שצריך ליזהר בברכת התורה

איתא במסכת נדרים (פא.) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים, רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחילה. ונאמרו ד' פירושים בזה:

1. המפרש (המיוחס לרש"י) פירש שתלמידי חכמים מתוך שזהירים לעסוק בתורה תדיר, ורגילים בה, אינם זהירים לברך כשפותחים בלימוד ולכן לא מתקיימת בהם הברכה שייצאו מהם בנים תלמידי חכמים.
2. מהר"י אבוהב כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים ת"ח משום שבזה שאינם  מברכים על התורה, מוכיחים שאין לומדים את התורה אלא כאומנות בעלמא ואין הלימוד לשמה, לכן אינם זוכים שיתקיים בהם הפסוק "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו'".
3. הר"ן (שם) בשם רבינו יונה מפרש שהכוונה שאינם מברכים בתורה תחילה, שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך מזלזלים בברכתה והיינו לא הלכו בה – כלומר בכוונתה ולשמה.
4. הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' מ"ב) פירש בעניין אחר, דהיינו שלא נהגו כבוד בתלמידי חכמים העוסקים בתורה, לברך ראשונים בסדר העולים לתורה, (הביאו הלכה ברורה סי' מז אות א' בבירור הלכה) ולפי פירוש זה אין זה עניין כלל לדין ברכות התורה בשחרית קודם שיעסוק בתורה.

וממשיכה הגמ' שם: דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ", דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה", היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה תחילה.ומדייק הר"ן בשם הרבינו יונה שמדוייק מן הפסוק שהעונש היה על זה שלא בירכו בתורה תחילה, משום שאם באמת היה המצב כפשוטו שעם ישראל עזבו את תורתו של מקום, אם כן מה היה כל כך קשה לנביאים ולחכמים לפרשו, עד שהוצרכו שהקב"ה יפרש בעצמו? על כרחך שהיו עוסקים בתורה ובמצוות, אלא שלא היו מברכים בתורה תחילה, ולכן נחרב בית המקדש.

ופסק מרן השו"ע (סי' מ"ז סעי' א') "ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד", וכתב על זה המשנ"ב (סק"ב) שצריך לברך אותה בשמחה גדולה וליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו. ובכה"ח (סק"א) כתב "ומהעיקר הזהירות הוא שצריך להבין פירוש המילות ולאומרה בנחת מילה במילה שלא יחסר שום תיבה או אות ... וגם צריך לאומרה בחשק נמרץ וישים אל ליבו אשר הוא מברך על התורה אשר היא חיינו ואורך ימינו בעולם הזה ובעולם הבא".

ועי' ליקוטי הלכות (מר' נתן תלמיד מוהר"ן מברסלב, או"ח א' עניין ברכות התורה הלכה א' בהתחלה) שביאר את כוונת הברכה על פי הגמ' במסכת יומא (עב) "ושמתם – זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות", שצריך אדם לכוין בברכה שיזכה לקבל את התורה בבחינת ברכה שתיעשה לו סם חיים, ועל ידי שמשבר את תאוותיו ומתנהג בקדושה זוכה להתגלות התורה, וזה מה שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים" דהיינו שבחר בנו והוציא אותנו מהם דהיינו ממידותיהן ומתאוותיהם הרעות של הגויים, ועל ידי זה שבחר בנו וקידש אותנו מכל התאוות של הפריצות והטומאה, על ידי זה נתן לנו את התורה. ואח"כ אנו מוסיפים את הבקשה "והערב נא ה' אלוקינו" מבקשים אנו שתהיה התורה מתוקה ועריבה בפינו ונזכה לקבל את אור התורה בבחינת ברכה וסם חיים. עיי"ש עוד ביאורים באורך ומדוע מסמיכים את ברכת כהנים לברכת התורה. 

נערך ע"י הרה"ג ירון אשכנזי שליט"א