מתי מותר להפסיק בקריאת שמע ובתפילה חלק א
מתי מותר להפסיק בקריאת שמע ובתפילה חלק א
- מותר להפסיק לענות דברים שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו באמצע קריאת שמע וברכותיה, ואפי' כשנמצא באמצע הפרק, ומכל מקום יש בזה כמה פרטי דינים:
- מותר להפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו באמצע קריאת שמע וברכותיה, ואפי' כאשר נמצא באמצע הפרק, ואפי' כבר שמע קדיש וקדושה וברכו, או שעתיד לשמוע לאחר מכן. נחלקו הפוסקים אם נמצא באמצע קריאת שמע האם יענה דברים שבקדושה או לא, יש אומרים שאסור להפסיק לכל דבר שבקדושה, והטור למד בסמ"ק (סי' קד עמ' עט) שמותר לענות רק אמן דקדיש ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה, אבל לא לקדושה ולברכו, אמנם הב"י למד בדעתו שמפסיק אפי' לקדושה וברכו. וז"ל הרא"ש בפרק היה קורא (שם) והא דאמרינן באמצע שואל מפני היראה נחלקו בו רבותינו בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה וברכו אם פוסק אם לאו יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפילו הכי אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר, ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד וכן הסכים ה"ר יונה (ז: ד"ה ר' יהודה), והביא ראיה מדפליגי לקמן (כא:) אם מפסיק בתפלה לקדיש ולקדושה אם לא, אף על גב דמסיק הלכתא כמאן דאמר אינו מפסיק, מכל מקום כיון דחזינן דבתפלה דאפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו נחלקו אם מפסיק לקדיש, מכלל דבק"ש וברכותיה דקיימא לן דמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד, פשיטא להו לכולהו דמפסיק, הילכך לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפרק. וכתב שהר"מ חולק וסובר שאין להפסיק. והתוספות (יג: ד"ה שואל) כתבו כדברי הרא"ש וכן כתב המרדכי (סי' מ) בשם אבי העזרי (ח"א סי' מז) וכן כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תתסב)
- השומע קדיש כשהוא באמצע קריאת שמע וברכותיה, יענה חמישה אמנים הראשונים של הקדיש, אבל שאר אמנים שבקדיש, דהיינו אחר "תתקבל" ואחר "על ישראל" ואחר "יהא שלמא" ואחר "עושה שלום" אין לענות כשהוא באמצע קריאת שמע וברכותיה, ואפי' בבין הפרקים, כיון שאינם אלא מנהג. כ"כ המג"א (סי' ס"ו סק"ו) והיד אהרן (בהגהות הטור) אליה רבה (סק"ה) ומחצה"ש (סק"ו) ובן איש חי (ש"א פרשת שמות אות ו') ומשנ"ב (סקי"ז) וכה"ח (סקכ"ג).
- כשעונים הציבור יהא שמיה רבה, אף לפי מנהג הספרדים שמקפידים לענות עד דאמירן בעלמא, מ"מ באמצע קריאת שמע יענה עד יתברך בלבד, ולא יענה עד דאמירן בעלמא, ויש מבני אשכנז שעונים עד עלמיא, ולא עונים יתברך. כן כתב הלחם חמודות (ברכות פ"ב אות כ"ג) דיענה עד יתברך בלבד ולא עד בכלל. אבל המג"א (סק"ו) כתב דגם יתברך יענה, משום שבב"י סי' נ"ו הפליג מאד בעונש המפסיק בין עלמיא ליתברך, ובכה"ח (סקי"ז) כתב בשם הרב בן איש חי (פרשת שמות אות ו') שלפי דברי רבינו האריז"ל בשעה"כ (דרוש הקדיש) יש לענות תמיד עד דאמירן בעלמא ואין לחלק, ומ"מ פסק בהלכה ברורה שאין לענות עד דאמירן בעלמא אלא אם כן נמצא בין הפרקים שאז כן יש לענות עד דאמירן בעלמא.
