האם יש היתר לקחת גלגל ים או משקפת ים שנשכחו בבריכה? הרב משה יוסף

האם יש היתר לקחת גלגל ים או משקפת ים שנשכחו בבריכה?

הרב משה יוסף - מחבר הספרים ראש יוסף – ריבית. ושו"ת.

שאלה

פעמים רבות הייתי בבריכת שחיה או בחוף הים וראיתי משקפת ים או שאר פריטים שנשכחו שם, ויתכן שהם ילכו לאיבוד. האם יש היתר לקחת אותם או שיש בהם מצות השבת אבידה.

 

תשובה

• משקפת ים הנמצאת בבריכה שכונתית שיש שם שמירת חפצים אבודים, אפילו אם אין סימן ברור על המשקפת אין לקחת, כיון שיש סבירות שיחזרו הבעלים לבקש את אבידתם שהניחו שם.

• משקפת ים שנשכחה בחוף הים או במלתחה, אם הדבר ברור שהבעלים כבר נסתלקו משם כגון שהפריט מונח כך לפחות כחצי שעה בדרך הנראה שנשכח שם, מותר לקחתם בין שיש בהם סימן ובין שאין בהן סימן.

• בכל אופן כאשר יש פרטים מזהים על הפריטים, יש לעשות לפנים משורת הדין ולהודיע למאבד שהאבידה נמצאת בידו, אם ירצה המאבד לבוא ולקבל את אבידתו.

 

נימוק התשובה

דבר שיש בו סימן

בעיקר נידון זה יש לחלק תחילה בין אבידה שיש בה סימן ברור, לדבר שאין בו סימן. ובדרך כלל משקפת ים ובגד ים וכל דבר המיוצר במפעל, דינו כדבר שאין בו סימן כיון שיש עוד הרבה כמותם, וכמו שאבד מפלוני כך יתכן שאבד מאדם אחר. אבל אם יש על החפץ סימן היכר מיוחד כמו הדפסה מיוחדת או כיתוב שם הרי זה נחשב סימן להחזירו במקום שהבעלים לא נתייאשו מלדרוש את אבדתם. וכמו כן אם החפץ נמצא מונח במקום מסוים ולא נפל מיד הבעלים אפילו הוא דבר שאין עליו סימן ברור, בדרך כלל אינו נחשב אבידה ואין לגעת בזה.

אמנם כאשר הונח החפץ דרך אקראי במקום מסוים וכמו על ספסל המלתחה וכדומה נתבאר בטור חו"מ (סימן רס סעי' י') שאין זה חשוב דרך הינוח, וכן דעת הרמ"א והסמ"ע שם דאמרינן מתחילה הניחום בעליהן שם להקל ממשאם ושכחום שם ונתיאשו, כיון שאין בהם סימן לא בחפץ ולא במקום. ורק מה שהונח מתוך כוונה שישמר שם עד שיחזור אין לנו לגעת בחפץ אפילו הוא דבר שאין עליו סימן כלל. וכן העלה להלכה בספר פתחי חושן (אבידה פ"ד ה"ו).

ובדרך כלל המשתמשים במקומות כאלו כמו בבריכה או על שפת הים כל מה שהונח ללא השגחה אינו בכלל דרך הינוח, אלא דרך אבידה, וכיון שאין שם בהם זיהוי ברור למי הם שייכים, הרי הם בכלל אבידה בדבר שאין בו סימן דרך נפילה, וכל שנתייאשו מהם הבעלים הרי הם של המוצא.

יאוש שלא מדעת

אך גם במקומות כאלו שאין שם מקום לשמירת חפצים אבודים עדיין יש למוצא איסור ליטול את האבידה כיון שיתכן מאוד שהבעלים לא שמו לב שאיבדו את החפץ, עד שירצו לחזור ולהשתמש בזה פעם נוספת או עד שיגיעו לביתם ויזכרו ששכחו את אות החפץ. ואם המוצא יקח את החפץ קודם אותה שעה שנתייאשו הבעלים, הרי זה יאוש שלא מדעת, דקיי"ל כאביי דלא הוי יאוש, נמצא בשעה שהגביה את החפץ כבר נתחייב להחזירו לבעלים, ואיך ידע למי להשיב את האבידה?! ומחשש זה היה מקום לומר שעדיף לא לקחת שום דבר אבידה קודם שנודע לבעלים ונתייאשו.

זוטו של ים

כתב השולחן ערוך חו"מ (סימן רנ"ט סעי' ז) המציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר, הרי אלו שלו אפילו הבעל עומד וצווח. וטעם הדבר כיון שהבעלים מתייאשים בעל כרחם אחר שיודעים שלא יוכלו להחזיר את אבידתם. ודין זה הוא אפילו קודם שנודע לבעלים שאבד מהם החפץ, וכיון שכך אין בזה את הדין של יאוש שלא מדעת, ומיד שעזבו הבעלים את המקום הרי זה אבידה במקום שאינו משתמר כלל ונעשה כהפקר.

אך יש לדון בדין זוטו של ים אם הוא נאמר רק באופן שהוא אבוד מהבעלים וגם מכל אדם ולכן נעשה הדבר כהפקר, מה שאין כן במקום כזה שהוא מצוי לכל אדם לזכות באבידה ולהשיבה לבעליה, אין לנו לדון בה דין זוטו של ים. אלא ששם בשולחן ערוך הביא הרמ"א את דברי הר"ן לענין אווזין ותרנגולין שברחו מבעליהן כל שאין אפשרות לבעליהן להחזירם יש עליהם דין הפקר וכל המחזיק בהן זכה בהן. ואפילו שהם מצויין ביד אחרים ולא בעינן דווקא שיהיו אבודים ממנו ומכל אדם. אלא שכאן יש לחלק כיון שהאבידה עומדת במקומה אם יחליט שרוצה לחזור לקחת, ואין זה דומה לאווזין ותרנגולין שהולכים למקום שאינו ידוע עוד לבעליהן.

אך כבר נתבאר דכל מקום שיש בו רוב גויים חשוב יאוש כיון שאינם מחזירים, והרי זה כמקום של הפקר ולא ישובו הבעלים למקום האבידה. ולפי זה במקום כזה שיש ממונה במקום לנקות ולאסוף ולזרוק הכל או שידוע שבאים לשם גם אנשים שאינם רגילים בקיום מצות השבת אבידה, הרי זה חשוב כמקום שיש בו רוב גוים וכמי שאבודה ממנו ומיד נעשה הפקר.

וכיון שכך כל אבידה שנשכחה במקום שרבים מהלכים בו ואינו משתמש הרי זה אבידה כדין זוטו של ים שאין בהם מצות השבת אבידה, ועל כן אפילו מצא שם דבר שיש בו סימן מובהק של מי הוא, אינו חייב להחזיר. ובוודאי נתייאשו בה הבעלים מיד שעזבו לגמרי את המקום.

ומכל מקום אם לאחר שזכה המוצא נתברר של מי היו או שבנקל יכול לאתר את המאבד על פי פרטים הרשומים על המציאה כתב בספר פתחי חושן (אבידה ח"ב הכ"א) שמן הראוי לכתחילה לעדכן את המאבד אם ירצה לבוא לקחתם מאצלו בביתו או בכל מקום שיסכימו עליו.