בירור הלכה על פי בינה מלאכותית

הרב משה יוסף מחבר הספרים 'ראש יוסף'

שאלה:

הגעתי לארץ זרה בלי להכיר אנשים או מרכזי יהדות, ונתקלתי בכמה ספיקות בהלכה, הדבר היחיד שיכולתי לפנות ולברר היה דרך הבינה המלאכותית (AI) עתירת הידע שיש ברשותי, ואכן קיבלתי תשובה מיידית ומבריקה על הספק ההלכתי שעמד בפני, בצירוף מקורות מדויקים לפוסקים שדנו בשאלתי. האמנם אפשר לסמוך על כך כמודל הלכתי.

תשובה:

אין אפשרות לסמוך על הלכה למעשה על פי בינה מלאכותית, והספק נותר במקומו. ואין תחליף לשיח ישיר או התכתבות מול רב מוסמך שיחליט ויתן תשובה לשאלה, או ללמוד מתוך ספר הלכה מוסמך.

אמנם כאשר אין אפשרות ללמוד מרב מכל סיבה שהיא ומקבלים על ידי ה-AI הפניה לתשובה כתובה בספר, ניתן לאמת את הדברים אם אכן כך כתוב באותו הספר, כדי לברר את ההלכה, ולהתבונן בה אם אכן מדובר במענה לשאלה.

נימוק הדברים: מידע או דיעה

קידמת הדור הנוכחי אינה פוסחת על שום תחום, ומאתגרת אותנו להתמודד עם כל נתון חדש וישן, כמו הבינה המלאכותית שמאתרת מידע אין סופי, וזמינה לפי נוחות. ומציגה בפנינו תוצאות הנראים לנו כמתאימים.

אך חשוב לציין כי מלבד העובדה שאין לסמוך על אמיתות הדברים המוצגים על ידה, אף לא כתשובה לשאלה כללית השייכת לכולם בשווה. כל שכן בשאלה התלויה במגוון פרטים התלויים בנסיבות ובפרטים, אין בה את כח ההכרעה והבנת המקרה לגופו, כדי שנפעל על פיה בקבלת התשובה.

1. שילוב ידע עם חכמה אנושית

בגמ' מסכת ברכות (דף סד עמוד א) שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא. כלומר הסכימו החכמים שלצורך לימוד התלמידים הרחבת הידע עולה על הגאונות. אבל זה רק כלי עזר לעמוד ברמה הנדרשת ליכולת פסיקת ההלכה, והדבר ברור שפסיקת ההלכה אינה תלויה רק בהצגת הנתון כמות שהוא בהתאמה לשואל, אלא מוכרח שיהיה בו כח הכרעה לברור ולקרב מה שצריך, ולרחק מה שאינו צריך.

הבינה המלאכותית היא כלי עצום לאגירת מידע (כמו "סיני" משוכלל), אך חסר לה "כוח ההכרעה". היא לא יכולה להבין את המקרה "לגופו". כלומר, את המורכבות האנושית, הנפשית והנסיבתית של השואל.

וכן אמרו חז"ל סנהדרין (דף יז עמוד א) אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. והדבר ידוע ששרץ מפורש בתורה לאסור, אלא צריך שיהיה ההלכה ברורה בפני החכמים להפך בה עד שתהיה מיושבת, ולא רק כפי הבירור הפשוט והגשת החומר כמות שהוא.

ועי' בספר בית הבחירה להמאירי על מסכת הוריות (דף יד עמוד א) וז"ל הרי שהיו צריכים למנות ראש ישיבה והיה שם מי שהמשניות והברייתות סדורות בפיו דרך פסק, אלא שאינו מפולפל כל כך. והיה שם מי שמפולפל הרבה, אלא שאין המשניות והברייתות וסוגיית התלמוד שגורה לו בפיו כל כך. ממנין את שהתלמוד שגור בפיו. והוא שאמרו, סיני ועוקר הרים, סיני עדיף. שהכל צריכין למרי חטיא. ובתלמוד המערב אמרו הסדרן קודם לפלפלן, ודוקא שאע"פ שאינו מפולפל כל כך הוא בקי בפירושן של הלכות ובמה שיוצא מהם, ויש לו בחינת דמיון הדברים זו בזו והוצאת דבר מתוך דבר כראוי. אבל מי שאין בידו אלא סוגיית התלמוד סדורה בפיו, ואין בידו דרך פסק ובחינה בדמיונות ובהבנת דבר מתוך דבר, אינו בכלל סיני כלל. ולא בכלל בעל הוראה. ולא עוד אלא שצריך להזהר מהוראתם הרבה, עד שיפלסוה מי שמאזניו מעויינות ושכלו זך להכריע את הכף לאחד מצדדיו וכו'. ע"כ.

