שצריך להסיר כיחו וניעו וליטול ידיו קודם התפילה

1. צריך קודם לתפילה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. כן איתא ברמב"ם (פ"ד מהלכות תפילה ה"י) וכיחו – פירש"י בעירובין (צט.) היינו ליחה הנתלשת מן הגוף על ידי חולי שקורין טו"ש. וניעו – פירש"י בבא קמא (ג:) שזו ליחת החוטם. ובתוס' (שם) חולקים על רש"י בזה עיי"ש. ומ"מ העיקר שלא יהיה דבר הטורד את תפילתו. וכ"פ הטשו"ע (סי' צב סעי' ג). ומכאן למד הרב מו"ק (סי' קג) דראוי והגון לשאוף טבא"ק קודם תפילה, כדי שקודם שייכנס לבית הכנסת יתיך את כל הלחות ויסיר את כל מה שעלול להטרידו בתפילתו, אמנם בשעת התפילה לא ישאף טבא"ק, משום דאע"ג דאמרינן המתעטש בתפילתו מלמעלה סימן יפה לו, היינו דווקא כאשר הוא בא ממילא, אבל לגרום עיטוש בודאי שאסור לעשות כן באמצע התפילה, וגם על ידי עיטושים רבים גורם להפרעה גדולה בתפילה, וסיים וז"ל "ומכאן תוכחה לשואפי אבק הטבאק"ו בנחיריהם בבית הכנסת וגם בעומדם בתפילה וכו', ואפי' כבר רגילים בו ואינם מתעטשים מחמתו, מ"מ קלות ראש גדול הוא לעשותו בציבור כל זמן שעסוקים בתפילה ובברכות וכש"כ כשעומד בתפילתו וכו', ואפי' קריצה ורמיזה אסורה". וכ"כ הרב פחד יצחק (מערכת הט') והרב נזירות שמשון (סי' צב סעי' ט') וכ"פ כה"ח (סקי"ב) שאין לשאוף הטבא"ק אלא או קודם זמן העמידה, או אחר חזרת הש"ץ.
2. צריך לרחוץ ידיו במים קודם תפילת שחרית, ודווקא לתפילת שמו"ע, אבל לקריאת שמע, אינו צריך לחזר אחר מים, ומספיק שיקנח ידיו בכל מידי דמנקי. בגמ' ברכות (טו.) "אמר ליה רבינא לרבא: חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית, אמר ליה שפיר קאמר, מי כתיב ארחץ במים? בנקיון כתיב (תהלים כו ו), כל מידי דמנקי, דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. והני מילי לק"ש, אבל לתפילה מהדר, ועד כמה? עד פרסה. והני מילי לקמיה, אבל לאחוריה, אפילו מיל אינו חוזר. ופירש"י שהטעם לחלק בין ק"ש לתפילה, משום דק"ש שזמנה קבוע, שמא יעבור הזמן, אבל לתפילה דכל היום זמנה, צריך לחזר אחר מים. והרשב"א (שם) נוקט שהטעם הוא משום דבק"ש שהיא דאורייתא לא החמירו עליו למיהדר אמיא, וכמו שהקלו בה לגבי בעל קרי, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אבל לתפילה החמירו עד פרסה. אמנם התוספות (ד"ה אמאן) דבין לק"ש בין לתפילה אין צריך לחזר אחר מים, ואע"פ שק"ש דאורייתא ותפילה דרבנן, בכל אופן עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה שאין צריך לחזר אחר מים. ומה שאמרו בפסחים (מו.) "לגבל ולתפילה ד' מילין" שם מדובר לעניין תפילה במניין, וכן דעת המרדכי (סי' מה) ורבינו יונה (ח. ד"ה לייט) והרא"ש (סי' יא) שאין חילוק בין ק"ש לתפילה בענין זה. והטור כתב שצריך לחזר אחר המים, ותמהו עליו מדוע לא כתב כדברי הרא"ש? והב"י מיישב דמ"ש הטור היינו היכא שלא עובר זמן תפילה, שאז צריך להשתדל ולחפש מים, כשם שמחזר אחר כל המצוות, אבל אם עובר זמן תפילה, ודאי שאין לחזר אחר המים, ועל זה לייט רב חסדא. ומסיים הב"י "ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרשב"א בשם רבינו האי מסכימים לחלק בין ק"ש לתפילה, הכי נקטינן". וכ"פ בשו"ע (סעי ד'). והנה הרמב"ם (פ"ד ה"ג) כתב שצריך לתפילת שחרית לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ותמה עליו הראב"ד מדוע צריך לרחוץ את רגליו? ובספר מגדל עוז תירץ שהרמב"ם למד כן מברייתא במסכת שבת (נ:) "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו, משום שנאמר (משלי טז ד) כל פעל יי' למענהו". ומ"מ כתב הב"י שהעולם לא נהגו כן, משום שאפשר לפרש ברייתא זו, שאינה מדברת על רחיצה לפני התפילה, אלא על דבר אחר. והטעם לנטילת ידים שחרית מבואר בסי' ד' (סעי' א') דלהרא"ש הטעם משום שידיו של אדם עסקניות, וא"א שלא נגע בבשר המטונף בלילה. ולהרשב"א הטעם משום שלאחר השינה נעשה כבריה חדשה, וצריכים להודות לו שבראנו לשרתו, ולכן עלינו להתקדש וליטול ידינו מכלי, כמו כהן המקדש ידיו קודם עבודתו, וטעם נוסף משום רוח רעה השורה על הידים.
3. ואם נטל ידיו ומיד הולך להתפלל ולא הסיח דעתו, אינו צריך ליטול ידיו שוב קודם התפילה, אמנם אם אין לו מים ליטול ידיו שחרית, או שנגע במקום מטונף אחר שנטלן שחרית, צריך לחזר אחר מים ליטול ידיו ד' מילין לפניו, ומיל לאחריו. הטעם משום דאם הסיח דעתו, חיישינן שמא נגע במקום הטינופת כמ"ש השו"ע (סי' צב סעי' ה').
4. כשם שצריך ליטול ידיו לשחרית כך צריך ליטול ידיו למנחה ולערבית, אמנם אם מתפלל מנחה ומייד ערבית, ונטל ידיו למנחה ולא הסיח דעתו משמירתן, יכול להתפלל ערבית בלא ליטול ידיו. כן איתא במשנ"ב (סי' רלג סקט"ז).