כוונת קריאת שמע

הקורא את שמע ולא כיון ליבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו, והשאר אם לא כיון ליבו, אפי' היה קורא בתורה או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע, יצא, והוא שכיון ליבו בפסוק ראשון. שני כוונות יש למצוה – אחת, כוונת הלב למצוה עצמה. ושנית, כוונה לצאת בה, דהיינו שיכוין לקים בזה כאשר ציוה ה'. כמו שכתב הב,,ח (אות ח'). והנה לעניין כוונה לצאת ידי חובת המצוה, זה בעינן בכל הפרשיות, אמנם הכוונה שצריך להתבונן ולשום על ליבו מה שהוא אומר, בזה הוא לעיכובא בפסוק ראשון בלבד שיש בו עיקר קבלת עול מלכות שמים ואחדותו יתברך, ובכס,,מ כתב דאף כוונה לצאת אינה לעיכובא אלא בפסוק ראשון בלבד. ובבית יוסף (סימן סג סעי' ד') כתב בשם הרמב"ם (ה"א) "הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא אפילו היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות" עכ"ל. וכתב הרשב"א ברכות (יג: ד"ה שמע) דלכולי עלמא פסוק ראשון צריך כוונה ואפילו בדיעבד, ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה, דהתם בכוונה לצאת הדברים אמורים, אבל צריך כוונת הענין, כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו מלכות שמים בהסכמת הלב, וביאר הטעם שבשאר מצות שהן מצות עשייה, כל שעשה מצותו, אף על פי שלא נתכוון לה הרי קיים מצות עשייתו, אלא שאין זה מן המובחר, וכל שכן שיצא אם כיון לצאת אף על פי שהרהר באמצע המצוה, אבל אלו שהן קבלת מלכות או סידור שבחים, אינו בדין שיהא לבבו פונה לדברים אחרים. וזו הסיבה שחילקו בין ברכה ראשונה בשמונה עשרה לשאר הברכות או בין פסוק ראשון לשאר. וכ,,פ מרן שם (סעי' ד') דעיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון. ומרן השו,,ע בסי' ס' סעי' ה' דאם לא כיון בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו.

יקרא קריאת שמע בכוונה באימה ביראה ברתת וזיע. כן פסק מרן השו,,ע (סי' ס,,א סעי' א') ובטור כתב בשם רב עמרם שצריך לקרוא את שמע כמו איגרת חדשה מאת המלך, ובא לרמז שלא תהיה בעיניו כדבר שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו. וכן איתא בסיפרי (ואתחנן פסקא ו') על אשר אנכי מצוך היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כן איתא בב,,י. והביא הטור מדרש ,,א,,ר ברכיה מלך ב,,ו משגר פרוטגמא (איגרת) שלו למדינה מה הם עושין? כל בני המדינה עומדין על רגליהם ופורעים את ראשיהם וקוראין אותו באימה ביראה ברתת ובזיע, אבל הקב,,ה ית,,ש אומר לישראל קראו קריאת שמע פרוטגמא דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים וכו', אלא בלכתך בדרך, אבל באימה וביראה וברתת ובזיע. ובגמ' ברכות (טו:) איתא הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, מצננים לו גיהנם, ועי' במאור ישראל (שם) שמבאר דזהו מידה כנגד מידה, דמכיון ששולט ברוחו ומצנן עצמו לקרוא קריאת שמע במתון ובכוונה, לכן מצננים לו גיהנם גם כשהולך דרך גיהנם להעלות משם רשעים שגמרו דינם.

וצריך לכוין בשעה שהוא קורא קר,,ש לקבל עליו עול מלכות שמים, להיות נהרג על קידוש ה', דזהו בכל נפשך, אפי' נוטל את נפשך, וע,,ז אמר הכתוב כי עליך הורגנו כל היום, וכשמתבונן בדברים אלו זוכה לקוראה בהשתפכות הלב. וכוונה זו היא הכוונה המעכבת. כ,,כ הכה,,ח (סק,,א) ובזוהר חדש (מדרש רות קט:) הפליג מאד בעניין אמירת קריאת שמע בכוונה ועיי' כה,,ח (סק,,א) בזה שמאריך כמה גדלה מעלת קריאת שמע. ילקוט יוסף פסוקי דזמרה וקריאת שמע הערות סימן סא - לדקדק ולכוין בקריאת שמע  והיוצא מזה, שהכוונה הפשטית העיקרית היא זו, לקבל עול מלכות שמים, ולייחד שמו יתברך. וקבלת עול מלכות שמים היא בה' אלהינו, והאמונה בייחוד שמו היא בה' אחד. וכמו שנתבאר כן בפוסקים. וראה בבית דוד, ובעוד יוסף חי (פרשת וארא אות ג'). ע"ש.

ועי' עוד בתשובות רבי עקיבא איגר בתשובותיו הנדפסות בספר כתב וחותם לב"מ (סימן סג), ומשנה ברורה (סימן סג ס"ק יג), והגאון הסטייפלר בקריינא דאורייתא. ע"ש. והגאון החזון איש [מובא בסוף ספר אשי ישראל] הכריע לדינא שאפילו הכוונה המחוייבת אינה מוכרחת בשעת אמירת פסוק ראשון, אלא אף לאחר שאמר הפסוק יכול לכוין. ע"ש. והביאור הפשטי של פסוק שמע ישראל הוא: שמע, לשמוע ולהבין בשביל לקבל. ישראל, וזה ייחודו של כלל ישראל. ה', אדון הכל היה הוה ויהיה. אלוהינו, מלכות. תקיף ובעל היכולת והכוחות כולם. ה' אחד, יחיד ואין שני לו, שולט בשבעה רקיעים ובארץ, ובד' רוחות השמים. וביום ההוא יהיה ה' אחד. ואנו מכריזים ואומרים, שעכשיו הוא אלוהינו, שלצערינו עדיין לא כולם מודים באלהותו ובייחודו. ובאליה רבה הביא בשם הכל בו, והוא בירושלמי (פ"ק דברכות) דבקריאת שמע מרומז עשרת הדברות. בד' אלהינו מרומז אנכי ה' אלקיך. ד' אחד, דיבור לא יהיה לך. ואהבת מרומז דיבור לא תשא. ובפסוק וכתבתם מרומז דיבור לא תחמוד, דכתיב ביתך ולא בית חבירך. ובפסוק ואספת דגנך מרומז דיבור לא תגנוב. ובפסוק ואבדתם מהרה דיבור לא תרצח, דמאן דקטיל יתקטל. ובפסוק למען ירבו ימיכם דיבור כבד את. ובפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם דיבור לא תנאף. ובפסוק למען תזכרו דיבור זכור את יום השבת. והובא במשנ"ב (סק,,ב).

כשאומר ואהבת יראה להכניס אהבת ה' יתברך בליבו, שלא יהיה כדובר שקר ח"ו. כן כתב בספר חסידים (הובא במשנ"ב סי' כ"ה סקי"ד). וכן כתב עוד המשנ,,ב בספרו שמירת הלשון (ח,,ב חתימת הספר פי,,ב) והוסיף שם שאם קשה לו לכוין כל זה בקריאת שמע יראה להתבונן בזה על כל פנים פעם אחת ביום, וטוב שיתבונן בזה אחרי צאתו מבית הכנסת. ועי' באה,,ל (סי' א' סעי' א' ד,,ה הוא כלל) שעל ידי אהבת התורה יגיע לאהבת ה'.