תוכנית חיסכון ESPP

הרב משה יוסף מחבר ספר ראש יוסף – הלכות ריבית

האם מותר לעובד להשתתף בתכנית חיסכון לקניית מניות בשיטת ESPP?

תוכנית תגמול מסוגESPP  (Employee Stock Purchase Plan) מציעה לעובד אפשרות להפריש במשך כמה חודשים אחוז מסוים מהשכר נטו החודשי, לטובת רכישת מניות מהחברה בהנחה ממחיר השוק של המניה בתום התקופה. הכספים המופרשים משכרו של העובד מופקדים בחשבון ייעודי של החברה או כפי ההסכם שיש ביניהם למשך תקופה מסוימת, כאשר העובד רשאי לשנות את שיעור ההפרשה או לפרוש מהתוכנית ולקבל בחזרה את הכספים שנצברו עד לאותו מועד. עם סיום התקופה, העובד זכאי לרכוש את המניות, והוא הופך לבעל מניות בחברה.

תשובה:

כאשר הכספים המופרשים עוברים לחשבון נאמנות ולא ככספי הלוואה מותר להשתתף בתכנית זו, ולקבל תמורה זולה בסיום תקופת ההפקדה. אך כאשר הכספים מופקדים כהלוואה אצל בעלי החברה יש להקפיד על עריכת היתר עיסקא מול החברה.

נימוק:

תחילה יש לדון אם הפרשת כספים בדרך זו, נעשית דרך הלוואה עם התחייבות לקבל עבורה תמורה טובה יותר. או שיש כאן הסכם לקבל את שכר העבודה בדרך כזו.

כאשר אותם כספים נכנסים בחשבון נאמנות, ואין החברה מקבלת אותם כהלוואה אלא רק בנאמנות לצבירת הכסף עד שיגיע לסכום המוסכם למכירת מניות, יש להחשיב את מכירת המניות בזול כחלק מהסכם השכר המגיע לעובד ואין בפעולה זו חשש איסור ריבית.

אמנם כאשר כספי השכר שולמו לעובד מידי חודש בחודשו, ומשם מופרש סך מסוים לטובת החברה הרי זה הלואה, וכאשר מתחייבים על תמורה בשעת הפירעון יש בזה איסור ריבית.

אמנם גם בזה יש לדון בכל מקרה לגופו על סיבת ההלוואה המופקדת לטובת החברה, אם הם עושים כך מפני שזקוקים להלוואה זו, כגון שבאותו הזמן עדיין אין להם אפשרות לשלם את כל השכר ולכן נותנים אפשרות זו, וזו הלוואה בתנאי של ריבית, או שעושים כך בשביל להחזיק את העובד בכך שכספו צבור אצלם, וכמו שהביא ב"י בשם בעל התרומות והובא להלכה ברמ"א (יו"ד ס"ס קס"ו) מי שאינו צריך ללוות מעות רק לטובת המלווה אומר לו בנה לך חורבה זו וכל מה שתוציא על זה עלי לשלם לך וכל זמן שאיני משלם לך דור בה בחנם, מותר. הואיל ואין כאן הלואה, רק עשה לטובת המלוה. וכמו בן במקרה שלפנינו שזה כהלוואה שלא לטובת הלווה (המעסיק) שיש להתיר.

אך הנה גם באופן זה שהכספים ניתנים כהלוואה גמורה לחברה, יש לדון אם ההתחייבות לתת מניות נחשב כהתחייבות למכירת פירות בזול, כיון שהמניות הם כנכסים של החברה, והרי זה כדין פסיקה בזול על הפירות, והרי הם כפירות שלא יצא עליהם השער, כפי הידוע במסחר המניות שהשער שלהם משתנה בכל עת וזמן.

וכאשר החברה כבר מחזיקה במניות ומונפקים על ידה, הרי זה כפוסק על הפירות ויש לו מאותו המין, שהוא מותר כמבואר בשו"ע יו"ד (סימן קע"ג סעיף ז) בדין המקדים מעות כדי לקבל בזול, ה"ה במקרה שלפנינו שההלוואה נעשית כהקדמת מעות לקבל את המניות בהוזלה.

אך אם נאמר שדין המניות נחשב כפירעון בכסף ולא כמוצר, הרי זה ריבית קצוצה האסורה מהתורה. על אף שאין התחייבות בקניית המניות המוזלות, שהרי צד אחד בריבית העיקר להלכה שהוא אסור מהתורה.

והנה בחברה שהיא בע"מ כבר דנו הפוסקים אם שייכים בה כל דיני ריבית אחר שאין לה בעלים ידועים, ועיקר איסור ריבית נאמר בין איש ישראל לחברו היהודי, ולא בענין אחר. ולכן בחברה שהיא בערבון מוגבל שאין אחריות בעלות הכספים ונכסי החברה על אדם מסוים, יש יותר מקום להקל. אך כבר נהגו רוב ישראל להיזהר יותר בכל דבר הנראה שיש בו איסור ריבית, כיון שאיסור זה הוא חמור מאוד המביא לאיבוד ממונם של ישראל.