אם דילג או טעה באחת מהברכות האמצעיות

1. אם דילג או טעה בברכה אחת מהאמצעיות, חוזר לתחילת הברכה שטעה או שדילג, ומשם וימשיך משם על הסדר, ואפי' אם לא נזכר עד אחר שעברו כמה ברכות צריך לחזור ולומר כולן אחריה, שאם יאמר אותה ברכה לבדה במקום שנזכר, נמצא ששינה סדרן של ברכות, וכידוע שסדר הברכות נתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה וסמכו סדרן על המקראות, ולכן יש לשוב ולומר את אותן הברכות שוב. בגמ' ברכות (לד.) איתא "אמר רב הונא: טעה בשלש ראשונות - חוזר לראש, באמצעיות - חוזר לאתה חונן, באחרונות - חוזר לעבודה; ורב אסי אמר: אמצעיות אין להן סדר. מתיב רב ששת: מהיכן הוא חוזר - מתחלת הברכה שטעה זה, תיובתא דרב הונא! - אמר לך רב הונא: אמצעיות - כולהו חדא ברכתא נינהו". ופסקו הטשו"ע (סי' קיט סעי' ג') וכל הפוסקים כרב אסי שאמצעיות אין להם סדר. ובביאור דברי רב אסי נחלקו הראשונים, דלרש"י אין להם סדר היינו שאם דלג ברכה אחת ואח"כ נזכר קודם שהגיע לרצה, אומרה במקום שנזכר. ורשב"ם ס"ל שודאי צריך לומר את כל ברכות שמונה עשרה על הסדר שתקנוה, שהרי הסמיכום על המקראות, וכוונתו של רב אסי לומר דאין להם סדר שאם דלג או טעה באחת מהם א"צ לחזור לאתה חונן כמו בראשונות, אלא יחזור לראש הברכה שטעה בה, או אם דילג ברכה, יחזור לאותה הברכה וימשיך משם ואילך לפי הסדר. ונפק"מ בין הפירושים הוא: א) לגבי ש"ץ ששכח עננו ונזכר אח"כ, דלרש"י אומר במקום שנזכר וממשיך בתפילתו, ולהרשב"ם אינו אומר עננו כלל, כיון שאם יחזור, צריך לחזור שוב מברכת רפאינו, ולא מחזירים על אמירת עננו. ב) שכח לשאול מטר בברכת השנים או שטעה בעשרת ימי תשובה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, דלרש"י מתקן במקום שנזכר, ולהרשב"ם צריך לחזור לברכה שבה טעה ולהמשיך משם ואילך על הסדר. והרי"ף (כד.) בשם גאון פירש כפירוש רש"י, ודחה פירושו והעלה כפירוש רשב"ם, וכן הסכימו התוספות (ד"ה אמצעיות) ורבינו יונה (כד. ד"ה ור' אסי) והמרדכי (סי' קי) והרא"ש (סי' כ) והרשב"א (שם ד"ה ור' אסי), וכתב שרובן של גאונים וכן הראב"ד (בהשגה על הרי"ף שם) כולם הסכימו כשיטת רשב"ם וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ד). ומסיים הב"י וכיון דכולהו רבוותא סברי כפירוש רשב"ם פשיטא דהכי נקטינן, וכ"פ בשו"ע. ואם יודע להתפלל רק חלק מן הברכות ואין לפניו סידור, ואינו יודע את התפילה בעל פה, יאמר את אותן ברכות שיודע שעל כל פנים יש בהן בקשת רחמים, ומקיים בהן מצות תפילה מן התורה, אמנם אם מזדמן לו בתפילה שאחריה ומצא סידור, יתפלל תפילת תשלומין, שהרי נפסק שאם דילג ברכה אחת צריך לחזור שוב מתחילת הברכה, וסדר הברכות מעכב. כך מבואר במשנ"ב (סי' תקצג סק"ב) ובבאה"ל (שם סעי' א' ד"ה זו), שיאמר את אותן ברכות שיודע שעל כל פנים יש בהן בקשת רחמים ומקיים מצות תפילה מדאורייתא, ולכן כתב הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל פל"ב הערה צא*) שאם בתפילה שלאחריה יש באפשרותו להתפלל את כל התפילה, עליו להשלימה.
