שצריך להימנע מלהתפלל כנגד בגדים או כותל מצוירים

1. בגדים שיש עליהם ציורים, אע"פ שאינם בולטים, ראוי שלא להתפלל כנגדם, ואם בכל אופן יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר יעצום עיניו, או יתפלל מתוך הסידור. מקור הדין איתא בב"י בשם האבודרהם שכתב שנשאל הרמב"ם (תשו' מהדורת פריימן סי' כ) האם כלי מילת שתולין אותן על כתלי הבית לנוי ובהם צורות שאינן בולטות אם זה בכלל האיסור שאסור שיהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, או לא? והשיב שהטעם שהצריכו להתקרב אל הקיר בעת התפילה הוא כדי שלא יהא לפניו דבר שיבטל כוונתו, א"כ אף שאין איסור מצד זה שנראה כמשתחוה לצורות הללו, מ"מ הדברים האלו מבלבלים הכוונה, ולכן אין נכון להתפלל כנגדן מהטעם שאמרנו כדי שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין בתפילתו. וסיים וז"ל "ואנחנו רגילים להעלים עינינו בעת התפילה בזמן שיקרה לנו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר". עכ"ל. ועפי"ז פסק בשו"ע (סעי' כג) שאם אירע לו והתפלל כנגדם, יעלים עיניו. ומכאן נהגו שאף על כתלי בית הכנסת לא מציירים שום ציור, כנגד פניו של אדם, אלא רק למעלה מקומת איש מותר. כ"כ המג"א (סקל"ז) א"ר (סקכ"ז) וגר"ז (סעי' כב) וכה"ח (סקקל"ז). והטעם לחלק בין קומת איש, ללמעלה מקומת איש, כתב במחצית השקל משום דשם אין חשש שיסתכל בהם, דלא מיבעיא בשעת תפילת שמו"ע דצריך ליתן עיניו למטה, אלא דגם בשאר תפילה אין דרך להסתכל למעלה. ובזוה"ק (ואתחנן רס:) תא חזי, מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואקמוה, ובעי לחפייא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא, ובעי למכסייא עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא, ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך בארעא, אקדים עליה מלאך המוות, וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקא, מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההיא שעתא דאצטריך ביה, הדא הוא דכתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והיך יכיל לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קמיה, הה"ד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר דתמן שרי שכינתא, בגין כך לא בעיא למיהוי חוצץ בינו ובין הקיר. עכ"ל הזוהר. וכתב בשער הכוונות (ד' ע"א) דעפי"ז היה מנהג האריז"ל שהיה אומר כל הזמירות והקרבנות והקר"ש מתוך סידור התפילות שבידו, אבל בתפילת העמידה דלחש היה עוצם עיניו ואומר על פה, וגם בחזרת הש"ץ היה עוצם עיניו ושומע ומתכוין לדברי הש"ץ. וכ"כ כה"ח (סקקל"ז). ובספר ארחות רבינו (ח"א עמ' נז) מובא שהגרי"י קנייבסקי זצ"ל היה נזהר מחמת כן שלא להתפלל בסוכה שתלויות בה תמונות של רבנים, וצריך להקפיד שלא יהיו תמונות בגובה קומת איש.
2. ראוי להחמיר שלא לצייר על גבי פרוכת של בית הכנסת צורת אריות, או י"ב המזלות, ויש מקילים לעשות צורת חתול ולעשות עליו רעמה שיראה כאריה. באו"ז (ע"ז סי' רג) כתב בשם רבינו אליקים שהורה להסיר אריות שציירו על חלונות בית הכנסת, משום לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ועוד שנראה כמשתחוה להם, ועוד שאינו יכול לכוין מחמת שמסתכל בהם. ובתוס' (יומא נד. ד"ה כרובים) כתב שאסור לצייר חיות ועופות במחזורים מפני שמבטל את הכוונה, אבל אין זה משום לא תעשה לך פסל. וכ"מ מהרמב"ם שאין בזה משום ע"ז, וכ"פ מרן הב"י (יו"ד סוף סי' קמא), וכן פסק עוד מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' סו) להתיר לתת על ארון הקודש בגד משי שאורגים בו כל מיני ציורים, ובתוכם דמות עופות, ואין לחוש לזה שנראה כאילו משתחוה להם. אמנם סותר את עצמו משם (סי' סג) שהחמיר כרבינו אליקים לאסור להניח פרוכות אלו בבית הכנסת, ואף רבינו אפרים לא התיר אלא בדיעבד. ורבים מאחרונים מחמירים בדין זה, בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' ל') כתב שאין לעשות צורת אריה בבית הכנסת, וכ"כ הט"ז (יו"ד סי' קמא סקי"ד) וברכ"י (סק"ג) ובדרכי תשובה (סקמ"ח), ובשו"ת פרי השדה (ח"א סי' ס') כתב דאין לצייר אפי' את י"ב המזלות, אמנם בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב סוף סי' נה) כתב שנוהגים לעשות צורת אריות, ושכן דעת רוב הפוסקים, ומ"מ החזו"א כתב (ארחות רבינו ח"א עמ' יב) הורה לעשות צורת חתול ולהוסיף עליו רעמה שיראה כאריה. ומרן הגרע"י (שו"ת יחוה דעת חלק ג' סי' סב) כתב להחמיר בזה, ועי' עוד בהליכות עולם (ח"א פרשת יתרו אות ה'), ובבן איש חי (שם אות יד).
