המסופק אם קרא קריאת שמע כיצד ינהג

1. המסופק אם קרא קריאת שמע, חוזר וקורא, משום שקריאת שמע דאורייתא, וקיי"ל דספק דאורייתא לחומרא. בגמרא ברכות (כא.) נחלקו אם יש חיוב מן התורה לקרוא בכל יום קריאת שמע, או אינו אלא מדרבנן, שלדעת רב יהודה, קריאת שמע דרבנן, ולכן לשיטת רב יהודה, ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב, חוזר ואומר אמת ויציב. מאי טעמא קריאת שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא. אך לדעת ר' אלעזר, חיוב קריאת שמע הוא מן התורה, ולכן ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא קריאת שמע וכו'. וכן פסקו הטשו"ע (סימן סז), דחוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה דהוי ספק דאורייתא, וכ"פ הבן איש חי (פרשת וארא אות יז).
2. וחוזר לקרוא את כל שלשת הפרשיות אף שעיקר המצווה היא בפסוק ראשון בלבד, כמ"ש מרן השו"ע בסי' ס"ג סעי' ד', מ"מ חוזר וקורא את כל הג' פרשיות. בגמרא ברכות (טז.) לגבי דין האומנים קורין בראש האילן וכו', מחלקת הגמ' במסקנתה דבפרק ראשון בעי כוונה ובפרק שני לא בעי כוונה. ונחלקו הראשונים איזה פרשה בקריאת שמע הויא דאורייתא, דיש אומרים שפסוק ראשון בלבד הוי דאורייתא, ותלמידי רבינו יונה דייקו מדברי הרי"ף שם דפרשה ראשונה הוי מדאורייתא, ופרק שני מדרבנן. אך בספר אהל מועד (דף כא) כתב, דמדברי רבינו תם משמע שכל הפרשיות הם חובה מן התורה. ובדעת הרמב"ם נחלקו האחרונים, שדעת הפרי חדש (בסימן סז) ב' הפרשיות של קריאת שמע הוו מן התורה. והיינו, ואהבת והיה אם שמוע. ודעת השאגת אריה (סימן ב') דרק הפרשה הראשונה הוי מן התורה. [והוכיח כן מהא דחזינן להרמב"ם בפתיחה להלכות קריאת שמע, וכן בספר המצות, דאיכא רק חדא מצוה של קריאת שמע, ואם פרשת והיה אם שמוע הויא נמי מה"ת היה צריך להחשב תרי מצוות, מצות שמע ומצוה דוהיה אם שמוע. אלא על כרחך דוהיה אם שמוע אינה דאורייתא לשיטת הרמב"ם]. ולכן הסיק להלכה, דפרשה ראשונה דהיינו שמע עד ובשעריך, הוי מן התורה. אבל פרשת והיה אם שמוע אין לה עיקר מן התורה, ואין קריאתה אלא מדברי סופרים, ואף שלהלכה משמע בדעת מרן (בב"י סוף סי' ס"ג) שרק פסוק ראשון הוי דאורייתא, מ"מ חוזר וקורא כל שלשת הפרשיות וכן פסק המשנ"ב (סי' ס"ז סק"ד) משום שצריך לעשות כעיקר תקנת חכמים, וכמו שיבואר בסמוך. וכ"פ בכה"ח (סק"א)
