סוף דיני טלטול נר הדולק וקריאת שמע שעל גבי המטה בליל שבת

1. הא דאמרנו שנר שדלק מערב שבת יש בו משום מוקצה, היינו דווקא כאשר דלק בערב שבת בבין השמשות, משום מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, אבל נר שהדליקו באמצע השבת לצורך חולה וכדו', אין הכלי נהפך להיות מוקצה, ומותר לטלטלו אחר שהנרות כבו. כ"כ בערוך השלחן (סי' רעט סעי' ג') דנר שהדליקו בו באמצע שבת כגון אינו יהודי שהדליקו או הדליקו מפני היולדת או מפני חולה מסוכן מותר לטלטל הנר אחר שכבה לפי מה דקיי"ל בסי' ש"י דאין מוקצה לחצי שבת כלומר דרק בבה"ש אמרינן מיגו וכו' אבל לא באמצע שבת דלא אמרינן מיגו דאתקצאי למקצת שבת אתקצאי לכולי שבת ולכן כשכבה מותר לטלטלו וכן מוכח בגמ' [מ"ה.] דאם יש פחד שיענשו אותו מותר לטלטל הנר אחר שכבה.
2. פמוטים שלא הדליקו בהם באותה שבת, מותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם. אבל אם הם עשויים מזהב שאדם מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם לצרכים אחרים, ומקצה להם מקום מיוחד, אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם, אף אם לא הדליק בהם באותה שבת. ונר שעוה וכדומה, שלא הדליקו בו באותה שבת, מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו או מקומו. עי' בערוך השלחן (סי' רעט סעי' א') שכתב שנרות שלנו מוקצים הם בין אם הדליקו בהם ובין אם לא הדליקו בהם, והטעם משום שאין משתמשים בהם לשום תשמיש מלבד הדלקת נרות, ולכן דינם כמוקצה. ולפי"ז ה"ה לעניין פמוטים יקרים מאד שאין משתמשים בהם לשום תשמיש שיהיה עליהם דין מוקצה, וכ"פ בילקוט יוסף (סי' רעט סעי' ב')
3. גם בליל שבת צריך לקרוא קריאת שמע שעל גבי המטה כמו בכל לילה. ובפרט אם התפללו ערבית וקראו קריאת שמע מבעוד יום, שצריכים לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה. ואם הולך לישון קודם חצות הלילה, צריך גם לברך ברכת המפיל בשם ומלכות. כן פסק בילקוט יוסף (סי' רפ) על פי דברי הטור (סימן רפ). וכתב בכף החיים (שם אות ה'), שכן הוא לדברי האר"י ז"ל והמקובלים, שצריך לומר כל סדר קריאת שמע שעל המטה, וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ויום טוב, דכולו רמז אל אורות עליונים, חוץ מאמירת הוידוי שאין לומר בשבת ויום טוב, וככל הימים שאין בהם תחינה. וכן הסיק בפתח הדביר (סק"א). והנה ברכת המפיל מבוארת בברכות (ס א) ובפוסקים, עיין שלחן ערוך סימן רלט. וכמ"ש בילקוט יוסף חלק ג' (עמוד תרסד) שיש לאומרה בשם ומלכות. ובכף החיים (שם אות ז') כתב, שיש לברך ברכה זו בשם ומלכות, וכן ראוי לנהוג, דכיון שנזכר בש"ס ובפוסקים ובדברי האר"י ז"ל, אין לחוש לספק ברכות. [וגם הוא במקום מנהג]. אמנם בעשרת ימי תשובה נסתפק הרש"ש בספר נהר שלום אם לברך, ועל כן נראה דיש לברך בלי שם ומלכות. וכן בימי העומר ובליל שבת נראה גם כן לברך בלי שם ומלכות, כיון שאין מסתלקין המוחין כידוע. מיהו המברך גם באלו הימים אין מזניחין אותו, כיון שעל פי הפשט יש לברך כמו שמברך המעביר. ודו"ק. ומרן הגרע"י זצ"ל נוקט שמאחר והמנהג פשט לברך המפיל בשם ומלכות גם בליל שבת, כדעת הפשט, במקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל, וכך העיד בילקוט יוסף ששמע מפיו. [ובספר פתח הדביר הנ"ל כתב, שאסור לעשות תיקון כרת בליל שבת לצער עצמו בנדידת שינה. ע"ש].  
4. מותר לומר את הנוסח "הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס וכו'" גם בלילי שבתות וימים טובים. אך אין לומר את הוידוי בלילי שבתות וימים טובים. גם זה בילקוט יוסף (שם) והביא בשם כף החיים (סימן רלט אות ב') שכתב, דבשבת ויום טוב לא יאמר רבונו של עולם, ויהי רצון, רק יתחיל השכיבנו. אמנם בשם מרן הגרע"י הביא שאמר לו מפורש, שאין לזה הכרח, ורשאי לומר הריני מוחל וסולח גם בשבת ויום טוב. ורק וידוי אינו אומר בשבת ויום טוב.