אין קידוש אלא במקום סעודה

1. אין קידוש אלא במקום סעודה, לפיכך אם קידש על היין ולא סעד, לא יצא גם ידי חובת קידוש ואפי' סעד אחר כך בבית אחר לא יצא ידי חובתו, ונחשב כאילו אכל בלא קידוש. בגמ' פסחים (קא.) "אמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה" וקיי"ל כוותיה, וטעם הדבר שצריך שיהא במקום סעודה, דכתיב (ישעיה נח) "וקראת לשבת עונג" במקום קריאה, שם תהא עונג, ואע"ג דרב ור' יוחנן פליגי עליה דשמואל, פסקו הרי"ף והרא"ש והתוס' כוותיה, כיון שמשמע שכמה אמוראים פסקו כן. וכ"פ הטשו"ע (סי' רעג סעי' א'), וכתב מרן הגרע"י (יביע אומר ח"א חאו"ח סי' טו אות ד') דכל דין זה של קידוש במקום סעודה אינו אלא מדרבנן, לא מיבעיא לשיטת הפוסקים דמצוות עונג שבת אינה אלא מדרבנן, אלא אף להסוברים שעונג שבת דאורייתא, יש לומר דדווקא עונג ממש שמפורש בכתוב הוי מן התורה, אבל קידוש במקום סעודה שבא מכח דרשה, וגם דרשה זו אינה אלא מדברי קבלה, לא הוי אלא מדרבנן, וכן איתא בבאה"ל (סעי' ג' ד"ה לאלתר). ולכן חולה שאינו יכול לאכול, אינו חייב בקידוש, ומהיות טוב שיאמר "ויכולו". כ"כ כה"ח (סק"ד) שחולה פטור מן הקידוש, ומה שכתבנו שיאמר ויכולו, כן איתא בהליכות עולם (ח"ג פרשת בראשית אות ז') שאדם יוצא ידי חובה בתפילה, ואם כן אם אינו יכול להתפלל טוב שיאמר ויכולו. ועי' בן איש חי (בפתיחה לפרשת בראשית) שביאר על דרך הרמז "אין קידוש" דהיינו שלא יתקדש האדם בקדושה יתירה, "אלא במקום סעודה" כלומר כאשר יהיה נזהר באכילתו, הן מצד הברכות שיהיו בכוונה שלימה, והן מצד המאכל שיהיה נקי מכל תערובת של איסור, ושיזהר בלימוד תורה על השלחן, ויתרחק מכל מיני כעס והקפדה, כי בענייני האכילה יהיה יסוד לכל תיקוני עבודת הקודש שיעבוד אדם את בוראו.
2. ואם עשה קידוש בבית זה והלך לאכול בבית אחר, צריך לחזור שוב ולקדש, ואפי' תנאי אינו מועיל לכתחילה, אמנם בדיעבד אם עשה תנאי וקידש בבית זה והלך לאכול בבית אחר, אין צריך לחזור ולקדש. נחלקו הפוסקים האם מהני לכתחילה לעשות תנאי שיעשה קידוש במקום זה ויאכל במקום אחר, דלרבינו ניסים מהני תנאי ואם קידש על דעת לאכול במקום אחר מהני, והקשו התוס' והרא"ש דמהגמ' דילן משמע דאין תנאי מועיל, ואילו מהירושלמי (ברכות פ"ו ה"ו) איתא דמועיל תנאי, וכיצד פסק רבינו ניסים כהירושלמי נגד הבבלי? ולכן ביארו דאין מחלוקת בבלי וירושלמי, אלא דהגמ' דידן מיירי באופן שעובר מבית זה לבית אחר, ומשו"ה אין מועיל תנאי, ובירושלמי מיירי באופן שעובר מפינה לפינה באותו הבית, ובמקרה זה מותר. אמנם הר"ן פליג וס"ל דבבלי פליג אירושלמי והלכה כבבלי, ואף אם ב' המקומות בבית אחד, בכל זאת נחשב כשני בתים ואסור. ורב שר שלום כתב שכל זמן שרואה מקומו מותר, ואפי' מבית לחצר. ולהלכה פסק הרב בן איש חי (ש"ב פרשת בראשית אות ב') דלכתחילה לא מהני תנאי, ובדיעבד כשעשה תנאי מהני אם זה באותו בית. ומשמע מדבריו דבאופן שרוצה לאכול בבית אחר לא מהני התנאי אף בדיעבד וכ"פ בהגהות איש מצליח (בהגהות שבסוף הספר) בשם ספר ברכת ה', שמבית לבית לא מהני תנאי וצריך לברך שוב). ומאידך בכה"ח (סי' רעג סקי"ח) והליכות עולם (ח"ג עמ' ב') ס"ל דבדיעבד אפי' מבית זה לבית אחר מהני תנאי, דהא רבינו ניסים ס"ל דיצא יד"ח קידוש בכה"ג, וכן דעת האו"ז והוי סב"ל, ולכן פסקו שבמקרה שעשה תנאי וקידש בבית זה והלך לאכול בבית אחר, שאין צריך לחזור ולקדש.
