קרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה ולא השמיע לאוזנו

כ"ג שבט התשע"ו

02/02/16
1741 צפיות
שיתוף

קרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה ולא השמיע לאוזנו

קרא קריאת שמע ולא דקדק באותיותיה, בדיעבד יצא ידי חובה, ודווקא במקרה שאמר את כל המילים אלא שלא התיז אותם כהוגן, כגון שלא אמר "תזכרו" וכדו', אבל אם חיסר תיבות ואותיות לא יצא ידי חובה. בגמ' ברכות (טו.) נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי בזה ואיפסיקא הילכתא בגמרא כמאן דמיקל. וכ,,פ הטשו,,ע (סי' ס,,ב סעי' א') ובספר החינוך (פרשת ואתחנן) כתב דאין העניין שלא להזכיר התיבות והאותיות, שכל שלא קרא קריאת שמע כולו לא יצא, אבל עניין "לא דקדק יצא" הוא שלא נתן רווח בין הדבקים, וכן שלא התיז הז' דתזכרו, או שלא האריך בד' דאחד, כפי הראוי לכתחילה לעשות כן, עכ,,ד. וכ,,כ כה,,ח (סי' ס,,ב סק"ב). ובשו,,ת אגרות משה (או,,ח ח,,ה סי' ד') תמה מדוע יוצא ידי חובה כאשר אומר "על לבבך,, ולא נתן רווח, הרי מחסיר אות אחת? ותירץ דכיון שאנשים רגילים לדבר כך, זה נחשב ללשון, וגם לשון שנשתבש נחשב לשון כמו שמצינו במסכת נדרים שיש דברים שנקראים כינויי נדרים. ועוד תירץ (שם סי' ה' סוף אות א') שאנו תולים שלא קרא במהירות כל כך עד שהחסיר אותיות, אבל אם באמת קראה במהירות, לא יצא כיון שהחסיר למ,,ד אחת מ'על לבבך'. ובגמ' שם איתא דהקורא ומדקדק בקריאת שמע מצננים לו את הגיהנם, וכתב מהר"י אבוהב ז"ל אולי הטעם שמצננין לו גיהנם שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע חום טבעי לדקדק באותיותיה בשכר זה החום הטבעי מצננין לו חום אחר שהוא בגיהנם. ובב,,ח כתב דחייב מן הדין ליזהר לדקדק בהם שאם לא נזהר נענש בחום הגיהנם אבל אם נזהר לדקדק בהם מצננים לו גיהנם אם כן דבר גדול תלוי במה שמדקדק באותיותיה, לפיכך צריך ליזהר בהם. ובכה,,ח (סק,א) הביא אליה רבה (אות א') שנתן סימן לדבר – קח אות ש' מ'שמע', ואות א' מ'אחד', יחד 'אש' ונשאר 'מע' של 'שמע' ו'חד' מ'אחד' ראשי תיבות חנניה מישאל עזריה דניאל, לרמוז שמי שקורא שמע בכוונה ניצול מאש כמותם.
כשקורא קריאת שמע צריך להוציא התיבות בשפתיו ולהשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו, ואם לא השמיע יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו. כ,,כ הטשו,,ע (שם סעי' ג').
אף באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהדין הוא שיאמרנו בלחש, מ,,מ צריך להשמיע לאוזניו. כן כתב כה,,ח (סי' סא סקמ,,ז) שמ,,מ צריך להשמיע לאוזניו, אלא שלא יאמרנו בקול כשאר הקריאת שמע.
