הלכה יומית - קריאת התורה חלק ו'

קריאת התורה - חלק ו'

• מותר למכור בשבתות וימים טובים את העליות לתורה וכו', וכן מותר לערוך מגבית ולתרום כסף לישיבות הקדושות, וכדו', שהכל צורך מצוה הם, ואין בהם משום איסור מקח וממכר בשבת. בגמרא שבת (קנ.) דרשו חז"ל מהפסוק (בישעיה נח) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפציך ודבר דבר. שאסור לדבר דברי חול בשבת. וכתב רש"י (ביצה לז.) שמפסוק זה למדנו גם איסור מקח וממכר בשבת. ואם כן לכאורה גם מכירת המצות לספר תורה דמי למקח וממכר. אולם במסכת כתובות (ח.) דרשו חז"ל ממה שאמר הפסוק "חפציך", שדוקא חפציך אסורים, אבל חפצי שמים מותרים. ולכן התירו לפסוק צדקה לעניים בשבת, ולחשב חשבונות של מצוה וכו'. ולפיכך מכירת העליות לס"ת, הואיל וההכנסות הם לדברים שבקדושה, צורך מצוה הם ומותרים בשבת ויום טוב. וכבר כתב הר"ן (שבת קנ.) בשם ר"ח, שאף על פי שאין מקדישים בשבת, מותר לפסוק צדקה לעניים בשבת, שלא אסרו אלא להקדיש כלי או חפץ ידוע, שנראה כמקח וממכר, אבל לא אסרו לחייב עצמו בדיבור לצורך גבוה. ע"ש. וכן כתבו עוד ראשונים. ובספר ים של שלמה (פרק ה דביצה סימן ח) כתב, שמותר להתנדב ולהתחייב סכום מעות למצוה. ובמטה יהודה (סוף סימן שו) הוסיף ללמד זכות על המנהג, שהרי מותר לפקח על עסקי רבים בשבת, ובימות החול אין רבים מצויים בבית הכנסת וכו'. וכן כתב מרן החיד"א במחזיק ברכה (שם סק"ז). וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן מא). וכ"פ בילקוט יוסף (סי' רפב סעי' יד).
• אף שקטן פחות מגיל בר מצוה רשאי לעלות לספר תורה ומצטרף לשבעה עולים, אין הקטן רשאי לקרוא את הפרשה כולה, מלבד פרשת עלייתו הוא. וכשאין שם גדול היודע לקרוא בתורה, יכולים להקל לשמוע הקריאה מפי קטן שיודע לקרוא, והוא שהגיע לחינוך. במגילה (כג.) שנינו, הכל עולים למנין שבעה, ואפילו קטן. וכתב בשו"ת משפט צדק חלק ג' (סימן מג), דכיון שאין הקטן מחוייב במצוה, יכול לעלות ולקרוא רק פרשת עלייתו, אבל לא כל הפרשה. והובא להלכה בכנסת הגדולה ובמגן אברהם, וכן כתבו עוד אחרונים. וכתב במשנה ברורה (סימן רפב ס"ק כג בשער הציון ס"ק טז), שיש חילוק בין צירוף קטן לשבעה עולים, ובין קריאת כל הפרשה. ע"ש. ומרן הגרע"י כתב בלוית חן (סימן יט), ומכל מקום לפי דעת המאירי (מגילה כד.) שזה ששנינו קטן קורא בתורה, משום שאין הכוונה בקריאת התורה אלא להשמיע לעם, ואין זו מצוה גמורה כדי שנאמר בה הכלל שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובה. ע"ש. וכן כתב הרא"ש בפסקיו (פרק ז' דברכות סימן כ') בשם רבינו תם. לפי זה יש להקל. וכן פסק להלכה בשו"ת סמא דחיי (סימן טז), ולכן במקום שאין גדול להוציא את הרבים ידי חובה, יכולים להקל לשמוע קריאת התורה מפי קטן שיודע לקרות, וכמו שהעלה הרב המחבר בשם דרך החיים להקל בשעת הדחק. וראה בשו"ת יחוה דעת חלק ה' (סימן כה), ובילקוט יוסף סי' רפב (סעי' טו). ע"ש.
• דיני הקדימה בעליות לס"ת כשיש שמחות, חתן, בר מצוה, סנדק, מוהל, אבי הבן, ובעל היארצייט באחרונה. כ"כ הפוסקים ועי' בשיירי כנה"ג (או"ח סי' קלה אות יא) ואליה זוטא (סי' רפב אות יב) שהראשון לכולם הוא חתן ביום חתונתו או בשבת קודש שתוך ז' ימי החופה, ולאחריו חתן הבר מצוה, ואח"כ הסנדק והוא קודם למוהל ואבי הבן כיון שהוא זר ונזקק למצוה הוא עדיף, ואחריו המוהל, אבי הבן ואח" כ מי שיש לו יארצייט.
• כשיש שני אבות הבנים בבית הכנסת יעלה זה שבנו נולד קודם, ואח"כ יעלה אבי הבן שבנו נולד אחריו. כ"כ בשיירי כנה"ג (סי' קלה אות ט') והביאו א"ר להלכה (סי' קלו אות א') וכ"כ גבי מילה שמנהגם כשנולדו באותו יום, זה שנולד שעה קודם נימול קודם, וכשנולדו באותה שעה יטילו גורל, ואם אבי הבן האחד מתפלל קבוע בבית הכנסת וחבירו אינו קבוע, הקבוע קודם ועי' עוד בזה בשו"ת תורה לשמה (סי' נ').

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א