האם יש איסור למנוע מעבר עוברי דרך בתוך בניין מגורים? הרב משה יוסף

האם יש איסור למנוע מעבר עוברי דרך בתוך בניין מגורים?

הרב משה יוסף - מחבר הספרים ראש יוסף – ריבית. ושו"ת.

שאלה

בבנין המגורים שלנו ישנן שתי כניסות לשני רחובות שונים, וכבר כמה שנים מנצלים את זה עוברי דרך ומקצרים את דרכם מתוך הבנין. אנחנו כחברי ועד הבית נדרשנו מהשכנים להעמיד דלת עם אינטרקום כדי למנוע מעוברי דרך להשתמש ולעבור דרך הבנין, האם אין איסור בדבר מדין 'מצר שהחזיקו בו רבים'.

תשובה

רבים שהרגילו את עצמם לקצר דרך מתוך בנין פרטי, והדבר מפריע לדיירי הבנין מכל סיבה שהיא, מותר לסגור בפניהם את המעבר, ואין בזה דין 'מצר שהחזיקו בו רבים'.

נימוק התשובה

דין דרך שהחזיקו בה רבים הוא מן הגמרא בבא בתרא (ק.) אמר רב יהודה אמר רב מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. ובפשטות סוגייה דהתם מדובר במקום שהיה המקום פתוח לרבים ובא זה ורוצה לבנות שם, ובזה אמרו שאין לו למנוע דרך הרבים שכבר הוחזק להם. וברשב"ם פירש שהרבים השווהו ותקנוהו ללכת שם, ובעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דוודאי לרבים מחל. ולפי"ז נראה במקום של יחיד שכבר בנה שם את ביתו וכבר משתמש שם בעצמו, ולאחר מכן באו הרבים והחזיקו לעבור שם יכול לומר להם ליסטים שכמוכם כבשוה.

אך בתשובת הרשב"א (סי' א קנא) משמע דלא מיבעיא כשהרבים הכינו את הדרך בעצמם, אלא אפילו היתה הדרך מוכנה, ושוב החזיקו הרבים לעבור באותה דרך ג"כ אינו רשאי לסלקם, ומשעה שהלכו בה זכו באותה דרך, דאמרינן 'מחל הדרך לרבים'.

והנה יש שדקדקו מדברי הרמב"ם (נזקי ממון סוף פי"ג) דלא חשוב דרך הרבים אלא כשהיא רחבה ט"ז אמה ולא פחות מכך. ודחו את זה הפוסקים, וכן נראה מדברי השו"ע חו"מ סי' שע"ז שלא הזכיר תנאי זה, רק כתב מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן וזכו בו, וזה שנטל לא זכה בו. אך בהגהת חכמת שלמה כתב דלא שייך דין זה רק אם אותה דרך נוחה תשמיש הרבים, דבזה טענינן להם כיון דטוב הוא להם, אבל כשאינו נח לרבים כגון שהוא בין הבניינים, תשמיש על ידי הדחק הוא ואין זו חזקה.

וברמ"א שם הוסיף וכתב מצר שהחזיקו בו רבים ברשות, אסור לקלקלו. ודייקו הפוסקים בדבריו במה שהוסיף וכתב שהחזיקו ברשות, דדוקא בענין זה מועיל מה שתפסו, ולא אם תפסו בלי רשות. וכן כתב שם בסמ"ע (סק"ב) דוקא כשהחזיקו ברשות אסור לקלקלו, משא"כ כשהחזיקו בו שלא ברשות. מיהו כל שרבים מוחזקים בו עתה לפנינו טוענין להן ואמרינן דבודאי ברשות החזיקו בו. ובהגהת חכמת שלמה הנ"ל כתב דמ"מ בעינן שהחזיקו רוב בני אותה העיר. ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' קל"ח הביא דלא בעינן רוב בני העיר, אך הסכים לדין זה דבעינן שיחזיקו ברשות דווקא.

עוד יש לדון בעיקר דין זה דטענינן שמחל הדרך לרבים, אם שייך טענה זו רק בחצר של יחיד, משא"כ בבנין משותף לכמה דיירים, וכמו שאין חזקה בחצר השותפין ה"ה דאין טענת מחילה בזה. דאפשר לומר שאחד מהם מחל, אבל כלפי כולם אין לתלות שכך היה. כמו כן יש הסוברים שאפילו ביחיד אין לתלות שמחל מארח וסומך על הרישום בטאבו על שמו, שיוכל לחזור ולהוכיח על חלקו שהוא שלו. ומכיון שנידון זה אינו עיקר דינא דגמרא במצר שהחזיקו בו רבים, הבו דלא להוסיף עלה, ואין לך בו אלא חידושו. ועל כן אם רצו דיירי הבנין למנוע את הרבים מלעבור בתוכם, יכולים לעשות כן לכתחילה, ואין לחוש בזה לדין מצר שהחזיקו בו רבים.