דין תפילת תשלומין חלק ח

1. אם שכח להתפלל מנחה בערב ראש חודש, יתפלל ערבית שתים של ראש חודש ויאמר בשתי התפילות יעלה ויבא, ואף אם שכח לומר יעלה ויבא בתפילה ראשונה ואמר בשניה, מעיקר הדין אינו צריך לשוב ולהתפלל, ומ"מ ראוי לחזור ולהתפלל שוב,ויעשה תנאי דנדבה קודם תפילתו, ואם שכח לומר יעלה ויבא בשתיהן, אינו צריך לחזור, מכיון שבערבית דראש חודש אם שכח יעלה ויבא אינו צריך לחזור ולהתפלל. כן כתב הרמ"א (סעי' ט') בשם הכל בו, שצריך להזכיר בב' התפילות יעלה ויבא, ומאידך הלבוש (סעי' ט') כתב שאינו מזכיר יעלה ויבא בתפילת התשלומין, ורק כאשר הפסיד תפילת מנחה בערב שבת, ס"ל להלבוש שמתפלל גם את התפילה השניה של שבת, כיון שזה זלזול לשבת להתפלל בה תפילת חול, וכ"פ העולת תמיד (סקי"ב) והדרישה (סי' תכב אות א'), אמנם הט"ז (סק"ט) נקט כדברי הרמ"א וכ"פ המג"א (סק"י) והמשנ"ב (סקכ"ו) ובן איש חי (פרשת משפטים אות יב). אמנם משמעות מרן הב"י (סי' תכב) כדעת הלבוש שאין צריך להזכיר יעלה ויבא בתפילה השניה, ולכן נוקט מרן הגרע"י (הליכות עולם חלק א' פרשת משפטים אות ט') שבמקרה שלא אמר יעלה ויבא בראשונה ואמר בשניה, מעיקר הדין אינו חייב לשוב ולהתפלל, ומ"מ ראוי שיחזור להתפלל ויעשה תנאי דנדבה קודם שמתפלל. ומ"מ אף להמחמירים אין הדין אמור אלא כשהפסיד תפילת מנחה של ערב ראש חודש, ולכן אם התפלל כעת ערבית בלא יעלה ויבא, ניכר הדבר שהתפלל הראשונה לשם תשלומין, אבל אם ראש חודש שני ימים, והפסיד מנחה של יום א' דראש חודש, ומתפלל כעת ערבית דליל ב' דראש חודש ושכח לומר יעלה ויבא, ובתפילה שניה אמר יעלה ויבא, בכל אופן אינו מפסיד את התפילה הראשונה, וכן פסק המשנ"ב (שם) בשם פרי חדש (סק"ט) שבמקרה שיש ב' ימים ראש חודש אינו מפסיד תפילה הראשונה, וטעמו כיון דאפי' בעיקר התפילה דערבית אין צריך לחזור בשביל יעלה ויבא, קל וחומר מה שהוא עכשיו לתשלומין, שהרי אילו היה ראש חודש רק יום אחד לא היה מזכיר ראש חודש בתפילת התשלומין, ורק בגלל שמזכיר בתפילה הראשונה מזכיר גם בשניה,  וכיון שבתפילה הראשונה אם לא אמר יעלה ויבא אינו חוזר, כל שכן שבתפילת התשלומין אין מחזירין אותו. וכן אם שכח להתפלל ערבית דראש חודש והתפלל שחרית שתים, ולא הזכיר בשניה יעלה ויבא, אין צריך לחזור, כיון שגם אילו היה שוכח בערבית אינו צריך לחזור, אין תפילת התשלומין חמורה מתפילת החיוב. כן פסק המשנ"ב (שם) בשם הפר"ח (הנ"ל).