כמו כן הבינה מלאכותית אמנם יש בו כח עצום של איסוף מידע וניתוח הדבר בהתאמה, אך יחד עם זאת אין בידו כח פסק ובחינת הדברים לאשורם, ויכול להיות בזה הרבה שיבושים מדרך האמת, וכח הפסיקה אינו נתון אלא למי שנסמך על כך.

השימוש בבינה מלאכותית לא גרע ממה שכתב השו"ע יו"ד סימן רמ"ב תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, הרי זה שוטה רשע וגס רוח, ועליו נאמר: כי רבים חללים הפילה (משלי ז, כו). הגה: ותלמידים הקטנים הקופצים להורות ולישב בראש, להתגדל בפני עמי הארץ, מרבים מחלוקת ומחריבים העולם ומכבין נרה של תורה.

ולכן חלילה לנו מלסמוך על פסיקת הלכה על ידי בינה מלאכותית, ואף אמנם 'כל פעל ה' למענהו' אבל צריך להשתמש בכל כלי כפי ייעודו ולא בצורה שאינו מיועד לכך.

2. המצאת תשובות

בינה מלאכותית נוטה להמציא מקורות. זהו כשל ידוע שבו המודל, מתוך רצון לספק תשובה במבנה של פסק הלכה, יוצר ציטוטים שנראים אמיתיים (למשל: "שו"ת יביע אומר חלק ח' סימן...") אך אינם קיימים במציאות. פסיקת הלכה המבוססת על מקור מומצא היא לא רק טעות טכנית, אלא פגיעה חמורה בשרשרת מסירת התורה. ונתון זה דוחה את האפשרות להשתמש בה אף לא לצורך בירור הלכתי פשוט שאינו תלוי בנסיבות השואל או המקרה.

הסכנה הגדולה היא ברהיטות הדברים. המכונה מציגה תשובות בביטחון עצמי מופלג, דבר הגורם לשואל להאמין שמדובר בדברי אלוקים חיים, בעוד שבאמת מדובר בצירוף מילים סטטיסטי בלבד ללא שום הבנה בתוכן.

וכך הדבר מפורסם וידוע כי הבינה מלאכותית בכוחה להציג טקסטים כביכול מקוריים, עם מקורות מדויקים בסימונם. אך אחר בדיקה מבינים שאין בדבר ממש, והטקסט אינו אלא הזיה של הבינה מלאכותית, וכן המקורות והציטוטים לא היו ולא נכתבו מעולם, על כל פנים על ידי פוסק הלכה.

ולכן גם אם יתקדם הדבר לרמת דיוק בציטוט המקורות ונכונות אמיתית, עדיין אין ביד המאגר את כח פסיקת ההלכה, אלא רק כהצגת מידע לבחינת הנושא בלבד.

3. מדוע ה-AI לא יכול להיות "רב"?

חסרון ה"שימוש חכמים": בהלכה יש חשיבות עליונה למסורת שעוברת מרב לתלמיד (מסורת). פוסק לא לומד רק מהספרים, אלא מראיית האופן שבו רבו נהג במקרים דומים. ל-AI אין "מסורת חיים".

ובהלכות דרך ארץ אמר ר"ע תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו ד' מילין עד שהבאתיו לבית הקברות וקברתיו וכשבאתי והרציתי דברי לפני ר"א ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה כאילו שפכת דם נקי. וכן מצינו בגמ' בכמה דברים שאמרו החכמים תורה היא וללמוד אני צריך, ולא סמכו את עצמם על הבנתם.

היבטים של רגש ורגישות (אמפתיה): פסק הלכה הוא לעיתים קרובות אישי. במקרים של שלום בית, הפסד מרובה, או פיקוח נפש, הרב נדרש להבין את הניואנסים של קולו של השואל. ה-AI מנתח טקסט, לא את הנפש.

אחריות הלכתית: "הוראה" דורשת נשיאה באחריות. כשרב פוסק, הוא לוקח על עצמו את האחריות לתוצאה. אלגוריתם אינו ישות משפטית או דתית שיכולה לשאת באחריות כזו.

"הלכה ואין מורין כן": ישנם מקרים שבהם מבחינה יבשה הדין מפורש, אך הרב יחליט להורות אחרת בגלל שיקולים נוספים הנדרשים לפי השואל והזמן. ה-AI פועל על פי הסתברויות סטטיסטיות של טקסטים קיימים, ולא על פי חזון רוחני.

לסיכום: בעוד שהטכנולוגיה מפתה בתשובותיה המיידיות וה"מבריקות", עולם ההלכה דורש אנושיות, מסורת ודיוק צרוף. והם שלושה מרכיבים שהבינה המלאכותית, אינה יכולה ואף לא תוכל לספק באופן מלא ואמין. הכרעה הלכתית היא מפגש בין מסורת התורה רב מפי רב, למציאות המשתנה, ומפגש זה מחייב "לב מבין" ולא רק "מעבד חזק".