הלכות תפילה וזמנה חלק ג

1. אם לא התפלל שמונה עשרה של שחרית עד שעברו ארבע שעות מתחילת היום, יכול להתפלל עד חצות היום, ואם הזיד  ולא התפלל, יעש תנאי של נדבה, ויאמר: אם אני חייב להתפלל תהא תפילה זו לשם חובה, ואם לאו תהא תפילה זו תפילת נדבה. עי' בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז הכ"ה) לגבי מי ששכח ולא התפלל ערבית, האם יכול להתפלל תפילת תשלומין לאחר ארבע שעות ביום, והעלה שאחר ארבע שעות יעשה תנאי ויאמר אם אין כעת הזמן לתשלומין תהא תפילה זו לשם נדבה, ואם כעת הזמן לתשלומין  תהא תפילה זו לתשלומין עבור ערבית. וביאר דבריו בהערות דבמחזיק ברכה (סי' קח אות ב') הביא דברי הרמ"ע באלפסי זוטא, שכתב דהא דטעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, היינו דווקא עד ארבע שעות ותו לא. וכתב עליו שמסתמות דברי הפוסקים לא משמע הכי, וגם סוגיין דעלמא לאו הכי, והביאו כה"ח (סקי"א),  ומשמע שמכריע כדברי המחב"ר, והגרב"ץ נוקט שהעיקר כדעת הרמ"ע שאינו יכול להשלים אלא עד ד' שעות בלבד, ומדייק כן מלשון מרן בשו"ע בסי' פ"ט (סעי' א') שכתב שזמן תפילה הוא עד ד' שעות, ואם התפלל עד חצות יצא, אבל אינו מקבל שכר תפילה בזמנה, ומשמע שתפילה אחר ד' שעות אינה אלא בגדר תשלומין, ולכן כיון שעבר זמן שחרית, לא שייך להשלים בו את תפילת ערבית, דאין משלימין לתפילת ערבית אלא בתפילת שחרית. ומרן הגרע"י (יבי"א ח"ט חאו"ח סי' קח אות נז) כתב שאנו תופסים עיקר כדברי מרן החיד"א. וכמ"ש הגאון בית מאיר בתשובה שהובאה בספר חכמת אדם (בבינת אדם שער הקבוע סי' ז) ודחה לדברי האורל"ץ שכתב שתפלת שחרית אחר ארבע שעות הויא כעין "תשלומין", ואינה חשובה כתפלה עיקרית, ולכן אי אפשר להשלים תפלת ערבית אחר ד' שעות. דליתא. שא"כ אם הזיד ולא התפלל עד סוף ד' שעות, לא יוכל להתפלל אחר ד' שעות עד חצות, וזה אינו. שהרי מבואר במסקנת מרן הב"י (סי' פט) דלכ"ע בין לר' יהודה בין לרבנן, מארבע שעות עד חצות שכר תפלה יהבי ליה, בין בשכח בין בהזיד. ע"ש. וכ"כ רבינו מאיר המעילי בספר המאורות (ר"פ תפלת השחר עמוד פז) וז"ל: ונראה לומר שאפילו עבר במזיד ולא התפלל בארבע שעות, חייב להתפלל שחרית עד חצות, כיון דרבנן ס"ל דתפלת השחר עד חצות. ע"כ. וכ"כ המאירי (ר"פ תפלת השחר) בד"ה נחלקו בגמרא. ע"ש. וכ"כ בש"ע הגר"ז (סי' פט סק"ב), ובחיי אדם (כלל כז סי' ב). וכ"כ האליה רבה (סק"ג). וע"ע במגן אברהם (סי' עא סק"א), ובמחצית השקל שם. והגאון מקרלין בספר קהלת יעקב (ברכות כח א ד"ה אמר ריב"ל), כתב, דמאי דמוכח מד' הרמב"ם פ"ג מהל' תפלה, שאם עבר במזיד ולא התפלל עד אחר ד' שעות, מתפלל תפלת שחרית עד חצות, וכ"כ הטור, דבריהם נכונים מאד, שמכיון שאפילו לר' יהודה מדאורייתא התמיד קרב עד חצות, גם תפלת שחרית יוצא בה עד חצות. ע"ש. וע"ע בשו"ת משכנות יעקב (סוף סי' פ). ע"ש. ועי' עוד במ"ש בהליכות עולם (ח"א פרשת משפטים אות ח' בד"ה והנה המחב"ר). אלא שבילקוט יוסף כתב שיעשה תנאי של נדבה, וכ"כ בהלכה ברורה (סי' פט אות ט') וחילק דאם לא הספיק בשוגג, יתפלל עד חצות, ואם הזיד ולא התפלל, יעשה תנאי של נדבה, ובשבת ויו"ט שאין קרבן נדבה, אם הזיד ולא התפלל, תו אינו יכול להתפלל יותר, וטעמו דכיון שדעת כמה מהראשונים דאין זמנה אלא עד ארבע שעות, יש לחוש לדבריהם, ויש לומר בזה סב"ל אפי' נגד הוראות מרן השו"ע.
