואוריה נתחייב הריגה למלכות על שאמר לפני דוד ואדוני יואב, ברם נראה לפי הדין שבאותם שאסור להזכיר שמם מותר לומר אבי או רבי אך לא יוסיף על זה". וכ"כ החיד"א בברכ"י (יו"ד רמ סעי' ד') בשם זקנו רבנו אברהם אזולאי בהגהותיו, והכנה"ג שמותר לומר אבי פלוני או רבי פלוני אך לא יוסיף על תואר זה וכ"פ באורחות ציון (שם סעי' מב). ועי' עוד בזה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סי' י"ג).
3. כשמזכיר שם החולה מזכיר אותו בשם אמו ולא בשם אביו כגון יצחק בן שרה. בזוהר הקדוש (לך לך פד.) "פתח רבי שמעון ואמר פנה אלי וחנני תנה עזך לעבדך והושיעה לבן אמתך, וכי לא הוה בריה דישי איהו, עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמא דאבוי? אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מילה עילאה לאדכרא, בעי למיהך במלה דאיהו ודאי ועל דא אדכר לאמיה ולא לאבוי". ע"כ. וכן בזוהר (שמות יז:) ובגמ' (שבת סו:) אמר אביי אמרה לי אם, כל מנייני בשמא דאמא, ופירש"י פלוני בן פלונית, וכ"כ הרש"ל בחכמת שלמה (שם) שבני האדם מכירים האשה שהיא אם הולד. ועי' בשו"ת תורה לשמה (שאלה שצט) שכתב שני טעמים נוספים להזכיר שם החולה בשם אמו ולא בשם אביו, והם: א) כי על האיש הוא האב יש יותר קיטרוג מהאשה שהיא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ומעסק התורה, ולעומתה האיש חייב בעוון ביטול תורה וקשה להימלט ממנו. ב) טעם נוסף משום שבאיש מצוי עוון הקרי, ובאשה אינו שייך. ע"כ. ובספרו בן יהוידע (ברכות נה:) הביא בשם אומרים העולם שהאם היא ודאית והאב לא, ודחה טעם זה והביא את הטעמים הנ"ל. והרמ"ק באור החמה (שם) כתב טעם נוסף שהאם מצטערת יותר בצער הבן ובזה יתעוררו הרחמים בשמים.
4. בחתימת הברכה בתיבות רופא חולי עמו ישראל, טוב לכוין בראשי תיבות שהם בגימטריא רפ"ח, וסודו תיקון ומיתוק רפ"ח ניצוצי הקדושה שבתיקונם תהא רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל. עי' להרב חיד"א בספר צוארי שלל (הפטרת בחוקותי ד') שראה בספר החזיונות לרבנו חיים ויטאל ז"ל בכתב יד הקודש שרבנו האר"י ציוה אותו בחלום שיכוין רופא חולי עמו ישראל ראשי תיבות גימטריא רפ"ח לברר רפ"ח ניצוצין עד כאן מה שאני זוכר, ואפשר שזה שיאמר (ירמיה יז יד) רפאני ה' וארפא, וארפא גימטריא רפ"ח שיתבררו רפ"ח ניצוצין, הושיעני ואושעה ראשי תיבות גימטריא י"א רמז לי"א סמני הקטורת דצריך לבררם והם מבחינת ה"ו כנודע ותהיה לי רפואה שלימה, כי כאשר יושלמו הבירורים תפרח ישע וזהו הושיעני ואושעה.
5. אומר רפאנו בלשון רבים ואע"פ שבפסוק נאמר בלשון יחיד "רפאני ה' וארפא" ואמרו חז"ל (בתוספתא מגילה פ"ג הכ"א) כל הכתוב לרבים אין מכנים אותו ליחיד, וכל הכתוב ליחיד אין מכנים אותו לרבים, מ"מ כשבא לומר פסוק שלא בדרך קריאה, אלא דרך תפילה ובקשה, מותר לשנותו מיחיד לרבים ומרבים ליחיד כפי הצורך, ומכל מקום אין להקל לשנות מנוסח הפסוק, אלא כאשר אומר פסוק אחד בדרך תפילה, אבל כאשר אומר מזמור שלם, אין להקל לשנותו מלשון יחיד ללשון רבים ומלשון רבים ללשון יחיד אפי' כשאומרו דרך תפילה ובקשה. עי' בטור בשם הרמ"ה שכשאומר את הפסוק בדרך תפילה ובקשה מותר לשנותו מיחיד לרבים ומרבים ליחיד כפי הצורך. ולפי שיטתם אפי' אם אומר פרק שלם בדרך של תפילה ובקשה מותר. וכ"פ מרן השו"ע (סי' קטז סעי' א'). והרא"ש (מגילה פ"ג סי' כד) כתב בשם רבינו יונה שדווקא כאשר אומר מזמור שלם אסור לשנותו מלשון רבים ללשון יחיד, ומלשון יחיד ללשון רבים, ולשיטתם לעולם מותר לשנות נוסח של פסוק אחד, אבל פרק שלם אסור לשנות אפי' אם אומר דרך תפילה ובקשה, וכ"כ רבינו ירוחם וכ"פ הרמ"א. ועי' בהט"ז (סק"א) שכתב שנפק"מ בין שני הפירושים אם רוצה לומר בהבדלה את הפסוק "עזי וזמרת יה ויהי לנו לישועה" לשון רבים, דלהרמ"ה אסור משום שפסוק זה אינו לשון בקשה שהרי הוא לשון עבר כמשמעות לשון ויהי, ולרבינו יונה והרא"ש מותר, כיון דאינו אלא פסוק אחד. ומ"מ לפי מה שכתב הט"ז דהרמ"א ס"ל שאין מחלוקת בין הרמ"ה לרבינו יונה אלא רבינו יונה בא להוסיף שמה שהתירו דרך תפילה ובקשה, היינו דווקא בפסוק אחד ולא במזמור שלם וכ"פ האליה רבה (סק"ג) שאין להקל אלא בפסוק אחד דרך תפילה ובקשה, ושכן כתב העולת תמיד (סק"ב) וכ"כ המאמ"ר (סק"ב).