2. אם הוא מסופק אם דילג איזו ברכה, אינו חוזר לאומרה, ואם מסופק אם התפלל או לא, חוזר ומתפלל בתנאי של נדבה ויאמר: "אם התפללתי כבר, תהא תפילתי זו לנדבה, ואם לא התפללתי, תהא תפילה זו תפילת חובה". ואינו צריך לחדש בתפילתו שום דבר. בגמ' ברכות (כא.) אמר ר' אלעזר ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא. ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. מאי טעמא, קריאת שמע דאורייתא תפלה דרבנן. ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. וכתב רש"י בשם בעל הלכות גדולות, שהלכה כר' יוחנן שגם בספק התפלל חוזר ומתפלל. וכ"כ התוספות והרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קז סעיף א). וכתב הלבוש, שאף שבשאר דברים שהם מדרבנן, ספק דרבנן לקולא, מכל מקום בתפלה דרחמי נינהו אזלינן לחומרא. ועי' בארחות רבינו (ח"ג עמ' רז) דאם נתנמנם באמצע תפילתו וכעת מסתפק באיזו ברכה נמצא שיחזור ויאמר גם את הברכות שעליהן מסתפק, אמנם בקהילות יעקב (ברכות סי' יז) דאף שכן מבואר באור זרוע, וכן כתב בבאה"ל (סי' קפח סעי' ו' ד"ה לחזור) לעניין ברכת המזון, אך יתכן שברכת המזון חמורה יותר כיון שהיא מדאורייתא, ואולם דעת החיי אדם (כלל כד סעי' כא) ובנשמת אברהם (סי' קפח אות ג) נקטו שגם בתפילה עליו לחזור רק למקום שיודע בודאי שלא אמר. ומ"מ להלכה עי' בסי' קז בשם ההלכה ברורה שנוקט שבמקום ספק אין חיוב להתפלל שוב בתורת נדבה, ולכן במקום צורך יכול שלא לחזור ולהתפלל, ולכן במקום שמסתפק אם אמר ברכות כל שהן, אינו חוזר ואומר, משום שאין נדבה לחצי תפילה, ואם מסתפק אם התפלל או לא יחזור ויתפלל בתורת נדבה.
3. כאשר שינה ממטבע הברכה באופן שצריך לחזור מחמת כן צריך שוב, כגון שאמר רופא כל בשר במקום "רופא חולי עמו ישראל" או שאמר "גאל ישראל" במקום "גואל ישראל" צריך לחזור שוב על הברכה, ומכל מקום אם תיקן עצמו תוך כדי דיבור אינו צריך לחזור. עי' בספר אשי ישראל (פל"ב הערה ק) שאם אמר "רופא כל בשר" במקום "רופא חולי עמו ישראל" שלא יצא דאינה דומה ברכת רופא כל בשר שהיא ברכה כללית, לברכת רופא חולי עמו ישראל שתיקנו על חולי ישראל, והוסיף, שמ"מ אם תיקן תוך כדי דיבור תיקן ואמר כהוגן יצא ידי חובה, שנחשב שהוסיף שבח בברכה. ואם במקום גואל ישראל אמר גאל ישראל, כתב הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל שם הערה קא) שיתכן שלא יצא ידי חובה, על פי המבואר בפסחים (קיז:) "אמר רבא קריאת שמע והלל גאל ישראל, דצלותא גואל ישראל, מאי טעמא דרחמי נינהו". וכ"כ במשנ"ב (סי' סו סקל"ג) שגאל ישראל הכוונה לגאולת מצרים, והיא ברכת השבח, אבל גואל ישראל היא בקשה על ההווה ועל העתיד. ואם בברכת ההודאה במקום "הטוב שמך" סיים "המברך את עמו ישראל בשלום" כתב הדעת תורה (סעי' ג') בשם אשל אברהם (בוטשאטש) שיצא ידי חובה, משום שנחשב כסגנון אחד, וימשיך שים שלום, והסיף שמ"מ בעובדא שאירע לו כן, סיים "ברוך אתה רחמנא הטוב שמך" וכו', וגם בברכת שים שלום סיים בנוסח זה. ואם במקום המברך את עמו ישראל בשלום אמר "המברך את עמו ישראל באהבה" הורה הגר"ח קנייבסקי שלא יצא ידי חובה, והביאו בקונטרס שאלות המצויות להגרי"א דונר ח"ב עמ' לד) והביאם במשנ"ב "דרשו " (הערה 11).
4. שליח ציבור ששכח ולא אמר 'עננו' בתענית, אינו חוזר, אלא יאמר 'עננו' בשומע תפילה. כן פסק מרן השו"ע (סעי' ד') עפ"י מ"ש לעיל, שנפסק כרב אסי.