המשך עניין זה של המאריך בתפילה לעומת המעיין בתפילה 

על פי מה שנתבאר בהלכה הקודמת, אף שיש מעלה לתפילה, מכל מקום ישנם כמה כללים לתפילה כדי שתהיה בגדר תפילה שנשמעת: א) שיבקש בלשון תחנונים. ב) שיבקש במידת החסד מאוצר מתנת חינם ולא במידת הדין. ג) שיפרש את דבריו. ד) שבשעת התפילה יזעק ויבקש, אבל אחר התפילה יהיה אחוז במידת הביטחון שאם אינו מקבל, סימן הוא שזה הטוב בשבילו ולא יעיין בתפילתו מדוע אינה נשמעת. ה) שלא יתייאש מלבקש פעם אחר פעם, עד שתתקבל תפילתו. ו) טוב שבסיום כל תפילה יסיים ויאמר "והטוב בעיניך עשה", ובזה מראה את אמונתו החזקה בה'.

מצינו במקורותינו דברים רבים שנאמרו בשבח ריבוי בתפילה ונביא כמה מהם:

1. עי' מסכת יומא (כט.) "אמר רבי למה נמשלו תפלתן של צדיקים, כאילת, לומר לך - מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפילה תפילתן נשמעת".
2. וכן איתא להדיא במדרש תהלים (סוף פרק כ"ז) וז"ל קוה אל ה' חזק ויאמץ לבבך וקוה אל ה' אמר רבי חייא בר אבא אם נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר שנשמעה תפילתך והוא עתיד לעשות בקשתך מה טעם קוה אל ה' חזק ויאמץ לבבך? משום וקוה אל ה'!" ע"ש. נמצא שכאשר אדם חוזר על תפילתו פעם אחר פעם הוי בגדר "מאריך בתפילתו" שמאריכין ימיו ושנותיו.
3. וכן הוא במדרש תהילים (פרק ד') "אמר רבי זעירא אדם יש לו אוהב כל זמן שהוא מבקש ממנו צרכיו ושאלותיו, הוא שונאו ומרחיקו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל זמן שאדם מבקש צרכיו ושאלותיו, הוא מחבבו ביותר, שנאמר קרא אלי ואענך ואגידה לך וכו', הקב"ה - כל מה שישראל דוחקין ובאים למקום תפילתו, שמחה היא לפניו, לכך נאמר מי כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו". ע"ש. ועי' בדברי הרשב"ם (סוף פרשת ואתחנן) שגרס במדרש זה "הקב"ה - כל מה שישראל דוחקין אותו בתפילה, הוא שומע ושמח". ע"ש
4. ובמדרש תנחומא (פרשת וירא סימן א') "אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפילה שאין מדה אחרת יפה ממנה והיא גדולה מכל הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפילתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו". ע"ש.
5. ועוד עוד במדרש תנחומא (פרשת מקץ סימן ט') "צריך האדם להשכים לתפילה, שאין לך גדולה מן התפילה, תדע לך שהרי משה נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל ולא לראותה, ועל שהרבה בתפילה, כתיב בו ויראהו ה' את כל הארץ".
6. ובמדרש תנא דבי אליהו (זוטא פרק ו') "אמר לו הקב"ה למשה הריני מודיעך מקצת מדותי, כשאני רואה בני אדם שאין בהם תורה ומעשים טובים וכו' ומרבין תחנונים לפני, אני נזקק להם, שנאמר פנה אל תפלת הערער וכו'".
7. ובמדרש הגדול (פרשת בחקתי פכ"ו פ"ט דף תשל"ה) "ופניתי אליכם, פונה אני לקבל תפילתכם. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אף על פי שחטאתי לפניך, בבקשה לפניך, כשמתפללין לפניך ישראל הט אזנך אל תפלתם. אמר לה הקב"ה: ומה בשעה שלא דרשוני עשיתי למען שמי, אם חוזרין בהן ובאין לפתחי ומרבין תפילה ותחנונים לפני, לא כל שכן שלא אעלים עיני משמוע תפלתם ואתרצה להן ואחזור ואפנה עליהן? שנאמר ופניתי אליכם". ע"ש.

