האם מותר לקחת כסף על עשיית שידוך?

הרב משה יוסף מחבר ספר ראש יוסף – הלכות ריבית

המנהג המקובל בזמננו בארץ ישראל, לשלם למשדך בעין יפה על טרחתו לעשות שידוך, ומנהג זה נתפשט גם אצל הספרדים. ויש בזה סגולה להצלחת בני הזוג.

נימוק התשובה

דרשו חז"ל על הפסוק 'מושיב יחידים ביתה' שיושב הקב"ה ומזווג זיווגים. ובמדרש רבה (ויצא) שאלה מטרונה את ר' יוסי לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אמר לה לששה ימים. ומאותה שעה במה הוא עסוק, אמר לה יושב ומזווג זיווגים איש לאשה ואשה לאיש. אמרה לו דבר זה יכולה אני לעשות! הלכה וזיווגה את עבדיה ונתנה זו לזה וזה לזו. לאחר ימים הלכו והכו, זה את זו, וזו את זה. זו אומרת איני נוטלת זה, וזה אומר איני נוטל זו. לכן צריך השדכן להשתדל כפי יכולתו לשדך ומן השמים יעזרו לו.

ובספר מנהגי מהרי"ל (חנוכה) כתב ששכר שמקבלים על השדכנות הוא כסף נקי וכשר. והעיד על עצמו שהיה שולח אגרות מכתב ידו בכל המדינה לזווג לנערים, והיו דבריו נשמעים, ובכך היה עיקר פרנסתו בשכר השדכנות. ואף אם יכול החתן לדבר בעצמו עם הכלה לשדכה לו, ממידת הצניעות שיעשה תחילה על ידי שליח, כי הרבה שליחות עושה. וכן מצינו בהקב"ה שלא קירב לישראל, אלא על ידי משה רבנו שליח נאמן.

אמנם ברוב ספרי הפוסקים הספרדים בדורות הקודמים שהיו פזורים בכל קצוות תבל, לא דנו בחיוב שכר על השדכנות, ונראה שהיה הדבר מקובל בארצות אשכנז ושכניהם. וברמ"א הוזכר בכמה מקומות בחו"מ. ובסי' קפ"ה (סעי' י') כתב שדינו כדין הסרסור בשאר משא ומתן. ואין להחשיב את השדכן כמשיב אבידה שמחוייב לעשות חינם, ואין לו אלא שכר בטלה, כיון שאין חובת השדכנות עליו, אלא על התלוי בהם, ולכן מותר לו ליטול שכרו כפועל או קבלן.

אך בספר חופת ציון (הרב מוצפי סוף פ"א) כתב כי אצל הספרדים לא נהגו בזה מאז ומעולם כי כל מעשיהם היו לשם שמים. ואין השדכן רשאי לדרוש תמורה עבור מעשיו ואין לחשוש לקפידתו כלל עיי"ש. ועיקר דבריו הוא לפי שלא היו עוסקים בזה לצורך פרנסתם. אבל בזמננו כיון שכבר נתפשט המנהג בקהילות ישראל נראה דאין לחלק בזה בין האשכנזים לספרדים, וכל מי שעסקו בכך לשדך אף לשאר בני אדם שאינן מבני משפחתו, והרי הוא לא עשה כן דרך אקראי בעלמא. הלכך יש להחשיבו כשאר פועל שכיר וליתן לו את שכרו.