ענין נטילת ידיים קודם התפילה

1. מה שצריך לחזר אחר מים לנטילת ידיים קודם התפילה, ה"מ שיש לו עוד שהות להתפלל אבל אם אין לו שהות ויעבור זמן התפלה ינקה אותם בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי. כן כתב הטור (סי' רלג) בשם התוספות (שם) וכ"פ השו"ע (סעי' ד'). ומידי דמנקי היינו אבן, או עפר, או קיסם, או כותל, או קורה, או מפה, או בגד קשה, כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהלכות קר"ש ה"א) "הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא, לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים, אלא מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיוצא בהן, וקורא". וכ"כ בכה"ח (סקכ"ד). אמנם אם החשש הוא להפסיד תפילה בציבור, במקרה זה עדיף לחזר אחר מים ולהתפלל יחיד. בב"ח בסי' רלג כתב דכשהוא בעיר שמתפללים בציבור אפי' יש לו שהות להתפלל ביחיד לאחר שיחזר אחר המים, אבל יפסיד תפילה בציבור, ג"כ אסור לחזר אחר המים אלא ינקה ידיו בצרור וכדו', וכ"כ העולת תמיד (שם) ואליה רבה (סי' צב סק"ו) וחיי אדם (כלל ז' אות ב') ומשנ"ב (סק"כ) וכ"פ כה"ח (סי' צב סקכ"ג). אמנם בהלכה ברורה (אות י') פסק שעדיף שיתפלל יחיד, דאף שכן דעת פוסקים רבים, מ"מ הב"ח אזיל לשיטתיה שפסק כדעת התוס' והרא"ש שאין חיוב ליטול ידיו קודם התפילה, ולכן אינו מעכב בדיעבד, אבל לדידן דפסקינן כדעת הרי"ף והרמב"ם שמשמע מדבריהם שנטילה לפני התפילה מעכבת, א"כ ה"ה כאן עדיף להתפלל יחיד ולא להתפלל במניין, ועי' בזה באורך בשו"ת אוצרות יוסף (שם סי' ז' עמ' מב ד"ה ולעניין).
2. אמנם כל חיוב זה אינו אלא כאשר יודע שידיו נתלכלכו, אבל אם לא יודע שידיו נתלכלכו, אלא רק הסיח דעתו מהם, כגגון שנטל ידיו קודם תפילת שחרית, ולאחר מכן קודם שהתפלל הסיח דעתו מהן, אבל אינו יודע שנתלכלכו, וכן אם היה הדבר קודם תפילת מנחה, דהיינו שנטל ידיו קודם תפילת שחרית, והסיח דעתו מהן לאחר מכן, אבל אינו יודע שנתלכלכו, אם יש לו מים מזומנים לפניו יטול ידיו, ואם אין לו מים מזומנים לפניו, די בכך שיקנח ידיו במידי דמנקי ולאחר מכן רשאי להתפלל. כ"פ הטשו"ע (סימן צב סעיף ה', וסימן רלג סעיף ב').
3. אם נטל ידיו שחרית ואח"כ הוצרך ליטול שוב ידיו, כגון שנגע במקומות המכוסים, אינו מברך ברכת "על נטילת ידים" ואפי' עשה צרכיו בין קטנים ובין גדולים, ונגע ושפשף בידיו, אינו מברך על נטילת ידים. על פי המבואר בב"י, דאע"פ שהרמב"ם בפ"ו מהלכות ברכות (ה"ב) כתב כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש בין לתפילה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, וכן איתא בספר אבי העזרי, וכך אנו פוסקים שצריך נטילה, אמנם סיים הב"י "מיהו לענין ברכה לא ראיתי נוהגים לברך על נטילת ידים לשום תפילה, חוץ מנטילת שחרית לבד, וטעמא דמסתבר הוא, כיון דאיכא מ"ד שאין צריך ליטול, ספק ברכות להקל". וכ"פ השו"ע (סעי' ה'). ומכאן יש להוכיח דמרן השלחן ערוך לא סבירא ליה כדעת הרדב"ז (סימן רלד) דכל היכא שהפוסקים נחלקו לענין המצוה, והברכה נגררת אחר המצוה, לא חיישינן לספק ברכות. דאי נימא דמרן סובר כוותיה, אם כן למה פסק כאן שלא יברך, הרי המחלוקת בראשונים היא בחיוב הנטילה, ומרן תפס בבית יוסף שידיו צריכים נטילה, והברכה נגררת, ואם כן הוה ליה למרן לפסוק שיברך. אלא ודאי דלא סבירא ליה כהרדב"ז. וכן מבואר עוד ממה שכתב מרן להלן בסימן רלג (סעיף ב') שאם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ועי' בזה בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוף ספר הלכה ברורה ח"ה סי' ז').
4. מקום מטונף נחשב כל מקום המכוסה שבאדם כגון שוק וירך וכדומה, לפי שיש בהם מילמולי זיעה, וכמו"כ אם חיכך בראש, צריך ליטול ידיו, אבל מקומות המגולים שבפניו ובזרועותיו, אין זה מקום הטינופת שאין שם מילמולי זיעה. כן כתב הרמב"ן בתשובה (סי' קצה) על פי מ"ש בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ג) שכל זיעת האדם היא כסם המות, חוץ מזיעת הפנים, וכ"פ השו"ע (סעי' ז'). ועי' כה"ח (סקל"א) שכתב דלעניין הרגליים, אף במקום שרגילים לילך יחפים אין זה בכלל מקומות המגולים, אף שהפמ"ג (מש"ז סק"ב) דאם מנהגם ללכת יחפים, נחשבים הרגליים למקום המגולה, מ"מ לפי מ"ש המו"ק (סי' ד') והיפה ללב (ח"א אות כב) שהרוח הרעה השורה על הרגליים היא עזה מאד ולא תזוז ממקומה ע"י רחיצה, ולכן אפי' אם הרגליים נקיות מכל לכלוך וזיעה, אם נגע בהם צריך ליטול ידיו.
5. ודווקא אם חיכך את הראש צריך ליטול ידיו, אבל אם רק נגע בשיער הראש בלא חיכוך אין קפידא. כן כתב כה"ח (סקל"ב) ושכן דעת חיי אדם כלל מ' אות יט, והגר"ז סי' קסב סעי ח', ויפה ללב ח"א אות כג.
6. העומד בתפילה ונזכר שנגע במקום מטונף, די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. (שו"ע סעי' ו'). אבל אם עומד בקריאת שמע או בפסוקי דזמרה, לכתחילה יטול את ידיו במים. (כה"ח סקל"ג).
7. ואם נגע במקום מטונף בשעה שעוסק בתורה, או בשעה שמברך ברכות, אע"פ שיש לו מים כדי לרחוץ ידיו, אינו צריך להפסיק, ודי בכך שינקה אותן במידי דמנקי. כן איתא במג"א (סק"ה) לעניין דברי תורה, ושכן משמע בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג, וכ"פ הגר"ז (סעי' ו') והמשנ"ב (סקכ"ט) וכתב בשם הפמ"ג דה"ה בשעה שמברך ברכות,  וכ"פ בהלכה ברורה (אות יז). והנה כה"ח (סקל"ו) כתב דאם אפשר לנקות ע"י מים עדיף, על פי דברי הזוהר והמקובלים שהחמירו בזה מאד, והצריכו נטילה במים וציין לסי' ד' (סעי' יח), מ"מ כיון שלדעת רבים מרבותינו הראשונים ומרן השו"ע שפיר דמי לברכת ברכות אפי' קודם נטילת ידים שחרית, א"כ ק"ו לעניין לעסוק בתורה, שאין צריך מים.