3. וכשם שאסור לקדש בבית זה על מנת לאכול בבית אחר, הכי נמי אין לעשות כן במחדר לחדר, שאין לקדש בחדר זה ולאכול בחדר אחר, ואם עשה כן צריך לחזור ולקדש שוב, אלא אם כן רואה את מקומו הראשון. כ"פ הבן איש חי (שם) ומשנ"ב (סי' רעג סק"ה). ואף אם רואה את מקצת מקומו הראשון, או שרואהו דרך החלון, נקרא רואה מקומו הראשון ואינו צריך לשוב ולקדש. כן פסק המשנ"ב (סק"ו). ואם עשה תנאי שרוצה לקדש בחדר זה ואוכל בחדר אחר, מועיל אפי' לכתחילה. הרב בן איש חי (הנ"ל) נוקט שבאותו בית מהני תנאי בדיעבד, ובשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ב הט"ו) כתב להוכיח ממרן סי' קעח (סעי' ג') דמחדר לחדר ע"י תנאי שרי אף לכתחילה, שכתב שם מרן דאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן, יכול לברך ברכה אחת ויכוין בדעתו לאכול מפירות כל האילנות, אבל מגן לגן לא מהני תנאי וצריך לשוב ולברך, וכתבו האחרונים שם דמאילן לאילן חשיב כמחדר לחדר. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' רעג סעי' ז') דעל ידי תנאי מועיל אפי' לכתחילה.
4. ולכתחילה יש להקפיד שבמקום שבו מקדש ממש יאכל, ולא ישנה אפי' מפינה זו לפינה אחרת באותו החדר, ובדיעבד אם קידש בפינה זו ואכל בפינה אחרת אין צריך לחזור ולקדש, ואם נתכוין מלכתחילה (אפי' בלא תנאי) שיקדש בפינה זו ויאכל בפינה אחרת, מותר לעשות כן אפי' לכתחילה. שונה הדין של "מפינה לפינה" מדין של "מחדר לחדר" שמפינה לפינה אפי' אם לא עשה תנאי אין צריך לחזור ולקדש אמנם לכתחילה כתב המשנ"ב (סק"ג) שראוי להימנע אף מזה, משום שיש פוסקים שאומרים שאפי' מפינה לפינה יש להחמיר, אמנם כתב שם שאם היתה דעתו מראש לעשות קידוש בפינה זו, ולאכול בפינה אחרת, שרי לכתחילה.
5. אם עשה קידוש בסוכה וירדו גשמים, ישתה רביעית יין קודם שיוצא מן הסוכה, כדי שיחשב לו כקידוש במקום סעודה. כתב הדרכ"מ דמבית לסוכה חשוב כמפינה לפינה ושרי, ונפסק ברמ"א. וכתב על זה המשנ"ב כגון שקידש בסוכה וירדו גשמים ורוצה לעבור לבית או להיפך, אמנם זהו דווקא בסוכה שהיא בתוך הבית ויש מחיצה לסוכה, דכיון שאין המחיצה עשויה אלא לשם מצות סוכה, עדיין חשוב כמפינה לפינה, משא"כ כשיש מחיצות לבית, ס"ל למשנ"ב דהו"ל כמחדר לחדר, שבמקרה זה תלוי אם רואה את מקומו הראשון. ובבאה"ל בשם א"ר וגר"א כתב שחלקו על הרמ"א וס"ל דבכל גוונא סוכה חשיבא כמחדר לחדר וצריך לחזור ולקדש, אא"כ היתה דעתו כן מתחילה, אמנם בשם הלבוש כתב דאפי' כשמחיצת הבית מפסקת ביניהן א"צ לחזור ולקדש כיון דדרך ליכנס לסוכה כשפוסקים הגשמים והוי כאילו התנה. אמנם כל זה כשהסוכה עשויה בתוך הבית (כגון מרפסת), אבל אם עשויה בחצר, אף דרך החיים והלבוש מצריכים שיראה מקום הסוכה מן הבית,  ולכן כתב המשנ"ב (סק"ה) דטוב שקודם שיצא ישתה רביעית יין או יאכל מזונות וכדו', ולא יכנס למחלוקת זו. וכ"פ כה"ח (סקי"א) דסב"ל ולא יחזור לקדש, אמנם מהיות טוב יתן דעתו מתחילה שאם יהיו גשמים או יפסקו הגשמים יאכל במקום השני.