מעניני הקדיש חלק ג

מעלת הקדיש גבוהה מאד, ואמירתו בכוונה שוברת את כל המחיצות העליונות, ובפרט מי שהוא אבל בתוך שנים עשר חודש על אביו או על אימו, ישתדל לומר במשך כל השנה קדיש על ישראל. כתב הכלבו (סי' קיד) שחכמים תיקנו לומר קדיש בתרא בכל י"ב חודש, שעל ידי כך הוא פודה את אביו ואמו מדינה של גהינם, ושכן פשט המנהג.  ובשעה"כ (דרוש הקדיש דף טו ע"ב) כתב בשם רבינו האר"י שאמירת הקדיש אינו כמו שחושבים המון העם שהוא רק להציל נפש הנפטר מדינה של גהינם, אלא  יש בו תועלת רבה להכניסו לגן עדן, גם להעלותו ממדרגה למדרגה, ולכן אף בשבתות וימים טובים צריך לומר קדיש לעילוי נשמת ההורים, אף שבלאו הכי אין דין גהינם ביום השבת, מ"מ יש תועלת נוספת בהעלאתם ממעלה למעלה וממדרגה למדרגה. ולפי"ז דייק בהלכה ברורה סי' נ"א (בירור הלכה אות טו) שמותר להפסיק בין מזמור למזמור בפסוקי דזמרה לומר קדיש יתום, שהרי מותר לשאול בין הפרקים מפני הכבוד, וה"ה כאן שיש בזה משום כיבוד אב. ובספר ויקהל משה יש מעשה נורא ברוח אחד, ושם מובא שאין דבר הטוב ביותר להגן מפני המזיקין כאמירת הקדיש על מזמורי תהלים, ולכן יש להנהיג לבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמרים ויאמרו קדיש, וכ"כ ברכ"י בשיו"ב (יו"ד סי' שעו אות יא), ובליקוטי הלכות (או"ח ח"א הלכות קדיש אות ד') כתב בשם הזוהר הקדוש שהקדיש "מתבר כל שלשלאין דפרזלא", והסביר שהקדיש הוא התגלות רצון ה' בעולם, "בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה", ואנו משוררים להקב"ה שברא הכל ברצונו "ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא וכו' לעלא מן כל ברכתא", ועל ידי זה מורידים את כל השפע לכל העולם, כי כדי לקבל את החסד מלמעלה צריכים צינור, והצנור אותיות רצון, ומסיים הרב שהקדיש הוא הגבוה מכל הקדושות, עיי"ש.

ובזוהר חדש (אחרי מות פא.) הביא מעשה באיש אחד שהלך  להרי חושך עם שניים מחביריו וראו גומות חפורות בקרקע ובהם אש ועשן יוצא מהם והיה שם אדם אחד הצועק וי וי, וכשישן האיש ראה בחלום את אותו אדם על כתפיו ערימות קוצים ושני ממונים עליו ושורפים אותו ושני מלאכים קדושים ממונים של השופט למעלה מכריזים עוונותיו, ושאלוהו בחלום לפשר הדבר והשיבו שכך נידון שלש פעמים ביום והוא היה קצב ממקום בגליל, וכשהתעורר הלך לאותו הכפר ומצא את בנו בבית המטבחיים משחק עם הנערים, ולקחו משם ולימדו תורה  ותפילה, ובא הנפטר בחלום וברכו ואמר לו בשעה שאמר הפטרה התירו דינו וכשהתפלל ואמר קדיש קרעו דינו מכל וכל, וכשהתחכם נתנו חלקו בגן עדן, וכשנתחכם יותר וקראוהו רבי הכתירוני בכתר שהצדיקים מוכתרים. ומכאן הוכיחו שהקדיש מסוגל להציל המת מן הפורענות.

ובמסכת כלה (רבתי ב' ט') והובא ביתר הרחבה באור זרוע (ח"ב סי' נ) מעשה בר' עקיבא שראה אדם אחד ערום ושחור כפחם וטוען על ראשו כעשרה טעונים ורץ כמרוצת הסוס, גזר עליו ר' עקיבא והעמידו ואמר לו מדוע אתה עושה עבודה קשה כזאת, אם עבד אתה אפדך ואם עני אתה אעשירך, אמר לו מת הוא ובכל יום שולחים אותו לחטוב עצים ושורפים אותו בהם אמר לו ומה מלאכתך בעולם, אמר לו גבאי המס ונושא פנים לעשירים והורג עניים, אמר לו כלום שמעת מהממונים שיש לו תקנה, אמר לו שמעתי דבר שאינו יכול להיות, שאלמלי היה לו בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, או יאמר יתגדל ויתקדש ועונים אחריו יהא שמיה רבה מברך מיד מתירים אותו מן הפורענות, והוא לא הניח בן ועזב את אשתו מעוברת ואינו יודע אם ילדה זכר, ואם ילדה זכר מי מלמדו תורה, מיד קיבל עליו ללכת ולחפש אם הניח בן וילמדו תורה, אמר לו מה שמך, אמר לו עקיבא, ואשתך? שושבינא, ושם עירך לודקיא, מיד נצטער עליו ר' עקיבא צער גדול והלך שאל עליו, אמרו לו ישחקו עצמותיו, שאל על אשתו, אמרו לו ימחה זכרה מהעולם, על בנו אמרו הרי הוא ערל, מיד מלו ר' עקיבא והושיבו בספר לפניו ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו מ' יום בתענית, יצתה בת קול ואמרה לו לזה אתה מתענה? אמר לפניו רבש"ע והלא לפניך ערכתי אותו, מיד פתח הקב"ה את ליבו ולמדו תורה וקריאת שמע וח"י ברכות, וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו וענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד, יתגדל ויתקדש שמיה רבא, באותה השעה התירו את המת מן הפורענות, מיד בא בחלום לר' עקיבא ואמר יה"ר שתנוח דעתך בגן עדן שהצלתני מדינה של גיהנם מיד פתח ר' עקיבא ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור. ע"כ.

