האם ברכות התורה מדאורייתא או מדרבנן

נחלקו הפוסקים האם אמירת ברכות התורה הוא מצוה מן התורה או מדרבנן, יש אומרים שהיא מצוות עשה מן התורה ויש אומרים שאינה אלא מדרבנן, ודעת הרמב"ם ושו"ע שהיא מדרבנן, ולכן המסופק אם בירך ברכות התורה אינו חוזר ומברך, דאף לגבי ברכות התורה יש את הכלל של "ספק ברכות להקל", ורק לגבי ברכת המזון שהיא מדאורייתא אם מסופק צריך לחזור ולברך שוב.

מקור הדין – בגמ' ברכות (כא.) אמרו, "מניין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", והנה כמה וכמה ראשונים סוברים שברכות התורה הם מן התורה, הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות מצווה טו) וכן דעת החינוך (סוף מצוה תל) שכתב להדיא שאם עוסק בתורה קודם שיברך ברכות התורה, ביטל מצוה דאורייתא. ועוד איתא בנדרים (פא.) על מה אבדה הארץ וכו' על שלא בירכו בתורה תחילה, ופירש הר"ן דהיינו שלמדו בלא לברך תחילה ברכות התורה. ומכאן מוכיח הפר"ח (סי' מז וסי' קלט) שברכות התורה מן התורה, אמנם הברכ"י (סוס"ימ"ז) דחה את ראיית הפר"ח. אמנם דעת הרמב"ם משמע דהוא דרבנן מזה שלא מנאה במניין המצוות, ואפשר שלמד את הגמ' בברכות שהביאה את הפסוק רק בגדר אסמכתא בעלמא, וכך משמע מדברי הב"י (סי' קפד וסוף סי' רט) שלמד בדעת הרמב"ם שזה דין דרבנן. ומרן השו"ע (סי' רט סעי' ג') כתב "כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף, חוץ מברכת המזון מפני שהיא של תורה".משמע שסובר ששאר ברכות כולל ברכות התורה אינם אלא מדרבנן. ובשו"ת פני משה (חלק א' סי' א') כתב שאף דעת הרי"ף והרא"ש דברכת התורה אינם אלא מדרבנן, מזה שהשמיטו את הגמ' בברכות "מניין לברכות התורה שהיא מן התורה". ופסק כה"ח (סק"ב) דהוי דרבנן וסב"ל, וכ"פ בספר הלכה ברורה (סי' מז בירור הלכה אות ב')דכך דעת אחרונים רבים.

וכתב כה"ח (סוסק"ב) ודע דהא שאמרנו דאם נסתפק לו בברכת התורה דאינו חוזר ומברך, הוא בין בכולם בין במקצתם מה שנסתפק לו לא יברך.

ומכל מקום אם עדיין לא התפלל, כדאי שיכוין בברכת אהבת עולם לצאת ידי חובת ברכות התורה, ואחר התפילה ילמד מעט, או יבקש מאדם אחר שעדיין לא בירך ברכות התורה, שיכוין עליו להוציאו, ויענה אמן ויוצא מדין שומע כעונה.

וברכת התורה בציבור לכו"ע מדרבנן (משנ"ב סק"א, כה"ח סק"ב, הלכ"ב

נערך ע"י הרה"ג ירון אשכנזי שליט"א