3. וכמו כן חוזר וקורא קריאת שמע בברכותיה, אף שברכות קריאת שמע אינם אלא מדרבנן. מקור הדין בהרמב"ם (פ"ב מהל' ק"ש הי"ג). ובתשובת הרשב"א (סי' שכ) כתב להסביר דברי הרמב"ם, דמעיקרא כך היתה התקנה שכל שהוא חייב לקרות ק"ש צריך לקרותה עם ברכותיה, ולמד כן ממה שאמרו חוזר וקורא, משמע שחוזר לקרות כל פרשיותיה, אף על פי שרק פסוק ראשון מן התורה, וה"ט שכל שהוא חייב לקרות קוראה כעיקר התקנה. והובא בכסף משנה שם. ובכנה"ג והפר"ח הקשו מאי שנא מטומטום ואנדרוגינוס במצוות סוכה שאינם מברכים משום שיש ספק אם הם ברי חיובא, ומדוע בניד"ד מברך? ותירצו דיש לחלק בין היכא שיש חזקת חיוב וגברא בר חיובא הוא, ורק יש ספק אם קיים את המצווה, שבזה אמרינן שמברך, משא"כ בטומטום ואנדרוגינוס שיש ספק על האיש האם מחוייב במצווה או לא, ובמקרה זה אינו מברך. ומרן הגרע"י בהליכות עולם חלק א' (עמוד קיא) הביא סיוע לתירוץ זה מתשובת הרמב"ם לחכמי לוניל שהביאה רבי דוד עראמה (בהל' ק"ש פ"ב הי"ג) שכתב הטעם דבק"ש חל עליו החיוב משום דגברא בר חיובא, והסיק מכאן דה"ה במסתפק אם נטל לולב ביום הראשון ספק לא נטל חוזר ונוטל ומברך. אבל בשו"ת הריב"ש (סי' תח) כתב שאפילו במצוה דאורייתא כשעושה אותה מספק דעת הרי"ף והרמב"ם שאינו מברך. וכגון זה, ספק נטל לולב ביום טוב הראשון, ספק לא נטל, חוזר ונוטל בלא ברכה. ע"ש. וכ"כ הרב המגיד (פ"ו מהל' סוכה הי"ג), ספק אם שמע קול שופר בר"ה או נטל לולב ביום טוב ראשון, אף על פי שחוזר ושומע, וחוזר ונוטל, מ"מ אינו מברך. ע"כ. ונראה שלא היה בנוסחתם ספק נטל לולב חוזר ונוטל ומברך, משום חזקת חיוב. נמצא שתירוץ הכנה"ג והפר"ח שנוי במחלוקת נוסחת תשובת הרמב"ם הנ"ל. ומ"מ בברכות ק"ש שלא מצאנו מחלוקת בספק קרא ק"ש, צריך לברך, מטעם הרשב"א בתשובה הנ"ל. וכמו שפסק מרן. ונמצא שכלל זה אינו אלא רק לקריאת שמע, אבל בשאר מצוות דאורייתא, אם יש לו ספק אם חייב במצווה או לא, אע"פ שחייב לקיים המצוה מספק, מ"מ אינו מברך, וכ"פ בשו"ת אוצרות יוסף (ח"ד סי' י').
4. אם יודע שאמר בודאי פסוק ראשון, וספק אם קרא השאר, חוזר וקורא כל קריאת שמע בלא ברכותיה. בלחם חמודות (סי' מ') משמע שאין צריך לחזור ולקרוא, מ"מ הא"ר פסק שיחזור ויקרא בלא ברכה, וכ"פ בהלכה ברורה (אות א').
5. ואם ברי לו שקרא ב' פרשיות הראשונות ומסתפק אם אמר פרשת ציצית ואמת ויציב, יקרא פרשת ציצית ויאמר אמת ויציב בלא חתימת ה'. עי' כה"ח (סק"א ד"ה ואם ברי) שהביא מחלוקת בזה ומסקנתו כמ"ש.
6. ואם יודע שקרא קריאת שמע, אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך.  כן פסק מרן (שם) והטעם משום שלגבי הברכות הוי ספק דרבנן ולקולא.
7. ואם יודע שאמר אמת ויציב אך אינו זוכר אם אמר קריאת שמע, יקרא קריאת שמע בלא הברכות. עי' במשנ"ב (סק"ה) בשם הא"ר שפסק דאינו צריך לחזור, אמנם כה"ח (סי' ס"ז סק"א ד"ה ואם מסופק) כתב בשם המאמ"ר שטוב ונכון לחזור ולקרוא קריאת שמע בלא ברכות.
8. וכל זה דווקא כאשר עוד לא עבר זמן קריאת שמע, אבל אם עבר הזמן של ג' שעות, שוב אינו מברך לא לפניה ולא לאחריה, משום ספק דרבנן. (משנ"ב סק"ג).