ובשו"ת הריב"ש הביא מעשה זה וכתבו בשם הרב אהרן הכהן בארחות חיים (הלכות אבל סי' לא) "ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חודש וגם להפטיר בנביא, ויש מתפללים כל מוצאי שבת תפילת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרים המתים לגיהנם ששבתו בשבת ואפשר שיגן עליהם זכות אותה תפילה וכן יהי רצון". עכ"ל.

קדיש אחד עולה לשני מתים. כ"כ כה"ח (סי' נה סקכ"ט) בשם מוהר"ר דוד רוזניס שכתב בשם הראנ"ח חלק א' (סי' עז).

מי שנפטר בלא זרע או שבנו קטן ושוכרים ישכרו בעבורו אדם שיאמר קדיש לעילוי נשמתו, ויאמר בכל בוקר קודם התפילה שכל הקדישים שהוא אומר בזה היום תהיה לעילוי נר"ן של פלוני. כ"כ הרב בן איש חי (ש"א פרשת ויחי אות טו) שיכול הקדיש לעזור לנפטר ויאמר "יהי רצון מלפניך וכו', שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נר"ן של פב"פ ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו רוחו ונשמתו, ותלוה אליהם השלום וישבו במנוחת שלום השקט ובטח, ותגביר חסדך על מידת הדין, ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון, שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים, יהיו לרצון וכו' ויהי נועם וכו'". וכתב שכן מוכח מתשובת מהר"י קולון (שורש מ"ד) וכ"כ כה"ח (שם סק"ל).

קהל שלמדו תורה או קראו פרקי תהילים ורוצים לומר קדיש, צריכים להשאיר שניים שיענו אחריהם אמן, ומ"מ אף אם כולם אמרו הקדיש כאחד ולא ענה אף אחד אמן, יצאו ידי חובתם. כ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' יד) בשם המהר"י עייאש בספר בני יהודה בתשובה (סי' ג') שכתב שכל דבר שבקדושה שנתקן בעשרה אפי' יאמרו אותו כולם, שפיר דמי, והביא ראיה מסי' קכח (סעי' כה) דבית כנסת שכולה כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן וכו', וכן בקריאת התורה שאינה בפחות מעשרה, ומצד הדין היה מותר לקרא עם הש"ץ ולא אסרו לקרא עם הש"ץ אלא רק מחמת שצריך להיות דומיא דמעמד הר סיני, וכן בברכת המזון כאשר מזמנים בעשרה עונים כולם ברוך אלוקינו שאכלנו משלו, וכן בקדושה כולם עונים קדוש קדוש, ואיך התירו לכולם לענות? והלא קדוש קדוש הוא עיקר הקדושה, והיה צריך לתקן שרק חלק יענו על הקדושה, אלא על כרחך שאין איסור בזה, וכן כתב בפתח הדביר (סי' קכה), אמנם כאשר אומרים ואמרו אמן יכוונו ב' כוונות, אחד שאומר לקהל שיענו אמן וגם יכוין בו שהוא עונה אמן על מה שאומרים הקהל ואמרו אמן, וגם אם לא כיון, מסתמא אמרינן כן, אמנם סיים הפתח הדביר שלכתחילה יזהרו להשאיר אחד שיענה להם הקדיש והרב פעלים כתב דלפי זה כיון שאומרים ואמרו אמן לשון רבים, לכן טוב שישאירו שניים שיענו.

על כל חיבור של עשרה שעוסקים בתורה שבעל פה ואפי' במדרש והגדות אומרים קדיש דרבנן (דהיינו קדיש "על ישראל"), אלא שנהגו לומר בסוף כל שיעור תורה את סוף המשנה בפרקי אבות "ר' חנניא בן עקשיא אומר וכו'". כ"כ הברכ"י (סי' נ"ה אות א') וביאר דאף שודאי מן הדין אפשר לומר קדיש על כל דברי תורה, אלא שקדיש על אגדה מעלתו גבוהה, שעליו עומד העולם כמ"ש בגמ' סוטה (מט.) שהעולם עומד על אמן יהא שמיה רבה דאגדתא ודקדושה דסדרא, דכיון שאגדתא מושכת את ליבו של האדם, ומתוך כך שמח בדברי התורה, וכאשר עונים לו יהא שמיה רבה מתוך שמחת הלב יש בזה נחת רוח לבורא, ובזה העולם מתקיים. והביאו כה"ח (שם אות ב') וסיים ועל כן יש ליזהר כשאומר רחב"ע אחר תורה שבע"פ כדי לומר קדיש, לומר אותו בשמחת הלב ובהתלהבות כדי שישמח ישראל ובפרט שצריך ליזהר כשיזכיר את השם שיש בפסוק ה' חפץ למען צדקו וכו' לאומרו בכוונה כנז' בדברינו ... ולא יעבור עליו שום שם מלהזכירו בלא כוונה. עכ"ל.