2. ולעניין פסוקי דזמרה שרוצה לאומרם אחר ד' שעות, אם התאחר מלהתפלל בשוגג כמ"ש, רשאי לומר גם "פסוקי דזמרה" עם ברכת "ברוך שאמר" ו"ישתבח" בשם ומלכות, אבל ברכות קריאת שמע אינו יכול לברך אחר שעברו ד' שעות. הנה בפשטות אין קשר לברכות אלה לברכות ק"ש, דאף שברכות ק"ש זמנם עד ד' שעות, אבל ברכות ברוך שאמר וישתבח אינן קשורות לברכות ק"ש, והוא מדין אמירת פסוקי דזמרה קודם התפלה, וכדברי הגמ' (שבת קיח ב), אמר רבי יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, והיינו פסוקי דזמרה. ואם כן אטו מי שהתאחר עד אחר ד' שעות יהיה פטור מדין זה לומר פסוקי דזמרה קודם התפלה? ולפי האור לציון דלעיל שאינו יכול לעשות תשלומים לערבית אחר שעברו ד' שעות, ה"ה שאינו יכול לברך ברכות שאמר וישתבח אחר ד' שעות, דכיון שהוא מדין תפלת תשלומין, הרי אין תשלומין אלא לעמידה, ולא לפסוקי דזמרה. אולם לפי מה שנתבאר בשו"ת יביע אומר חלק ט' (סי' קח אות נז) שאינו מדין תשלומין, שהרי אפי' במזיד מתפלל עד חצות, ואילו תפלת תשלומין אינה במזיד. ונמצא דמה שמתפלל שחרית אחר ד' שעות הוא כדין תפלת שחרית, ולא מצד תשלומין, ולפי זה יוכל גם לברך ברכות ברוך שאמר וישתבח. והנה לעיל ביארנו שהפוסקים מחלקים בין שוגג למזיד, וה"ה לענין ברוך שאמר וישתבח לכאורה היה לנו לחלק הכי, אמנם בילקוט יוסף (סי' פ"ט אות ה') נקט שצריך לומר פסוקי דזמרה בשם ומלכות, ומה שנפסק שאחר ד' שעות יעשה תנאי דנדבה, הנה זה לרווחא דמילתא, אבל מעיקר הדין אנו תופסים עיקר שיכול להתפלל עד חצות גם כשהוא היה מזיד. ורק כיון שיכול לתקן ולומר תנאי דנדבה, למה לא יעשה תנאי של נדבה לתקן כל מה שבידו כדי שיהיה לכולי עלמא. אבל אין הכי נמי מעיקר הדין אפשר להתפלל שחרית עד חצות, וכפשט לשון מרן הש"ע בריש סי' פט, ונפקא מינה לענין שבת. ולפ"ז יכול גם לברך ברכת ברוך שאמר וישתבח. ולכן נקט שיכול לומר פסוקי דזמרה בברכה, והגר"ד יוסף בהלכה ברורה (שם אות ט') נקט שיש חילוק בין שוגג למזיד.
3. אם לא התפלל שמונה עשרה ועבר חצות היום, אפי' היה הדבר בשוגג, אינו רשאי להתפלל אחר חצות היום אפי' קודם שהגיע זמן מנחה גדולה, דהיינו בתוך חצי שעה שאחר חצות, וכל שכן אחר שהגיע זמן מנחה גדולה שאינו רשאי להתפלל שחרית כלל, אלא יתפלל תפילת תשלומין למנחה, (כשהיה הדבר בשוגג). רבותינו הפוסקים נחלקו אי מהני להתפלל שחרית בתוך החצי שעה אחר חצות קודם זמן מנחה גדולה, ומרן הב"י בפירושו הראשון כתב להקל בזה, ובפירושו השני כתב להחמיר בזה, ומשמע מלשון השו"ע שנקט כעיקר את הפירוש השני, וכ"כ בסידור רס"ג (עמ' לא) והרמ"א (סי' פט בהג"ה), אולם הפרישה (סק"ב) והב"ח והט"ז (סק"א) כתבו להקל להתפלל בתוך חצי שעה אחר חצות אפי' איחר במזיד, וכן הסכימו כמה אחרונים, וכן מבואר במאירי (ברכות כו.) דעד חצי שעה אחר חצות, אפי' במזיד מתפלל, ולאחמ"כ במזיד אין לו תקנה, ובשוגג מתפלל תפילת תשלומין. ומרן הגרע"י (בתשובה שהובאה בילקוט יוסף) נקט כהפוסקים שאחר חצות היום תו אינו יכול להתפלל. וכ"פ הלכה ברורה (שם אות י'). והנוהגים להקל בזה, וטוענים שכן נהגו כמה צדיקים, ושהצדיקים למעלה מן הזמן וכו', אין לטענתם כל  יסוד והגיון, ועוברים בשאת נפש על דברי כל רבותינו הפוסקים ואין להם על מה שיסמוכו. כן פסק מרן הגרע"י (שם) והביא למה שכתב בשו"ת זכר יהוסף (סוף סי' כב), שהאומרים שהצדיקים למעלה מהזמן הוא דבר זר ומבהיל, וכי יתבטלו לגבם כל דיני שבת ויו"ט, והרי התורה ניתנה בשוה לכל ישראל.