שצריך לשהות מעט קודם תפילתו

1. בבואו להתפלל ישהא מעט קודם שיקום להתפלל, ומעיקר הדין סגי בשיעור מועט כדי הילוך שמונה טפחים, והמחמיר לשהות יותר מכך, תע"ב. בגמ' ברכות (ל:) איתא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה כדי שיכוונו לבם למקום, ושעה אחת לאחר התפלה שלא תהא נראית עליו כמשוי, שממהר לצאת ממנה. וכן שם בדף לב: אמרו המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפילתו. והנה הרמב"ם (פ"ד מהלכות תפילה דין ט"ז) כתב שצריך ליישב עצמו מעט קודם התפילה, כדי לכוין את ליבו, ומעט אחר התפילה, וכתב ע"ז בכס"מ דאף אם אינו יכול לשהות שעה שלימה כפי שנהגו החסידים הראשונים, מ"מ לכה"פ ימתין מעט, וכ"כ בלח"מ והפרישה (אות א') וכתב שהשיעור הוא כדי הילוך שמונה טפחים, וכ"כ המג"א (סק"א) שמה שצריך לשהות שעה אחת, היינו לחסידים, אבל לשאר העם, סגי שממתין בשעה מועטת דהיינו כדי הילוך שמונה טפחים והטעם בזה כדי שתהא תפילתו מיושבת עליו ויתפלל בכוונה, שאם יתפלל תיכף  ומיד כאשר נכנס אין דעתו מיושבת, ועי' בערוך השולחן (סעי' ד') שהוסיף שקודם כל סדר התפילה בשתיקה והתבוננות בליבו להבין לפני מי הוא מכין את עצמו להתפלל. ופסק השו"ע "ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל כדי שיכוין ליבו למקום, ושעה אחת אחר התפילה שלא תהא נראית עליו כמשאוי". וכתב המשנ"ב (סק"א) בשם תלמידי רבינו יונה שהוכיחו מכאן דאע"ג שכל מקום שאמרינן בש"ס שעה, הכוונה לשעה מועטת, מ"מ כאן בעינן שעה ממש, דהיינו שעה מי"ב שעות שביום, אמנם סיים שלפשוטי העם סגי בשהיה כדי הילוך שמונה טפחים כמ"ש המג"א. ושהייה זו לכתחילה צריכה להיות בישיבה ולא בעמידה. כן כתב לחם חמודות (ברכות פרק אין עומדין אות לז) וא"ר (סי' צג אות א') ויפה ללב (אות א') וכה"ח (סק"א).
2. ומחמת כן נהגו לומר פסוקי דזמרה, אשרי יושבי ביתך שיש שם דברי שבח ותנחומין וענייני גאולת מצרים, ובזה מקיים את מצוות השהיה קודם התפילה. שם בגמ' "אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה של מצוה שעוסק בדברי תורה ופירש"י מתוך שמחה של מצוה כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהילה לדוד שהוא של שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו ולא יטש ה' עמו וכדומה. וכתבו התוס' (ד"ה רבנן) והרא"ש (סי' ב') והמרדכי (סי' ק) דנהגו לומר אשרי ופסוקי דזמרה קודם התפילה. וצריך האדם להקפיד להתפלל תפילתו באימה והכנעה, אבל אסור שיתפלל בהכנעה שיש בה עצבות, אלא הכנעה מתוך שמחה. כן כתב כה"ח (סק"ו) דכיון שמבואר בגמ' שאין להתפלל מתוך עצבות, לכן צריך להתפלל מתוך הכנעה שיש בה שמחה, שיזכור אשר הוא עפר ואפר רמה ותולעה, ואפי' הכי זכהו המקום ברוך הוא להתפלל לפניו, אשר הוא רם ונישא גדול ונורא, אש אוכלה, מלא כל הארץ כבודו, אשר כמה מלאכים קדושים מתאוים להקדישו ולהעריצו באימה וביראה, בקדושה ובטהרה, והא בן אדם עפר מן האדמה, נתן לו רשות לומר כמה שירות ותשבחות, ודברי תפילות, ועל ידי זה ירבו לו השמחות, ולהתפלל מתוך קירות לבות, ולהסיר כל מחשבות הזרות, אשר מביאים לו הקליפות, כדי לערבב לו התפילות, אלא תהיה עם התפילות הזכות והטהורות, אשר אין מעורב בהם שום מחשבות זרות, אלא מחשבת האל נורא עלילות, ובזה יזכה  לזיכוך הנשמות, אשר מכסא הכבוד נחצבות. ועיי"ש שם (סק"ז) שהביא בשם שער הכוונות (דף א' ע"ב) שאסור לאדם להתפלל מתוך עצבון ואם נעשה כך אין נפשו יכולה לקבל את האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה, ורק בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד.
