קידוש ליל שבת

1. יביט ביין קודם הברכה, וטוב לראות מצחו ביין ויכוין מצח גימטריא הצלחה, ויש בזה סוד עמוק. כ"כ הבא"ח (ש"ב בראשית כ"ט) ומקור הדין בגמ' ברכות (נא.) גבי כוס של ברהמ"ז איתא ונותן בו עיניו וביארה הגמ' כי היכי דלא ניסח דעתא מיניה. ועי' מאירי שם. ובטור (סי' קפג) ובא"ר (קפג סק"ט) כתב הטעם שיזכור שהוא לצורך מצוה ולא יבא להשתכר.

והרמ"א בהג"ה (סי' רע"א סעי' י') כתב וז"ל "מתחילים יום השישי ויכולו השמים, ונרמז השם בר"ת, וכשמתחיל יתן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש בכוס של ברכה וכן נראה לי, ועי' סי' קפ"ג סעי' ד'" וכתב המשנ"ב דשם מבואר שיתן עיניו בכוס של ברכה, שלא יסיח דעתו. מבואר מדבריו שמדמה כוס של קידוש לכוס של ברכה לעניין זה. ורבינו הבן איש חי (שם) כתב סוד אחר, שיש סוד עמוק בהסתכלות ביין, שיכוין בעין ימין שיש ה' הויות העולות גימטריא עי"ן וכן בעין שמאל יש ה' הויות גי' עי"ן, נמצאו יחד י' הויות, וסיים וז"ל "ומנהגינו לראות את המצח ביין" ולכוין מצח מספר הצלחה". ובשעה"כ (דע"א ע"ד) כתב כוונה נוספת עיי"ש.

1. טוב להרגיל עצמו לומר בג' הסעודות בשבת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, והוא מסוגל לפרנסה טובה. כ"כ בשעה"כ (דע"א ע"ד) וז"ל "קודם הכוס של הקידוש צריך שיאמר כל המזמור הזה, והוא מזמור לדוד ה' רועי בין בלילה בין ביום בשחרית ובין סעודת מנחה, ובר"ת אך טוב וחסד ירדפוני, יכוין שהם כמניין כ''ו כמנין שם הוי"ה, וגם בסופי תיבות אך טוב וחסד יכוין שהם כ"ו והם בגימטריא הוי"ה, אלא שבסעודת הלילה יכוין בהוי"ה דיודי"ן ושבשל שחרית בההי"ן ובשל מנחה באלפי"ן". והרב בן איש חי (ש"א אמור סעי' ד') כתב כן  לגבי כל סעודה אפי' בימות החול, ושם (שנה שניה בראשית כ"ט) כתב לאומרו קודם קידוש.
2. בשעת הקידוש יש לעמוד ובשעת שתיית היין יזהר לשבת משום שויכולו צריך לאומר מעומד, ומאידך אין קידוש אלא במקום סעודה, ולכן את השתיה יעשה בישיבה. כ"כ בפע"ח בשם האריז"ל. והנה באמירת ויכולו לכו"ע צריך לאומרה מעומד, משום עדות ובעי למימר עדות בעמידה, דכתיב ועמדו שני האנשים. ובכלבו (סי' לה) בשם המדרש שהאומרו מעומד שני מלאכי השרת מניחים ידיהם על ראשו, וא"ל וסר עווניך." וכ"כ המאירי (שבת קיט:) שהוא מתקנות הגאונים מטעם עדות, וכ"פ מרן (רעא יעי' י') דויכולו בעי מעומד. ומאידך הכלבו (סי' מא) נקט לעשות הקידוש מיושב משום שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומה שיש שרוצים לעשות בעמידה ולשבת, נראה דבר זה כחוכא ואיטלולא. והב"י נקט כרבינו הארי ז"ל, וטעמו כיון שסמוך לשולחן הוא שפיר מיקרי מקום סעודה, שהרי לדעת הרמב"ם (הלכות סוכה פ"ו הי"ב) בחג הסוכות יש לקדש מעומד. וכ"כ בפרי עץ חיים "מורי זלה"ה היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת ויו"ט, ואח"כ יושב וטועם מן הכוס של קידוש.
3. פשט המנהג להתחיל הקידוש במילים "יום השישי" ואין בזה חשש שקורא חצי פסוק, שכן מצינו בסיום קר"ש וכן בי"ג מידות, ועוד שבשתי תיבות ליכא קפידא, ומכיון שעל ידיהם נשלם ע"ב תיבות ויש בד' המילים הראשונות ר"ת דהוי"ה, לכן ראוי לנהוג כך. בגמ' תענית (כז:) "כל פסוקא דלא פסקיה משה רבינו לא פסקינן" ולכאורה לפי"ז יש לאסור לגמרי להתחיל את הקידוש מסוף הפסוק. אמנם כתב החת"ס (חאו"ח ח"א סי' י') דלענייננו מותר והטעם משום צירוף שם הוי"ה בר"ת, ואם יתחילו מתחילת הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" לא נכון להתחיל מזה בליל שבת משום דרשת חז"ל דטוב מאד היינו מלאך המוות. וכבר תיקנו לנו חז"ל לומר הרבה פעמים חצי פסוק כגון "ה' אלוקיכם אמת" "ונקה" "כי אתה ה' מחסי" (בקריאת שמע שעל המיטה). וברב ברכות להרב ברכות (הגרי"ח) תירץ דכיון שהוו ב' תיבות ליכא קפידא כמ"ש בגיטין (ו.) גבי שרטוט "אמר ר' יצחק שתיים כותבין שלש אין כותבין". ובציץ אליעזר (חי"ב סי' מו) תירץ דכשאומר כן דרך צחות – שרי. ובספר שיבת ציון (שער ה' אות ל') נקט כהטעם של הגרי"ח דבב' תיבות ליכא חששא.
4. יאחוז הכוס בידו הימנית, ואף איטר יד יאחוז בימינו. בשו"ע סי' ר"ו סעי' ד' פסק מרן שצריך לאחוז כוס של ברכה בידו הימנית, ובאיטר יד נסתפק הפמ"ג, ובמשנ"ב (שם) כתב שיאחוז בשמאלו, אמנם כה"ח כתב דדעת המקובלים שצריך לאחוז ביד ימין, ובמג"א הקשה דבסי' תרנ"א (סעי' ג') נחלקו מרן ורמ"א באיטר לגבי החזקת הלולב דלמרן יחזיק בימין ולרמ"א יחזיק בשמאל, ואילו בסי' קפ"ג לעניין כוס ברכה"מ כתב מרן (סעי' ה') דיאחוז בשמאלו ולא הביא חולק בדבר, ומשמע דדעתיה שיחזיק בשמאלו בלבד. ובאורל"צ (ח"ב פ"כ ה"י) חילק בין ברכת המצוות שבזה איכא קפידא לאחוז ביד ימין, לבין ברכת הנהנין שיאחוז בשמאלו דבברכת המצוות הכל תלוי בחשיבות העניין ולכן יאחוז בימינו, משא"כ בברכת הנהנין מברך על הנאתו והסכים עימו בהליכות עולם (ח"ב פרשת שלח).