3. ומותר לתת סמל "מגן דוד" מעל ארון הקודש, או בפרוכת, וכן מותר לארוג צורת שני לוחות הברית על הפרוכת, או לתת צורה זו מעל ארון הקודש, גם אם כתוב בהם ראשי עשרת הדברות [כגון: אנכי ה', לא יהיה, לא תשא וכו']. כן פסק בילקוט יוסף (סי' צ' אות מו). בשם ספר אשכול הכופר [שחי במאה הי"ב], שכתב על מגן דוד שעשוי על פי ספרי הקבלה, כי שש הקצוות מרמזים על ארבע פנות העולם על הארץ ועל השמים. וצורה זו נדפסה בספר רזיאל המלאך. ובבית הכנסת ע"ש רבי יוחנן בן זכאי בירושלים נמצא חקוק מגן דוד בעל שמונה קצוות, וכמ"ש בסידור יסודי ישורון (עמוד 212). וע"ש עוד. ובשו"ת אגרות משה (חלק ג' מאורח חיים סימן טו) כתב, שכפי הידוע זה מאות בשנים שעשו ציור מגן דוד על פרוכת ומעילים ומטפחות, ולא היה מי שיערער על זה. וכבר קודם שהיו אותם ציונים חילוניים בעולם, ולא היו המינים הכופרים בתי כנסיות, כבר היתה מפורסמת צורה זו [כאשר נראה בחפירות הארכיאלוגיות], ולכן מותר להניח צורה זו על כלי הקודש, להזכיר שהשי"ת מלך למעלה ולמטה ובד' רוחות השמים. והרב בן איש חי בדרשותיו (פר' כי תצא) כתב, שהמגן של דוד המלך היה בו ששה קצוות, כנגד ששה הויות אלו, שהיה נוצח את האויב על ידם. ע"כ. ובספר שאל אביך ויגדך חלק ג' (עמוד ער) כתב, שהציוניים החילוניים בראשית דרכם פרסמו את המגן דוד בנסיון להטעות את ההמונים בסמל יהודי עתיק, כדי למשוך אותם במלכודת הציונות. וסיפר שהגאון רבי ברוך ליבוביץ [ראש ישיבת קמניץ] פעם אחת נכנס לאולם בית המדרש והבחין לתדהמתו שמישהו חרט על הסטנדר את סמל מגן דוד, ומיד הגיב ואמר, מי הוא שחרט צלם על ארון הקודש של תורה שבעל פה.

ואם מותר לתת עשרת הדברות על ארון הקודש, הנה בשו"ת זכר יהוסף מבואר דלא ניחא ליה הדבר, וכן דעת הרב נימוקי אורח חיים, וכן עשה מעשה הרב דרכי תשובה, להסיר את לוחות הברית שהיו בבתי הכנסת על ארון הקודש. והובאו הדברים בשו"ת בצל החכמה חלק ג' (סימן קיב). וטעמם, שהרי הרמ"א (בסימן א' סעיף ה') הזהיר שלא לומר עשרת הדברות בכל יום מפני תרעומת המינים, שלא יאמרו שעשרת הדברות הם עיקר התורה. ולכן אם יתנו את לוחות הברית על ארון הקודש גם כן יאמרו שאלו העיקר, ותו לא מידי. ובספר מאסף לכל המחנות הביא מהרב אורח נאמן שדעתו היה להתיר בזה, דאדרבה הדבר בא להורות שכל מה שכתוב בספר תורה הוי כמו עשרת הדברות, והכל מסיני. אלא דזו סברא קלושה, דאדרבה כיון שהניחו את הלוחות מעל ארון הקודש, יבואו לומר שהם חשובים יותר משאר התורה. ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ב (סי' תקלה) כתב, שכבר נתפשט המנהג להקל בזה, שאין אלו אלא כעין דמות לוחות הברית, ובזה לא שייך טענת המינים. שדוקא בקריאת כל עשרת הדברות בזה מראה שאלו עיקר והשאר ח"ו טפל. אבל כשמעמידים ראשי הדיברות כסימן לנוי ולהדר בביהכ"נ, בזה אין חשש. ע"ש. וכן משמע ממ"ש בשו"ת מערכי לב (או"ח סי' ט') שיש לאסור לעשות צורת אריות על ההיכל בצידי לוחות של י' הדברות. ומשמע שהבין בפשטות דעל עצם עשיית ב' לוחות הברית על ארון הקודש ליכא למיחש כלל. ובשו"ת נהרי אפרסמון (חיו"ד סי' קיח) השיב ע"ז [בבדיחותא] כי לא האריות צריכים להחזיק את עשרת הדברות, אלא בעלי הבתים הם שצריכים לקיים ולהחזיק את עשרת הדברות. ע"ש. והובא כל זה בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס"ס סב). ומשמע שעל לוחות הברית אין חשש.