מעלת הכוונה בתפילה

1. המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המילים שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו. כן איתא בגמ' ברכות (לא:). ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו זכה בתפילה, ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך ב"ו, היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה, ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפילה ישתוק עד שתתבטל המחשבה. כן כתב הטור בשם הסמ"ק (סי' יא). ועי' להגר"ח מבריסק על הרמב"ם (פ"ד מהלכות תפילה) שכתב שכוונה זו שמכוין שעומד לפני ה', היא ממש מעצם מעשה התפילה, ואם אינו חושב בזה בשעת התפילה, הוי כ'מתעסק' ואינו יוצא יד"ח בתפילה וצריך לחזור ולהתפלל, והחזו"א בגליונות (על הרמב"ם שם) כתב שכל אדם העומד להתפלל לא שייך לגביו מתעסק, שלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא עומד בתפילה לפני ה', אלא שאין ליבו ער כל כך, ובידיעה קלושה סגי בדיעבד. והגרשז"א (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' א' אות ב') כתב שיש צריך עיון בעניין המתפלל וליבו בל עימו, וטרוד במחשבתו ואינו מרגיש כלל שהשפתיים נעות והפה ממשיך בתפילה, אמנם נוקט שלכאורה המתעסק גרע יותר ממנו משום שהמתעסק אינו יודע שהוא מדבר כלל משא"כ כאן שיודע שמדבר ויודע שמתפלל אלא שאינו מכוין, ולכן נראה שיוצא ידי חובה בדיעבד. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים את הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. כן כתב באורחות חיים (תפילה סי' לז). וכתב הרמב"ם בסוף ספר המורה בעניין תפילה וז"ל "אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסב פניך אל הקיר ומחשב במקחך וממכרך, לא תחשוב שהתפללת, אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בו – קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". והביאו דרכ"מ (אות א'). ועי' כה"ח (סק"א) שהביא להזוהר (פרשת מצורע דף נה ע"א) וז"ל "מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה, אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא עלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא, ואי לאו, סאטין לה לבר, ואתערב ההיא מלא רוחא אחרא". ובספר עץ חיים (שער מ' פרק ב') דתפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. וכתב על זה כה"ח "ואע"ג דהרב מדבר על כוונת השמות והספירות, מ"מ גם כוונת פירוש המילות תעשה איזה רושם, ועוד דבלא כוונת פירוש המילות אלא מחשבות אחרות לא תצא התפילה זכה ונקיה, אלא כולה מלאה חלודה, וטוב ורע מעורבה, ממה שנתנה בה מחשבה זרה, היפך ממה שצריך לעשות לה בחינת נשמה, ולהעלותה כמו כלה כלולה לפני מי שהכל ברא, ובוחן מסתרות ליבא".
2. צריך להיזהר גם בתיבות ובאותיות ובנקודות לאומרן בצורה מדוייקת כתיקונן וצביונן ולא יחסר מהן שום דבר. בסידור נהורא השלם (פי"ג דף יד ע"ב) איתא וז"ל "על כן צריך האדם להזהר בכל התפילה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשירין בשלימותא ולא תחסר כל בה, כי הלא זה ידוע בזוהר הקדוש שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תולין כמה אלפים רבבות עולמות עליונים קדושים ונעלמים, כמבואר בזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות דף ע"ג ע"א) שכשהאדם מוציא מפיו התיבה כתיקונה מנענע כל העולמות התלויים בהם, אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטב, מחליף תיבה זו בתיבה אחרת, שאינה כלל בתיקון סדר התפילות וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות הקדושים התלויים באותן האותיות של התיבה. וסיים הרב נהורא השלם שלכן ירגיל את עצמו בזה שבתחילה יוציא התיבות כאילו ממש מונה מעות, עד שירגיש בעצמו שבודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות במהירות קצת. והביאו כה"ח (סק"ב).
3. ואל יכוין האדם בשמות וייחודים, רק יתפלל בפשיטות להבין את מה שאומר בכוונת הלב, אלא אם כן מבין ויודע בחכמת האמת ויודע לכוין בה כראוי, שאם אינו יודע לכוין חס ושלום מקלקל בזה הרבה. עי' בזה מג"א (סק"א) בשם הזוהר (פרשת בשלח דף נז ע"א) וז"ל "כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכווין ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי, רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכריזי עליה לביש, וקודשא בריך הוא קרי עליה כי תבואו לראות פני וכו'". וכתב ע"ז המג"א שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לקיים זה, אל יכוין כלל בשמות ויחודים, רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב. וכ"פ משנ"ב (סק"א) והביא לתשובת הרש"ל (סי' צח) שהעיד על הר"ש שאמר שאחרי שלמד סתרי הקבלה, עדיין הוא מתפלל כתינוק בן יומו. וכ"כ בפני יהושע שהכוונה הראויה בשעת התפילה היא לכוין את פירוש המילות. ובכה"ח (סק"ג) הביא את הזוהר פרשת תרומה (דף קעח ע"א בסופו) וז"ל "מאי ובוזי יקלו, דא הוא מאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמריה, טב ליה דלא אתברי, וכל שכן מאן דלא אתכוון באמן". וכ"כ הרב חיד"א (מחב"ר סי' רעד אות ב' דמי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר או אפי' להרהר הסודות הכתובים בסידור האריז"ל או קיצורים אחרים באין מבין שהוא קרוב להפסד יותר. ובאליה רבה כתב שכיום נדפסו סידורים עם הכוונות והייחודים ויד הכל ממשמשת בהם, ועל חכמי הדור למחות, והביאו הפמ"ג (אשל אברהם אות א'). אמנם מי שיודע סדר הכוונות בטוב שלמד מפי סופרים ומפי ספרים ומכוין כל סדר התפילה בגילה ורעדה בלי שום מחשבה זרה, אין קץ לשכרו, כמו שכתב בזוהר שהבאנו, וכ"כ מהרח"ו בשער הכוונות (סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דף נד ע"ד) ועי' עוד בתשובת רב פעלים (ח"ג בקונטרס סוד ישרים סי' יג).