3. אם יכול להתעכב בבית הכנסת עד שלא ישארו עשרה, טוב לו, וגם הישיבה בבית הכנסת עצמו הוא זכות המצווה. כתב בא"ר (סק"א) ואם יכול להתעכב עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת, טוב לו שלא גרם הוא להרוס הבניין להסתלק השכינה, שהרי נתעכב עד שלא נשאר מקום לשכינה לנוח, ועוד כי הישיבה בבית הכנסת היא מצוה בפני עצמה כדכתיב אשרי יושבי ביתך, ומכאן סמכו שצריך האדם לשהות שעה אחת קודם תפילה, ושעה אחת אחר התפילה אשרי יושבי ביתך לקודם התפילה, עוד יהללוך סלה לאחר התפילה. וכ"כ המשנ"ב (סק"א). וכתב בחסד לאלפים (אות ב') שמכל שכן שלא יצא ראשון מעשרה אחרונים שהוא עיקר הגורם לסילוק השכינה. והביאם כה"ח (סק"ד).
4. יתפלל מתוך הסידור כדי שיכוין מאד, אמנם הכל לפי מה שמרגיש האדם, שאם מכוין יותר כאשר עוצם עיניו, יעצום עיניו. עי' משנ"ב (סי' צב סק"ב) שכתב שמנהג רבינו האר"י ז"ל היה להתפלל מתוך הסידור. ובסי' צו (סק"ט) כתב שנכון להקשיב מתוך הסידור, ועוד עי' סי' קכד (סקכ"ו) בשם השל"ה, שיש שמשימים הסידור בפניהם בשעת חזרת הש"ץ ועיניהם וליבם שם, שלא יראו החוצה, ואז מכוונים על כל מילה ומילה. וכ"כ המשנ"ב (סי' נג סקפ"ז) דנכון שיתפלל היחיד מתוך הסידור, וכל שכן שליח ציבור שאימת ציבור עליו. וכ"כ בספר שם עולם (למרן הח"ח בהשמטות שבסוף הספר) וכתב שלפחות יתפלל תפילת שמו"ע מתוך הסידור. ורמז לדבר כתב בספר אבן שלמה (פ"ט הערה ב') בשם הגר"א על הפסוק "ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה" כלומר שכאשר אדם מתפלל מתוך הסידור, סגולה היא שאין לו מחשבות זרות והרהורים רעים. אמנם עי' בביאור הלכה (סי' צה סעי' ב' ד"ה צריך) שמבואר מדבריו שיש מעלה להתפלל בעינים עצומות. וכ"כ המחב"ר (סי' צו סק"ב) ושע"ת (סק"ב) וכה"ח (סי' צה סק"י) דרבינו האריז"ל היה מתפלל תפילת שמו"ע בעינים סגורות, וכתב המחב"ר שכל אדם ישער בעצמו איך יוכל לכוין יותר, אם על ידי סידור או בעל  פה. ולעניין תפילות שבת – כתב השע"ת (סי' רסז סוף סק"ב) בשם האר"י שאין להתפלל בעיניים עצומות, וטוב להתפלל מתוך סידור.
5. כתב המהרח"ו בספר הזכירה (ט:) שאם לבשה האשה בגד האיש, ואח"כ לבש האיש אותו בגד, אין תפילתו מקובלת. (כה"ח סק"ג).