2. אף שקיי"ל דאם הפסיד תפילה בערב שבת, מתפלל ערבית שתיים של שבת, וכן אם הפסיד מנחה של ערב ראש חודש מתפלל ערבית שתים של ראש חודש ואומר יעלה ויבא, מ"מ אם לא התפלל מנחה של שבת, ומתפלל תשלומין בערבית, יבדיל בתפילה הראשונה ובתפילה השניה אינו צריך להבדיל, משום שהבדלה די בפעם אחת, ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן, יצא. בגמ' ברכות (כו:) איתא תנו רבנן: טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת - מתפלל בליל שבת שתים, טעה ולא התפלל מנחה בשבת - מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה - שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו. למימרא, דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה? ורמינהו: טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים - מחזירין אותו, הבדלה בחונן הדעת - אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס! - קשיא. וכתב הרא"ש (סי' ב) דאף על גב דאסיקנא בקשיא כיון דלא אסיקנא בתיובתא הכי נקטינן משום דטעמא דמסתבר הוא וכן פסקו הרשב"א (חי' שם) והרי"ף (שם יח.) והרמב"ם בפרק י' מהלכות תפלה (הט"ו), וכ"פ מרן בשו"ע (סעי' י').
3. ואם הבדיל רק בתפילה השניה ובראשונה לא הבדיל, מכיון שגילה דעתו שמתפלל את הראשונה בתורת תשלומין ואת השניה בתורת חובה, לכן תפילה שניה עלתה לו בתורת חיוב, ויחזור להתפלל שוב תפילת תשלומין, אבל אם התכוין מלכתחילה להתפלל הראשונה לשם חיוב והשניה לשם תשלומין, ובאקראי שכח להבדיל בראשונה, אינו צריך להתפלל שוב. עי' בט"ז (סק"י) שכתב דאע"ג שהוא אומר שנתכוין בראשונה לשם תפילת חובה, מכיון שבתפילה השניה הזכיר אתה חוננתנו, תו אינו נאמן לומר שהתכוין לעשות אחרת וצריך להתפלל פעם שלישית, וכ"ד הא"ר (אות יד). אמנם הפר"ח (סקי"ד) כתב דדווקא כאשר התפלל בסתמא הדין כן, אבל אם נתכוין בהדיא להתפלל ראשונה ערבית והשניה לשם תשלומין וטעה והבדיל בשניה ולא בראשונה יצא, וכ"פ הרב חיד"א (קשר גודל סי' כב אות טז) והמג"א (סקי"ד) נוקט דדווקא אם לא הבדיל בראשונה במזיד, אבל אם שכח בסתמא, כגון שיודע שצריך להתפלל ב' תפילות וכן עשה אלא שלא נתכוין איזה לחובה ואיזה לתשלומין, ושכח מלהבדיל בראשונה יצא, שהרי לא גילה דעתו, וכ"פ הגר"ז, ומרן הגרע"י בהליכות עולם (פרשת משפטים שם) פוסק כדעת הפר"ח והחיד"א.
4. אם טעה והתפלל במנחה של שבת תפילה של חול, שמונה עשרה ברכות ולא הזכיר של שבת, יחזור להתפלל שוב, אבל מתפלל אותה בתורה נדבה. נחלקו הראשונים בדין זה, דלהר"י אף על פי שלא יצא בתפלת מנחה, שהרי אילו היה נזכר מבע"י היה צריך לחזור ולהתפלל תפילת שבת, אפ"ה לא יתפלל במוצאי שבת שתים, כיון שכבר התפלל שמונה עשרה ברכות, וחכמי פרובינצא היו אומרים כיון שלא יצא ידי חובתו באותה תפלה, הוי כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתים לערב, ועי' בתוספות (ברכות כו: ד"ה טעה) שהביא להרי"ף שנוקט כחכמי פרובינצא שצריך להתפלל ערבית שתים, וכתב רבינו יונה (ברכות יח סוף ע"א) שהטוב ביותר הוא, לצאת ידי ספק ולהתפלל אותה במוצאי שבת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון שמתפלל אותה מספק אין לך חידוש גדול מזה, וכ"פ מרן השו"ע (סעי' יא).