שצריך לקרוא קריאת שמע במתינות ולהפסיק בין המילים

כ"ב שבט התשע"ו

01/02/16
1073 צפיות
שיתוף

שצריך לקרוא קריאת שמע במתינות ולהפסיק בין המילים

באמירת בשכמל"ו יש להיזהר בפיסוק ולאומרו כהוגן, "ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". כן כתב בשו"ת יכין ובועז חלק ב' (סי' מב) ושכן כתבו זקנו הרשב"ץ ואביו הרשב"ש, והביאו הלכה ברורה (סי' סא אות כג).
צריך להפסיק מעט בין "לעולם ועד" לבין "ואהבת", כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים לשאר מצוות. כמבואר בטור ומקורו מהגמ' פסחים (נו.) דאנשי יריחו היו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים, וביארה הגמ' שם דלא היו מפסיקין בין שמע לואהבת, דצריך להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים לקבלת עול מצוות, וכן פסק מרן. ולשיטת הספרדים אין צריך להפסיק בין שמע לברוך שם, ובני אשכנז נהגו כפסק הרמ"א להפסיק גם בין שמע לברוך שם. שם בסי' ס"א סעי' יד בהג"ה.
ישנם שישים מקומות שצריך ליזהר בהם שלא יחבר את המילים יחד, כגון "על לבבך" "נשבע ה'" "ואבדתם מהרה" וכו', וצריך להיזהר לקרוא בנחת את פרשיות קריאת שמע כדי שלא יחבר את המילים. כמו כן יש להיזהר לבטאות את המילים כהוגן, שלא יאמר "נשבה ה'" ח"ו, אלא ידגיש את הע' "נשבע", למען "תזכרו" ולא "תשכרו" מלשון שקר או מלשון שכר, וכן "וזכרתם" ולא "ושכרתם" מלשון שכר. כן פסק מרן השו"ע (סי' סא סעי' טו, טז, יז, יח, יט, כ') עי' שם.
כשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש, וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בשתי הציציות שלפניו. כתוב בהגהות מיימוניות סוף פרק ג' מהלכות תפילה (אות פ) "במדרש שוחר טוב יש, בהא (תהלים לה י) דכל עצמותי תאמרנה: אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא אני משבחך בכל איברי וכו' ידי שמאלית בה אני קושר תפילין של יד, ובה אני אוחז ציצית בזמן קריאת שמע, בחזה אני משים הציצית כנגד לבי בזמן שאני קורא קריאת שמע, שנאמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, מכאן ראיה שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בזמן קריאת שמע עכ"ל. ולעומת זאת באבודרהם בדיני קריאת שמע (דף פג) בשם רב נטרונאי גאון כתב שהאוחז בציציותיו בידו כשהוא קורא את שמע, יהירותא הוא, שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במידת חסידות וכל העם אינם עושים אותו, הוא מתחזי כיוהרא עכ"ל וכ"כ ארחות חיים (הל' ציצית סי' לב). והביאו ב"י (סי' כ"ד) וכתב "ועכשיו שנהגו בהם קצת בני אדם, תו לא מיחזי כיוהרא". ובאו"ח שם מקשה וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתו ובירך עליהן לאחר כך, למה אוחזן בידו? אלא מעתה כשמגיע לוקשרתם צריך נמי לאחוז תפילין? ואם תאמר יאחוז, וכשמגיע לוכתבתם צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו? ולכן נוקט שאין לעשות כך. ומאידך רבינו יונה (ספר היראה דפוס אשכול עמ' קסה) כתב שצריך לעיין בציצית כשמגיע לוראיתם אותו. ובב"י תירץ את קושייתו של האורחות חיים ממזוזה, דמצות שבגופו שאני, שהם מזומנות לפניו. והטור כתב (בסוף סימן ס"א) כדברי ה"ר יונה ז"ל. וכן כתוב במנהיג (סי' לט) ובריב"ש בתשובותיו (ח"ב סימן תפ"ו), דנוהגים כרבינו יונה שמעיינים בציצית כאשר אומר "וראיתם אותו" וז"ל "כשאתה מגיע לוראיתם אותו אל תניח מנהגך, כי מנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא, וכן היה נוהג מורי החסיד הרב רבי פרץ הכהן ז"ל. ומה שהקשו שאם כן יעשו כן בתפילין? יעשה ויעשה! שהרי חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה כדי שיהא זריז בהם, קל וחומר מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח לח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן כמה אזכרות על אחת כמה וכמה, ואם כשמגיע לוקשרתם אותם ממשמש בהם כל שכן שהוא מנהג יפה. ומ"מ כתב כה"ח (סקס"ו) "אך לא ימשמש כאשר ימשמש העיוור בלי שום לב מצות אנשים מלומדה, אלא אחר כוונת הלב הן הדברים, שיזכור התפילין ומה שכתוב בהם וישעבד מוחו וליבו להקב"ה וישמח ישראל בעושיו.
כשיאמר על לבבך יכוין בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע, ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך, ובכל מאדך אפי' נוטל את ממונך, ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך הוי מודה לו. כן כתב בקיצור השל"ה (בדיני קריאת שמע), (כה"ח סקס"ה).
כשיאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יזכור יציאת מצרים, ויכוין לקיים מצוה זו של זכירת יציאת מצרים, בקריאת שמע שחרית וערבית. כמובא בשעה"כ (דרוש ח' דקריאת שמע דף כז עמ' ב') והובא בכה"ח (סקס"ח).