שאין לומר שום פסוק קודם ברכות התורה וקריאת שמע דקרבנות

לא יקרא שום פסוקים קודם ברכות התורה, אף על פי שהוא אומרם דרך תחנונים (כך דעת הראב"ד ואורחות חיים, טור, מהרי"ל, רמב"ם בשו"ת פאר הדור סי' ק"ד, ומרן השו"עבסעי' ט') וכתב כה"ח (סקנ"ה) בשם הברכ"י(אות יד) וקשר גודל (סי' ה' אות כט) שאף אם קורא דרך תחינה ובקשה לעולם צריך לברך, ואף אם מנהגו לומר קודם כל ברכה את הפסוק "ויהי נועם", כתב הברכ"י(אות ט"ז) שבכל זאת לא יאמרנו קודם ברכות התורה, וכן לא יאמר פסוקים של "ותתפלל חנה" קודם ברכות התורה.אמנם כל זה לכתחילה אבל המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.שכן משמע מלשון מרן שכתב וז"ל: לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אע"פ שהוא אומרה דרך תחנונים, ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ונכון לחוש לסברא ראשונה. עכ"ל. משמע שרק ראוי לחוש ומרן אינו מכריע לגמרי שאסור, וכ"פ מרן הגרע"י בשו"ת יבי"א ח"ד (חאו"ח סי' ז' אות ג') והביאו הלכה ברורה (חלק ג' בשו"ת אוצרות יוסף סי' י"ג). ועי' בספר ארחות ציון (להגרב"צמוצפי שליט"א, ברכות השחר ומנהגיו סעי' מג, עמ' קסג) בשם אביו שהיה נזהר בזה מאד, ופעם אחת היו הציבור באמצע אמירת סליחות וכשהגיע עמוד השחר הפסיק הרב סלמן מוצפי זצ"ל את הציבור ואמרו ברכות התורה ולאחמ"כ המשיכו באמירת הסליחות.

מנהגינו לומר "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בנוסח הקרבנות, כפי שנהג רבי יהודה החסיד.

יסוד הדין - בנוסח שבסידורים שלנו מובא נוסח שהביא הטור בשם סידורי אשכנז, "לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך וכו', לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך וכו', שאנו משכימיןומעריבין ערב ובוקר בכל יום תמיד אומרים פעמיים באהבה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ומוסיפים לאחר מכן בשכמל"ו, כפי מנהג ר' יהודה החסיד שהיה מוסיף ואומר בשכמל"ו, והיה מכוין לצאת בו ידי חובת קריאת שמע, משום שפעמים היו מאריכים בתפילה במנגינות ופיוטים, ומאחרים קריאת שמע עד אחר זמן, לכן היה מכוין לצאת בקריאת שמע זו, ומקורו מהגמ' ברכות שקריאת שמע של רבי יהודה הנשיא היתה, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, לפי שכאשר היה לומד עם תלמידיו כשהיה מגיע זמן ק"ש לא היה רוצה להפסיק מלימודו אלא לקרות פסוק ראשון בלבד דהוי דאורייתא, והטעם שהיה ר' יהודה החסיד מוסיף בשכמל"ו, כתב הב"י שכשאינו אומר אלא שמע ישראל בלבד, נראה שאינו אומר אלא סיפור דברים בעלמא, שאומרים ישראל שאנו מייחדים את שמו יתברך, אמנם כשאומר בשכמל"ו, נראה שכוונתו כעת לייחד את ה'. ולפי זה יוצא שכאשר אומר את שמע ישראל של הקרבנות יוצא ידי חובה של קריאת שמע דאורייתא.
 

ונחלקו הראשונים האם ראוי לעשות כן לכתחילה – דעת הרא"ה שאין ללמוד ממה שהיה רבי קורא קריאת שמע, דשאני רבי דמשוםדוחקאדגירסיה היה עושה כן ומשום שתורתו אומנותו, משא"כ אנו שכאשר אנו קוראים קריאת שמע שלא בברכותיה, יוצא שאת קריאת שמע דאורייתא קוראים שלא בברכותיה, ואח"כ קוראים קר"ש דרבנן עם הברכות, ולכן אין לעשות כן אלא יאמר "ומייחדים את שמך פעמיים באהבה ואומרים ה' אלוקינו ה' אחד", ורק אם יודע שיפסיד זמן קריאת שמע בציבור יאמר קריאת שמע בנפרד. והב"י כתב שמנהגינו לומר את הפסוקים הנ"ל ואין לחשוש למ"שהרא"ה שעם הברכות יקראו רק קר"ש דרבנן, משום שאינו מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרא את שמע", ועוד שמשמע בירושלמי שכך היה מנהגם לקרא שמע ביחיד בזמנה, ובציבור היו קוראים לאחר הזמן, ודעת הרשב"א אף יותר מכך, שאם קרא קר"ש בזמנה, קורא את ברכות קר"ש בלא קר"ש, שהרי הברכות לא נתקנו על קר"ש.
 

ופסק הרמ"א דטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל –בשכמל"ו, והגר"א חולק וסובר כדעת הרא"ה שאין לומר כן אלא אם יפסיד זמן קר"ש, שאז עדיף שיקרא כל הג' פרשיות, כמ"ש הפר"ח, וכן פסק המשנ"ב סקל"א. אמנם כה"ח (סק"ס) בשם שער הכוונות (דרוש ג' דקריאת שמע דף כ') כתב שאפי' המתפללים כוותיקין ואומרים קר"ש קודם הנץ החמה אפי' הכי צריכים לומר שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו, והעיד המהרח"ו על האריז"ל שאפי' כאשר היה מתפלל כמנהג הוותיקיןבכל זאת היה אומר קריאת שמע שתי פעמים, וכן הלכה.
 

בודאי שאין ראוי להתפלל במניין שמפסידים זמן קריאת שמע בזמנה, אף אם קורא ביחיד בזמנה.על פי המבואר בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שרבי יוסה ורבי אחא יצאו להתפלל בבית הכנסת ביום תענית ציבור, והציבור האריכו בתפילה וקראו את שמע אחר שלש שעות שביום, דהיינו קראו שלא בזמנה, רבי אחא רצה למחות בידם ורבי יוסה אמר לו הלא כבר קראו את שמע בעונתה, ומה שקוראים כעת, הוא רק כדי שיעמדו בתפילה מתוך דברי תורה, ורבי אחא אמר לו שרוצה למחות מפני שיש לחשוש מהדיוטות שלא יידעו שאמרו את שמע בעונתה, עכת"ד הירושלמי. ומדברי הירושלמי לומד הב"י ב' דברים: א) שאף שרצה רבי אחא למחות בידם, בסופו של דבר לא מחה בידם, ולכן אם יקרה דבר כזה שהציבור  לא יספיקו לקרא בזמן, אין למחות בידם. ב) או אפשר שלא מחה משום שידע שלא ישמעו בקולו. ומ"מ מב' התירוצים בב''י מוכח שאין להתפלל במניין כזה לכתחילה.

נערך ע"י הרה"ג ירון אשכנזי שליט"א