האם חייבים לערוך שטר היתר עיסקא? הרב משה יוסף

האם חייבים לערוך שטר היתר עיסקא?

הרב משה יוסף מחבר הספרים 'ראש יוסף' הלכות ריבית ושו"ת

שאלה

כשלוקח הלואה שיש בה איסור ריבית, האם מספיק שיאמר שעושה הכל על פי היתר עיסקא, או שחייבים לערוך שטר מיוחד על ההלואה.

תשובה

בכל הלואה שיש בה ריבית צריך להקפיד לערוך היתר עיסקא המתאים לאותה הלואה, ולא מספיק מה שיאמרו ביניהם שמכוונים שיהיה הכל על פי היתר עיסקא.

נימוק התשובה

בספר הליכות עולם למרן הגר"ע יוסף זצ"ל (ח"ח עמ' מא) הביא משו"ת ישכיל עבדי (יו"ד ט"ז) שאפשר לסמוך על מה שאומרים בשעת ההלואה שהכל על פי היתר עיסקא, גם אם אין כותבים על זה שטר ברור.

והגר"ע יוסף שם כתב דאין לסמוך על כך אלא בדיעבד, על פי מה שהביא בשו"ת צמח צדק (יו"ד סי' פ"ח) שנשאל בהלואות שעושים בהיתר עיסקא כתיקון חז"ל פלגא באגרא כו' אם מעכב הכתיבה שיכתבו זה בכתב בעדים או בחתימת יד המקבל או מספיק שהתנו בעל פה לבד. ולכאורה מדינא אין מקום לחלק בין כתב יד לאמירה בעל פה, אלא רק שהיה קשה עלי להורות היתר בזה משום שכשמתנים בעל פה אין מבארים כל כך איך שמקבל ממנו בעיסקא פלגא באגרא וכו' ושאר הפרטים, ודמי טפי לרבית, משא"כ כשכותב ומבאר הענין בפירוש.

וכתב שם שמצא שורש בגמ' לעשות חילוק בין כתב לבע"פ, והוא מדאמרינן בכתובות (נו ע"א) טעמא דכתבה לו אבל בעל פה לא, ונדחקו שם המפרשים מה החילוק בין כתבה לאמרה, דהא בכל מקום הודאה באמירה סגי, והריטב"א ז"ל תירץ בשם רבו דכיון דהכא ודאי לא פרעה אלא מלתא בעלמא קאמרה ליה, כי כתב מהודאה דילה שטרא אז חשבינן ליה כהודאה גמורה וכפרעון, אבל כשלא עשו כן אלא באמירה מוכחא מלתא דערמה הוא דעביד כו', ועפי"ז יש להקיש ג"כ לנ"ד. והוא דבוודאי היכא שנותן לו באמת על עסק למחצית שכר ודאי דא"צ כתב ודי באמירה לבד לסלק איסור ריבית, משא"כ בהלואות שלנו שבאמת הכל יודעים שאין מתכוונים כלל לעסוק בשותפות אלא שזה מלוה וזה לוה ממש ורצונו ליתן לו רבית, אלא שלסלק האיסור הוא פוסק עמו על עיסקא. ונהי שמ"מ זה מהני לסלק האיסור כיון שבאמת אם לא ירויח יוכל לפטור עצמו מהריבית ע"י שבועה ומה שאח"כ משלם ואינו נשבע אין זה ריבית רק עבור השבועה, מ"מ כיון דהוי כמו הערמה מהני הא דכתבי שטרא מן ענינם דחשבינן ליה כעיסקא גמורה לסלק האיסור, אבל כשלא עשו כן אלא באמירה מוכחא מלתא דערמה הוא.

וע"כ לכתחלה ודאי יש ליזהר לכתוב השטר דווקא ואין די באמירה בעלמא, וכן הבאנו בספר ראש יוסף הלכות ריבית (סימן קע"ז סעיף ה). ובדיעבד צ"ע כיון שיש שם פירושים אחרים להראשונים ז"ל יש לסמוך עליהם אם עכ"פ הבין המקבל ענין העיסקא וההיתר דאל"כ אפילו בכתב לא מהני, אלא דבכתב י"ל שמסתמא ידע אבל אם היה הפסיקה בע"פ צריכין לחקור אח"ז אם ידע או לא.

לכן למעשה יש לעשות היתר עיסקא מיוחד על כל הלואה שלוקח לצורך עיסקא, ובפרט שאיסור רבית הוא מהחמורים ובוודאי שאין להקל בהם באמירה שאין ברור לנו אם המלוה וגם הלווה הבינו את תוכן הדבר, וכן הוא דרך העולם לברר יותר מעשיהם כשנצרכים לחתום על הדברים.