דיני תפילת הדרך חלק ב

1. אין לומר תפלת הדרך אלא פעם אחת ביום, אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום, אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת. כן כתב הב"י בשם הכל בו בסימן פ"ז (נו:) בשם התשב"ץ (קטן סי' רמב) וכתב עוד (שם) אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך בו ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת וכ,,פ מרן השו"ע (סי' קי סע' ה). ומשנ,,ב (שם ס"ק כה). ואם בבוקר כשבירך הברכה דעתו היתה לחזור לביתו או להמשיך לעיר אחרת, ולאחר מכן כשהגיע לעיר, נמלך והחליט ללון, ושוב חזר בו והחליט לשוב לביתו, כיון שמתחילה בשעת הברכה, היתה דעתו להמשיך בדרכו, אף שבאמצע נמלך אינו מפסיד את הברכה שבירך בבוקר, ומהיות טוב שיברך שוב את הברכה בלא שם ומלכות. כן פסק במאמר מרדכי (אות ט').
2. אם ממשיך בדרכו כמה ימים, ולן בלילה במקום ישוב, כאשר יוצא לדרך בבוקר צריך לברך שוב את תפילת הדרך. כן כתב הרדב,,ז בתשובה (כ,,י סי' ב' אלפים קעו) והביאו ברכ,,י (אות ט'), אלא ששם מחלק דאם לן במקום ישוב, כאשר יוצא לדרכו בבוקר, יאמרנה בברכה, ואם לן בדרך או שהיו הולכים ביום ובלילה, פעם ראשונה יברך ויחתום, ובשאר הימים יברך ולא יחתום, וכתב הברכ,,י ,,ולפי זה ביורדי הים לא יברכו בחתימה אלא יומא קמא, ובשאר הימים מספק יברכו בלא חתימה. וכ,,פ בכה,,ח (סקמ,,ז) ובהלכה ברורה (אות יב).
3. בתפילת הדרך הלילה הולך אחר היום, ולכן אם בירך ביום אינו צריך שוב לברך בלילה. הטעם משום שכל הטעם בזה הוא משום היסח הדעת, וכמו שמצינו לגבי ברכת התורה, דמהני מה שבירך עד שיסיח דעתו, או עד למחרת בעלות השחר, כמבואר בשו"ע (סי' מ"ז סעי' י"ב), וכ"כ בביאור הגר"א כאן דדין דתפילת הדרך הוי כדין ברכת התורה, ולכן מברך תפילת הדרך כל בוקר, אם עוצר ללינת לילה כמ"ש הבאה"ל (סי' קו ד"ה צריך), דאם בירך תפלת הדרך ולן במלון וכדומה, אפילו אם השכים קודם הבוקר לנסוע לדרכו צריך לברך תפלת הדרך. ואם אינו עוצר כלל אלא נוסע כל הלילה וממשיך ביום אינו חוזר לברך בבוקר, וטוב שבתפילת שחרית יאמר תפילת הדרך (בלא שם ומלכות) בברכת שמע קולנו. כן מבואר בתשובת הרדב"ז (סי' ב' אלפים קע"ו) והובא בברכ"י (שם אות ט) וכ"פ באורל"צ (פ"ז הכ"ז) שאם המשיך בנסיעתו כל הלילה אינו מברך ביום, ובהליכות שלמה (פכ"א אות ב) כתב דמ"מ בכה"ג נהגו לאמרה בברכת שמע קולנו שבשמונה עשרה.
4. אף שכאשר לן במקום ישוב, צריך לומר תפילת הדרך בצאתו לדרך למחרת, מ"מ יאמרנה אחר הנץ החמה, אבל אם השכים לחזור ולהמשיך בדרכו בעוד לילה, טוב יותר שימתין מלומר תפילת הדרך עד שיעלה עמוד השחר, ואם חושש שאם ימתין עד שיעלה עמוד השחר יהיה סמוך למחוז חפצו ולא יוכל כבר לומר תפילת הדרך, יאמרנה בעוד לילה. כן כתב המשנ,,ב בבאה,,ל (ד,,ה צריך), ודייק כן מדברי הגר"א (סקי,,ב) שהשוה דין זה לברכות התורה דשרי לאומרה בלילה, ושוב הביא דברי הפמ,,ג (מש,,ז סק"ה) דמשמע קצת שצריך להמתין עד הבוקר, וכתב להלכה שאם לא יוכל לאומרה בבוקר, כגון אם יהיה סמוך לעיר בתוך פרסה, מוטב שיאמרנה כשיוצא לדרכו בלילה, וכ"פ בהלכה ברורה (אות יב).