- ובני אשכנז נוהגים לענות אף אמנים דאחר ברכת "האל הקדוש" ואחר ברכת "שומע תפילה" שמברך הש"ץ בתפילת החזרה. הטעם שמותר לענות אמן של האל הקדוש ושל שומע תפלה. נלמד מהירושלמי ברכות (פ"ב ה"ו) "לא התפלל שחרית ובא ומצאן שמתפללין של מוסף, אם יודע שאם יתחיל יגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לענות אחריו אמן, יתפלל, ואם לאו, לא יתפלל, באיזה אמן אמרו? והגמ' העמידה שבשבת צריך להספיק את האמן של האל הקדוש, וביום חול צריך להספיק אמן דשומע תפלה. ובמהרי"א כתב טעם מדוע האל הקדוש ושומע תפילה חשובים משום שאמן של האל הקדוש לפי שהוא סיום שבח של שלשה ראשונות. של שומע תפלה לפי שהיא סיום האמצעיות והיא ג"כ ברכה כוללת והא דלא חשיב אמן של שלשה אחרונות שלבסוף לפי שזה עונה היחיד אחר סיום י"ח ברכות ולפיכך אין לו להפסיק מפני זה מאחר שהוא בעצמו יאמר אותו עכ"ל. ותלמודא דידן משמע דפליג אירושלמי ולפיכך לא כתבוהו הפוסקים.
- כמו כן מותר להפסיק כדי לענות מודים, ומ"מ יאמר רק ג' תיבות "מודים אנחנו לך" ולא יותר. כן כתבו תלמידי ה"ר יונה (שם) שמותר להפסיק גם כדי לענות מודים. אמנם כתבו (כפי שביאר בדבריהם הב"י) שאסור לענות "יוצרינו יוצר בראשית", אלא יאמר תיבת "מודים" בלבד, וכן נראה מדברי הר"ד אבודרהם (עמ' פה) שכתב בשם ה"ר יונה שפוסק למודים וכתב עוד וכשפוסק לברכו ולמודים יש אומרים שאינו אומר אלא ברכו בלבד וכן במודים אינו אומר אלא מודים בלבד ושוחה ויש אומרים שאומר בברכו ישתבח ויתפאר וכו' וכן מודים דרבנן עכ"ל ובתרומת הדשן (סי' ב) הכריע שפוסק ואומר מודים ולא סגי בשחייה לבד אך לא ביאר אם יאמר כל מודים דרבנן או אם לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד. וסיים הב"י "והלכה למעשה נראה לי שלא יאמר אלא תיבת מודים".
- ואע"פ שמעיקר הדין אינו חייב להפסיק לענות דברים שבקדושה, מ"מ נכון יותר שיפסיק ויענה, אולם לכתחילה ראוי שלא ימציא עצמו למקום שיוכל לשמוע משם דברי קדושה כדי שיענה עם הציבור. נחלקו בזה הפוסקים: בשו"ת מים רבים (חאו"ח סי' ב')כתב שאין זה אלא רשות להפסיק לעניית דברים שבקדושה, וכן מוכח בירושלמי (ברכות פ"ד סוף הלכה א') שאמרו על הפסוק ודברת בם, מכאן שיש לך "רשות" לדבר בם. ומשמע דהא דשואל מפני הכבוד והיראה הוא רשות ואינו חובה, וה"ה לעניית דברים שבקדושה בפסוקי דזמרה, שהרי כל ההיתר לענות דברים שבקדושה נלמד מדין זה דמשיב מפני הכבוד והיראה, וכ"כ בספר תורת חיים (סופר סי' סו סק"ח), והגאון ר' חיים ברלין בתשובה שהובאה בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח סי' ד'). ובשו"ת שלמת חיים (זוננפלד חאו"ח סי' מט) כתב בנידוננו שצריך להפסיק כדי לענות דברים שבקדושה, ומשום שאם לא יפסיק יהיה נראה כמוציא עצמו מן הכלל.
ובספר תורת חיים הנ"ל הקשה מדברי הריטב"א (סוכה כה.) שהעוסק במצוה אינו רשאי לעשות מצוה אחרת, משום שנראה כפורק המצוה מעליו ואם כן כיצד הותר להפסיק לצורך עניית דברים שבקדושה? ובהלכה ברורה (סי' נא בירור הלכה אות כא) תירץ שמכיון שעוסק כעת באמירת הזמירות שהם שבחו של מקום, ורוצה להפסיק לענות אמן שהוא גם כן שבחו של מקום, א"כ הוי עניין אחד ושרי. עיי"ש. לכן אף שמעיקר הדין אם נקלע למקום זה ראוי שיענה אמן כדי לא להיכנס למחלוקת אם דבר זה רשות או חובה, מ"מ עדיף לא להמציא עצמו למקום כזה..
תגובות
הוספת תגובה