שאין לפסוע ג' פסיעות כנגד המתפלל

1. אף שיש להחמיר שאין לפסוע אפי' בצדדין שלפניו (כלומר באלכסון), מ"מ בשעת הדחק יש מקום להקל בזה, ואפי' אם עומד ממש מלפניו, ופוסע לצדדים באופן שאינו מתקרב לכנגד המתפלל מותר. כיון שלדעת הא"ר צדדין שלפניו לא הוי כלפניו, ומותר לפסוע לצדדים כמ"ש המשנ"ב (סקי"ט), לכן כתבו הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ח דבר הלכה אות נא) והגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל בסוף הספר תשובה קכח) שבשעת הדחק גם אם עומד ממש מאחוריו, יכול לפסוע לצדדים, באופן שלא יתקרב לכנגד המתפלל.
2. ולשליח ציבור שסיים תפילתו וחפץ להתחיל בחזרת הש"ץ ויש אדם המתפלל אחריו, מכיון שיש פוסקים שאוסרים לש"ץ להתחיל תפילתו קודם שיפסע ג' פסיעות אחר תפילת הלחש, לכתחילה יפסע לצדדים שכנגד המתפלל. כן הורה החזו"א (הובא בספר דינים והנהגות פ"ד אות לג) וכ"כ הגר"ח קנייבסקי בשמו (אשי ישראל שם תשובה קפח) שיפסע לצדדים, ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' ע' אות ח') כתב לגבי ש"ץ שלא פסע ג' פסיעות קודם החזרה, דאף שעשה איסור, מ"מ יצאו הציבור ידי חובתם.
3. אם סיים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו, שאם יעשה את זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל. כתב הב"י בשם המהר"י אבוהב שבארחות חיים (תפלה סי' ו) דקדק מעובדא דרב ירמיה בר אבא שאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, שאסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו, שאם יפסע כנגדו, הרי הוא כעובר כנגד המתפלל. ועי' מג"א (סק"ז) שהביא מחלוקת ראשונים בזה, דלדעת רבינו יונה בפרק תפילת השחר אין לפסוע כלל כמ"ש המהר"י אבוהב, ולדעת רש"י (ברכות סוף דף ז"ך ע"א) משמע שמותר לפסוע אך צריך לעמוד שם ולא לעבור לפניו, וכן כה"ח (סקל"א) הביא מחלוקת זו, ומ"מ מרן פסק בשו"ע כדעת מהר"י אבוהב.
4. וצריך להקפיד בזה אף אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, אחרי שהוא התחיל. כך דייק הב"י מדברי המהר"י אבוהב שאפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו אסור לפסוע כנגדו, מאחר שכבר התחיל. וכתב שכן משמע גם מהירושלמי (פ"ב דר"ה ה"ה) "רבי חייא בר בא הוה קאים מצלי, עאל רב כהנא וקם ליה מצלי מן אחורוי, מן דחסל רבי חייא בר בא מן צלותיה, יתיב ליה, דלא מיעבור קומוי רב כהנא דמאריך בצלותיה. מן דחסל רב כהנא, א"ל הכי אתון נהיגין גביכון מצערין רבריבכון? א"ל רבי אנא מדבית עלי, וכתיב על דבית עלי (ש"א ג יד) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, בזבח ובמנחה אין מתכפר לו, אבל מתכפר לו בתפילה". נמצא שאפי' אם התחיל את התפילה אחריו אינו יכול לפסוע ג' פסיעות. וכ"פ בשו"ע (סי' קב סעי' ה'). וכתב הפר"ח (אות ה') דאין זה נקרא בא בגבולו, דשאני הכא שכשפוסע ג' פסיעות, הוא נכנס ומתקרב יותר אל הראשון ונמצא שהוא בא בגבול חבירו. וכ"כ החיי אדם (כלל כו אות ג') ומשנ"ב (סקכ"א) וכה"ח (סקל"ב).