כשיש רעש חזק שאינו יכול לשמוע בקלות את עצמו, מספיק שקורא בקול רגיל שבדרך כלל שומע באוזניו, ואין צריך להגביהו יותר מדאי. הרב כה,,ח (סק,,ז) הביא להרב חסד לאלפים שהסתפק בזה, האם צריך להגביה קולו שישמעו אזניו, או שזה גדר הדיבור שיכול לשמוע אילו לא היה רעש. ומ,,מ למעשה הורו הגרש,,ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פכ,,ב ארחות הלכה הע' 16) והגר,,ש וואזנר (שערי הברכה פ,,י הערה כ') שאין צריך לחוש לזה, אלא יאמר בקולו הרגיל, ולא יגביהנו יותר מדאי, וכן כתב הגר,,ח קנייבסקי (דעת נוטה עמ' רב) שמסתבר שאין צריך להגביה קולו, [והוסיף שצ,,ע דברי השפתי חכמים (שמות ח' ו') שבמכת צפרדע צריך היה משה לצעוק בתפילתו מחמת רעש הצפרדעים, והגביה קולו כדי להשמיע לאזניו]. ובשו,,ת שרגא המאיר (ח,,ז סי' קלט) כתב שבקריאת שמע כל אדם צריך לשמוע את עצמו, וכבד שמיעה יאמר בקול רם, ובספר מעורר ישנים (סי' כו או כא) כתב שכשיש רעש גדול כמו בליל כיפור, ישער כל אחד ואחד את קריאתו כך שישמיע לאזנו.
אמרו חז"ל (ברכות יד ב) כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ופירשו הראשונים, מפני שהוא קורא "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך", והוא אינו מניחן, ונמצא כמעיד עדות שקר. ואמנם הקורא פסוק "שמע ישראל" שבסדר הקרבנות לפני הזמירות, אינו חייב להניח תפילין תחלה, מפני שאינו קורא את הפסוק וקשרתם וכו'. אבל הקורא פרשת שמע קודם תפלה מפני שהוא ירא פן יעבור זמן קריאת שמע, עדיף שיניח תפילין תחלה, מאחר שקורא כל הפרשה הראשונה או יותר. ומכל מקום בשעת הדחק כגון שהזמן מצומצם, או שחושש פן על ידי כך יתאחר לבוא לבית הכנסת, יכול לסמוך על הסוברים שכל שמניח תפילין לאחר מכן בו ביום, אין בזה משום "מעיד עדות שקר בעצמו", ורשאי לקרוא קריאת שמע בלא תפילין. על פי המבואר בשו"ת יביע אומר חלק א' (סימן ד'), ובשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן ב'). ושם הובאו דברי הרמ"א בהגה (סוף סימן מו) שכתב, שטוב לומר בשחרית אחר פסוק שמע ישראל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים הצבור שוהים לקרוא קריאת שמע עד לאחר זמנה, ויוצא ידי חובתו מן התורה בזה. וכתב על זה המגן אברהם, שהמהרש"ל בתשובה (סימן סד) כתב לומר כל פרשה ראשונה, אם יש לחוש פן יעבור זמן קריאת שמע. וכתבו על זה התוספת שבת והמחזיק ברכה, שלפי דברי המהרש"ל צריך להניח תפילין תחלה, כדי שלא יהיה נראה כמעיד עדות שקר בעצמו כשאומר וקשרתם וכו'. וכן כתבו בשלמי צבור ובדגול מרבבה. וכן כתב המשנה ברורה בשם הגאון רבי עקיבא איגר. גם הגאון הישועות יעקב כתב, שהטעם שאין נוהגים כדברי המהרש"ל, שאם כן יצטרך להניח תפילין תחלה, כדי שלא יהיה כמעיד עדות שקר בעצמו. ומוכח מכל האחרונים הנ"ל שאם אומר פסוק ראשון בלבד רשאי שלא להניח תפילין קודם לכן, כיון שאינו אומר פסוק וקשרתם. ושלא כמו שפסק בספר בן איש חי (פרשת וירא אות ב), שצריך להניח תפילין קודם שיאמר פסוק שמע ישראל שבסדר הקרבנות, כדי שלא יהיה כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. שזה היפך דברי כל האחרונים הנ"ל. והביא עוד אחרונים רבים הסוברים כך. ולכן בשעת הדחק וכדומה יכול לסמוך על כל האחרונים הנ"ל, שאפילו אם קורא פרשת שמע או יותר, אינו צריך להניח תפילין תחלה. והרי זה כמבואר. (ילקוט יוסף סי' ס"א אות יג).