ועי' לרבינו חיים פאלאג"י ז"ל בספר צוואה מחיים (אות ח') שכתב וכבר ידוע מ"ש רב סעדיה גאון ז"ל כי כל שאלה ששואל האדם מהקב"ה אפילו אם אין האדם עצמו ראוי שישמע ה' תפילתו אם התפילה ההיא לכבודו ית"ש שומע ה' ולכן תהיה כל מגמתו להתפלל אל ה' על בניו ועל בנותיו שלא יבואו לידי עבירה ולידי דבר מכוער וה' ישמע תפילתו וכו' וכבר קבלנו מרב סעדיא גאון ז"ל כי כל תפילה שיתפלל האדם לכבודו יתברך לשם דבקות באל הגם כי אינו ראוי ה' שומע תפילתו ע"ש ומצאתי לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן ק"ל) שכתב יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום ב"ה תפילתו אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעות עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים מקבל הקב"ה תפילתו ועושה חפצו ואם שואל אדם דבר שהוא שבח לבוראו כגון על לימוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו הקב"ה שומע תפילתו ועושה לו חפצו ע"ש

ומ"מ כדי לחוש לדברי רבי לוי שלא תצא תקלה על ידי תפילתו יעשה כמו שכתב הגאון רבי חיים פאלאג"י ז"ל בספרו ימצא חיים (סימן ע"ג אות ל"ז) בכל תפילה שאדם מתפלל ומבקש מאת השי"ת יסיים ויאמר "והטוב בעיניך עשה" וכן כתב מרן ז"ל בכסף משנה (הלכות תפילה ספ"ד) בשם רבינו מנוח ז"ל ומלבד הטעם הפשוט כי אדם מתפלל ומבקש מהשי"ת איזה דבר ולמראה עיניו הוא טוב אבל ח"ו יצא לו נזק ממקום אחר לכן יתלה הבחירה בידו יתברך כי הוא היודע ועוד נראה לי לומר כי לפעמים יכשל האדם בלשונו בתפילה כמו שמצינו אצל חנה שאמרה וישב שם עד עולם שהוא עולמו של בן לוי לכן כדי להינצל מכשלון לשונו בתפילתו כה יעשה והטוב בעיניך עשה וה' שהוא פועל הטוב הוא פועל ישועות וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה וכבר כתב כן רבין חסידא הגאון הקדוש עושה חסד לאלפים רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו בית תפילה (דף ל"ג) בנדפס מחדש מכתב יד

והנה בתחילת דברינו, הבאנו למ"ש הגאון יעב"ץ שאין להאריך בתפילה ולמד כן מחנה, ומהגמ' שכל המאריך בתפילתו סוף בא לידי כאב לב. ובשו"ת יחי יוסף (סי' ו') הקשה עליו, חדא דהיכן אמרו שכל המאריך בתפילה בא לידי כאב לב והרי לא אמרו אלא שכל המאריך בתפילה ומעיין בה בא לידי כאב לב וכנ"ל, אבל המאריך בה בלא לעיין בה לית לן בה, ותו מה שהביא מחנה שעל ידי ריבוי תפלתה קצרה שנותיו של שמואל בנה והם דברי רבי לוי בירושלמי וכנזכר לעיל אבל תמהני מאד שהרי הירושלמי מסיים שם שלא אמר כן רבי לוי אלא ביחיד אבל בציבור אף הוא מודה דשפיר דמי להרבות בתפילה ותו הלא הירושלמי מיד אחרי דברי רבי לוי הביא דברי רבי יוחנן שחולק על רבי לוי וסובר שלעולם המרבה בתפילה יפה לו והוא נענה ואפילו ביחיד עיין שם.

מסקנא דהלכתא: מותר להאריך בתפילה ולכוין בפירוש המילים כפי אוות נפשו, וישפוך את נפשו לפני ה', כי אין דבר המועיל לאדם יותר מתפילה ומקרבת אלוקים, אמנם יזהר שלא יעיין בתפילתו דהיינו שיחשוב בליבו אימתי תתקיים התפילה, שאז עלול להגיע לידי כאב לב, אלא ידע שהתפילה שאדם מתפלל עושה כלים לקבל את הישועה לה הוא זקוק וברבות הימים תיענה בקשתו ולא ידחוק את השעה, וכן לא יתלה את בטחונו בזכויותיו שאז מזכירים לו עוונות ראשונים, אלא יתלה בטחונו בה' לבדו שיעשה עימו חסד חינם, וירבה בתחינות ובקשות ויזכה לישועות עצומות. ומ"מ ראוי שבסוף כל תפילה ותפילה יסיים "והטוב בעיניך עשה" ויבטל רצונו מפני רצון ה'.