האם "כוס חלב" מהשכנה עלולה להפוך לריבית אסורה?

גברת ישראלי, ככל ישראלית ממוצעת, מוצאת את עצמה לא פעם "נתקעת" ללא מצרך חיוני – כוס חלב, ביצה או עגבנייה. הפתרון המיידי: דפיקה קלה על דלת השכנים, בבקשה להלוות את המצרך ובהתחייבות להחזירו ברגע שתצא לקניות.

לאחרונה, גברת ישראלי שמעה שבהתנהלות התמימה הזו עלול להתחבא איסור חמור: "איסור ריבית". האם הגיע הזמן להפסיק את הלוואות המזון ההדדיות בין השכנים?

"הלוואת סאה בסאה" – מקור האיסור

מקור החשש הוא באיסור חכמים המכונה "הלוואת סאה בסאה". איסור זה מתייחס למקרה שבו אדם לווה כמות מסוימת של מצרך שאין לו בביתו כלל מאותו המין (כגון "סאה" חיטים) ומתחייב להחזיר כמות זהה של אותו המצרך.

הבעיה היא פשוטה: מכיוון שמחירו של המצרך עשוי לעלות עד מועד הפירעון, נמצא שהמלווה מקבל חזרה סחורה יקרה יותר מזו שהלווה. הרווח הזה, הנובע רק מעצם ההלוואה, נחשב ל"ריבית דרבנן" – ריבית שאסרו חכמים כדי להרחיק את האדם מאיסור ריבית מן התורה.

הרמב"ם והרי"ף: אסרו על הלוואת כל מוצר שמחירו עשוי להשתנות, אפילו בכמות קטנה. נראה שלדעתם, אין הבדל בין כמות גדולה של חיטים לככר לחם קטן.

האם כל מוצר אסור בהלוואה? חכמים הבחינו בין סוגי המזון השונים:

מוצרים תנודתיים (אסור): איסור "סאה בסאה" חל בעיקר על מצרכים ששערם משתנה תדיר, כגון פירות וירקות עונתיים. במקרים אלו, יש חשש סביר שהמחיר יעלה עד מועד ההחזרה, ולכן ההלוואה אסורה.

מוצרים יציבים (מותר): מוצרי מזון שיש להם בדרך כלל מחיר קבוע לאורך זמן. כגון קמח, סוכר, שמן וגם חלב וכדומה. במקרים אלו, אין לחוש שהמחיר ישתנה משמעותית, ולכן מותר ללוות ולהחזיר את אותו המין, גם אם המחיר בפועל מעט עלה.

המחמירים (דעת השולחן ערוך): פוסקים רבים, ובראשם הרי"ף והרמב"ם (וכן נראה מדברי השולחן ערוך), לא חילקו בין כמות גדולה לקטנה, ואסרו כל הלוואה של מצרך תנודתי, גם בכמות מועטת.

המקילים (דעת הרמ"א): מנגד, ראשונים חשובים כגון רש"י, התוספות ורבינו האי סברו כי בכמות קטנה ("דבר מועט") לא החמירו חכמים. הטעם לכך הוא או משום ש"אין דרך שכנים להקפיד" על שינוי קל במחיר כמות קטנה, או ששינוי המחיר הזניח אינו מהווה "ריבית" של ממש. לדעתם, מותר לשכנים להלוות זה לזה כמות קטנה.

לסיכום ולמעשה:

למרות דעת השולחן ערוך המחמירה, נוהגים רבים להקל ולקחת בהלוואה כמות קטנה של פירות או ירקות מהשכנים.

ההיתר נובע מהסברה המקובלת כיום, כפי שהובא בספרי פוסקים מאוחרים: בזמננו, דרכם של רוב השכנים היא שאינם מקפידים כלל על שינוי המחיר הזעיר של "דבר מועט" (כגון שתי עגבניות). היות והאיסור הוא מדרבנן, ובהלוואה כזו אין כוונת רווח, ניתן לסמוך על דעת המקילים המתירה זאת (כשיטת הרמ"א).

לגברת ישראלי: את יכולה להמשיך לבקש "כוס חלב" או "ביצה" מהשכנה בלב שקט, מכיון שמחיר המוצר לא אמור להשתנות בטווח קצר. ונהגו להקל גם בפירות וירקות בכמות קטנה במיוחד. עם זאת, אם את לווה סלסלה של ירקות עונתיים – יש לנקוב במחיר מוסכם מראש, כדי להתיר את ההלוואה.