נאנס ולא קרא קריאת שמע

1. אם נאנס ולא קראה עד סוף ג' שעות, יכול לקוראה בברכותיה כל שעה רביעית, ואין לו שכר כקורא בזמנה, ואם עברה שעה רביעית ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום. כן פסקו הטשו"ע (סי' נח סעי' ו') ויסוד הדין איתא במשנה ברכות (ט:) "וגומרה עד הנץ החמה, ר' יהושע אומר עד שלש שעות, הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה". ובגמ' (י:) מאי לא הפסיד? שלא הפסיד הברכות. והגמ' הביאה סיוע מברייתא. וכתב הרא"ש (פ"א סי' י') יש להסתפק אם רוצה לומר עד חצות כשיעור תפילה אליבא דרבנן, או עד ארבע שעות אליבא דר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד. והביא בשם רב האי גאון שכתב שיכול לברך רק בשעה רביעית בלבד, אבל מכאן ואילך הפסיד שכר הברכות ואם בירך עובר על לא תישא. והרמב"ם (פ"א הי"ג) כתב שמברך לפניה ולאחריה כל היום, אפי' אם איחר במזיד יכול לקרוא קר"ש בברכותיה כל היום. והפר"ח נקט להלכה כהרמב"ם אמנם רוב האחרונים פסקו כדעת הרא"ש, והנה הטור כתב "אם נאנס ולא קרא" שיכול לקוראה, משמע שאם לא נאנס אינו יכול לקרוא, וכתב הב"י ליישב דאורחא דמילתא נקט, שבדרך כלל קורא הדבר באונס, אבל אה"נ אף שלא באונס יכול לקוראה אח"כ אבל בלא הברכות. והנה הבאה"ל (סי' נח ד"ה קוראה) הביא תשובת משכנות יעקב (סי' עז) שכתב דבדיעבד שלא קראה בברכותיה תוך ד' שעות, בדיעבד יכול לקוראה עד חצות, דהא קיי"ל לגבי תפילה שאם לא התפלל תוך ד' שעות, יכול להתפלל בדיעבד עד חצות, וסיים הבאה"ל וז"ל ואפשר שיש לסמוך על זה לעניין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות, כי מצאתי בספר מהרי"ל (הלכות תפילה אות יג) הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות. והגרע"י (תשובה כתב יד הובאה בילקוט יוסף (חלק א' עמ' קט) דיש לחלק בין תפילה דרחמי היא, ורחמי שייכים כל היום, לבין ברכות קריאת שמע שהן ברכות השבח והודאה ולא תיקנום אלא בזמן תפילה לכתחילה, ולא יותר. ובשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' יב) צידד לומר שיכול לברך ברכות קר"ש אף אחרי כן, אמנם בבן איש חי (ש"א פרשת וארא אות ה') ועוד יוסף חי (פרשת וארא אות יז) נקט להלכה שאין לזוז מפסק מרן ואסור לברך אחר ד' שעות. וכ"פ בילקוט יוסף (סי' נח אות ו').

ומ"מ כתב הגרע"י (שם) דהנוהגים לברך ברכות קר"ש תוך ד' שעות בשעות זמניות לפי שיטת הגר"א דהיינו מהנץ החמה, יש להם על מה שיסמוכו לכתחילה, דשמא יש למנות השעות מהנץ, ושמא כהרמב"ם שזמנם כל היום.

1. טעה ולא קרא קריאת שמע בשחרית אין לו תשלומים, ושונה הדבר מתפילה שיש לה תשלומין. כתב הכלבו (סי' ט' דף ד:) טעה בקר"ש של שחרית יש אומרים שאין לה תשלומים בערבית, ולא של ערבית בשחרית, והביא שרבינו חיים כתב דקר"ש שוה לעניין תפילה. ומרן השו"ע הביא (בסעי' ז') דיש אומרים שיש לה תשלומין בערבית, ויש חולקים. ובמשנ"ב (סקכ"ט) הביא בשם הברכ"י והגר"א שהכריעו כדיעה אחרונה, שאין תשלומים, וכן משמע מכה"ח (סקכ"ז) והלכה ברורה (נח אות טו) וילקוט יוסף (סי' נח אות ח').
2. קודם שיקרא יכוין לקיים מצוות עשה של קריאת שמע שנצטוינו לקוראה פעמיים ביום. על פי המבואר בשו"ע (סי' ס' סעי' ד' – ה') וכתב החינוך (מצה תיז) שיכוין לקיים מצות עשה של יחוד ה', ותמציתה היא להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות אדון הכל, אחד בלי שום שיתוף, וזה מצות עשה. והכוונה שלא תימא שהגמ' אמרה כן דרך סיפור דברים בעלמא ולא לציווי, קמ"ל שזה לציווי.
3. ראוי ונכון שגבאי צדקה ימנעו מלגבות צדקה מהציבור בעת שקוראים שמע וברכותיה, או בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה, כדי שהמתפללים לא יסיחו דעתם מן התפילה. כן כתב הפמ"ג סימן תקסו (מש"ז סק"ג) הובא בכף החיים (אות טו) וכבר התאונן המהר"ח פלאג"י בספרו צדקה לחיים (דרוש ו' אות ד') על אותם שמסתובבים בבתי הכנסת לאסוף כסף לצדקה באמצע התפלה וגורמים בלבול הדעת למתפללים שחושבים כמה ליתן לזה וכמה לזה ועל כן לא טוב הדבר ויש לבטלו. גם בספר מעם לועז (פרשת ויגש עמ' תשפה) כתב שאותם הגובים צדקה בזמנים אלה הרי זו מצוה הבאה בעבירה מפני שמפריעים לכוונת הקהל ולכן טוב הדבר שלאחר קדיש תתקבל יקום החזן ויאסוף צדקה כי אז זמן המצוה ע"ש והו"ד בספר "ואין למו מכשול" (עמוד לא). אמנם מה שנוהגים לחלק טבק באמצע שחרית של שבועות והושענא רבה ובמנחה דיום הכיפורים אין בכך מניעה כיון שעושים כן לצורך התפילה שהקהל לא ירדם בתפילה, אלא אם כן גורם הדבר לדיבורים והיסח הדעת, שבמקרה זה יש להימנע. כן פסק הילקוט יוסף (סי' נח סעי' ט') והעיד שראה מעשה רב כמה פעמים שחילקו טבק הרחה לקהל באמצע החזרה בפני מרן זצ"ל, ולא מחה בידם ולא מידי אחר שעושים כן לצורך התפלה לעורר את הקהל שיענו אמן ולא ירדמו באמצע החזרה ולכן מותר.