5. היוצא לדרך בבוקר קודם שיברך ברכות השחר, יאמר תפילת הדרך אחר ברכת ,"הגומל חסדים טובים לעמו ישראל" כדי שתהיה הברכה סמוכה לחברתה, וכך היה מנהגו של מהר,,ם מרוטנבורק. ועל פי זה יש נוהגים להסמיך את תפלת הדרך לאיזו ברכה, כגון ברכת אשר יצר, או ברכה על איזה דבר מאכל, [לאחר שיטעם מעט מהמאכל]. אולם אין זה מעיקר ההלכה, אלא ממדת חסידות וזהירות בעלמא. כבר אמרו בגמ' ברכות (מ:) דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ואם כן לכאורה צ"ב איך תיקנו תפלת הדרך ואין בפתיחתה שם ומלכות. וכן הקשו תלמידי רבינו יונה (ברכות יא:) ותירצו דאף שתפלת הדרך אינה פותחת בברוך וחותם בה ברוך אתה ה' שומע תפלה, מ,,מ אינה צריכה לפתוח בברוך, מפני שכיון דבתפלת שמונה עשרה ברכת שומע תפלה סמוכה לחבירתה, אף על פי שעכשיו אינה סמוכה לחבירתה, לא חיישינן להכי. ע"כ. והטור (אורח חיים סימן קי) כתב, שהמהר"ם מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך היה אומר תפלת הדרך אחר ברוך הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, שתהיה ברכה הסמוכה לחבירתה. ועיין בכל בו שהביא ששאלו את המהר"ם מרוטנבורג למה תפלת הדרך חותמת בברוך הואיל ואינה פותחת בברוך, והשיב המהר"ם, שהוא סומך אותה לעולם לאחד מן הברכות הפותחות בברוך. ע"כ. והובא בשלחן ערוך (שם סעיף ו). וכתב שם המשנה ברורה, שאם נוסע באמצע היום, יסמיכה לברכה אחרת, כגון שיאכל וישתה איזה דבר, ויברך ברכה אחרונה, או יטיל מימיו ויאמר אשר יצר. וסיים במשנה ברורה, שאם מוכרח לברך תפלת הדרך בלי שום ברכה קודמת, אפילו הכי מותר לברך תפלת הדרך, שכמה ראשונים ס"ל שאין צריכה שתהיה סמוכה לחבירתה. ע"כ. ומשמע מדברי המשנה ברורה שמה שצריך לסמוך תפלת הדרך לברכה קודמת, לדעת המהר"ם, הוי לעיכובא. אולם בפרישה (סק"ח) מבואר, שגם מהר"ם סבירא ליה שאין צריך מן הדין שתהיה פותחת בברוך, מטעמו של הטור בשם ר"י, אלא דמכל מקום כשהיה יוצא לדרך היה מסמיך אותה לברכה הפותחת בברוך "דהכי עדיף טפי". וכן כתב הב"ח (סוף סימן ו) שדברי מהר"ם לאו מדינא הם אלא חסידות וזהירות. וכן כתב בשו"ת מהרש"ל (סימן נו). וכ,,פ מרן הגרע,,י בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אבן העזר סימן יב), ובילקוט יוסף (סי' קי סעי' י').

וסיפר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שפעם אחת הגרא"מ שך זצ"ל הציע בפניו את ספיקו בענין תפלת הדרך, שמנהגו להמתין - קודם צאתו לדרך מב"ב לירושלים - מלברך אשר יצר עד שעת הנסיעה, ואז בנסיעתו מברך אשר יצר ומסמיך לה תפלת הדרך. אבל עדיין אין דעתו נוחה מזה לפי שבאופן זה אין ברכת אשר יצר סמוכה לזמן חיובה. וראה במשנה ברורה (סימן ז' סק"ו) שטוב ליזהר לברך ברכה זו מיד. והשיבו הגרש"ז אויערבאך, שהוא אינו נוהג לברך תפלת הדרך כשנוסע מירושלים לב"ב. והשיבו, כי גם הגרי"ז זצ"ל לא היה אומר תפלת הדרך בכהאי גוונא. אלא היה כוללה בשומע תפלה שבשמונה עשרה. אולם הוא עצמו [הרב שך ע"ה] היה נוהג לומר תפלת הדרך, ופעמים שהיה מברך על סוכריה כדי להסמיך הברכה לתפלת הדרך. ומנהגו היה לברך ביציאה מהעיר כשעלו על הכביש הבינעירוני. והעידו על החזון איש שגם היה אומר תפלת הדרך מיד בצאתו מן העיר בני ברק. וכמו שהובא כן בקובץ מבקשי תורה (חשון תשס"ג).