5. וכמו כן כאשר התחיל אדם מאחוריו להתפלל, ומתכונן כעת להתחיל תפילתו ורוצה לעשות ג' פסיעות לאחריו ולפניו כפי המנהג, מכיון שיש אדם המתפלל אחריו, לא יפסע את ג' הפסיעות הללו, אלא יתפלל בלא ג' פסיעות. עי' משנ"ב (סי' צה סק"ג) שכתב שיש מנהג לפסוע קודם התפילה ג' פסיעות, ומ"מ כתב הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל בסוף הספר תשובה קיב) שאם התחיל אדם להתפלל אחריו לא יפסע כלל.
6. ואם נעמד לתפילת שמונה עשרה במקום המיועד למעבר ציבור, מותר לעבור כנגדו. כ"כ הדעת תורה (סעי' ד') שמותר להעבירו משום שדומה הוא לקבר המזיק את הרבים שמותר לפנותו ואינו תופס מקומו כמ"ש בשו"ע (יו"ד סי' שסד סעי' ה'), וכ"כ בהליכות שלמה (תפילה פ"ח סעי' לו) שמותר להעביר את המתפלל ממקומו, אמנם כתב דאף שמצד הדין מותר לעבור כנגדו, מ"מ לכתחילה ראוי להחמיר בזה אם לא במקום צורך.
7. ואיסור זה הוא בין אם נמצא בתוך ד' אמותיו, ובין אם על ידי ג' פסיעות אלו, יכנס לתוך ד' אמותיו. כ"כ עולת תמיד (אות ו') וכ"כ המשנ"ב (סק"כ) וכה"ח (סק"ל), ועי' בהליכות שלמה (תפילה פ"ח דבר הלכה אות מז) שאין לפסוע ולעבור כנגד המתפלל עד שזה שמאחוריו יפסע, וגם יסיים את הכריעות של עושה שלום, משום שעד אז השכינה כנגדו. ומ"מ אם כאשר יפסע לתוך ד' אמות של המתפלל לא יהיה לפניו אלא מן הצדדין מצד הדין מותר לפסוע, והמחמיר כדעת הזוהר הקדוש שלא לפסוע אף מן הצדדים תבא עליו ברכה. כ"כ בהלכה ברורה (אות כ') ומאידך כה"ח (סק"ל) כתב שאין להקל בזה אלא בשעת הדחק כמ"ש לעיל.
8. ומ"מ מי שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות אינו צריך להשאיר רגליו דבוקות זו בזו, אלא יכול להרחיקן זו מזו. כ"כ הגר"ח קנייבסקי (שיח השדה ח"ג ברכות דף י' עמ' ב').
9. אם העומד מאחריו סיים תפילת שמונה עשרה, אך לא פסע מפני שממתין למתפלל שאחריו, מותר לפסוע כנגדו. עי' בהליכות שלמה (תפילה פ"ח סעי' לד) שהתיר לפסוע רק לצורך מצוה כגון אמירת תחנון וכדו' או לכל שאר דבר מצוה, אבל בלא מצוה לא התיר לפסוע, ודעת הגר"ח קנייבסקי (שיח השדה י' עמ' א') שאם הראשון לא נכנס לתוך ד' אמות של השלישי, מותר לפסוע, ומ"ש המשנ"ב (סק"ג) שאפי' אם עומד בתחנונים כל זמן שלא פסע אסור לעבור כנגדו, וכאן הרי האמצעי עדיין לא פסע, מ"מ אינו נחשב כאילו עדיין עומד באמצע תחנונים שאסור לעבור לפניו כיון שגמר תפילתו. ובשו"ת אור לציון חלק ב' (עמוד ע') התיר לפסוע ולא חילק שצריך שלא יכנס לד' אמות של השלישי, וטעמו משום שכל עיקר טעם האיסור לעבור לפני המתפלל הוא מפני שמבטל כוונת המתפלל, והכא כבר סיים תפלתו וליכא לחשש זה. ואף על פי שבשו"ת מהר"ם שיק (סימן מח) נראה דעתו להחמיר, וכן בכף החיים (אות כא) כתב, שכל שלא עקר רגליו אין לעבור לפניו, כיון שעומד לפני המלך, וסמך על מה שכתב המגן אברהם (סימן צז סק"ב) שהאיסור לרוק בשעת התפלה הוא אף אם עומד בתחנונים שאחר התפלה, דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך, ולמד מכאן דהוא הדין לענין לעבור לפני המתפלל, נראה דאינה ראיה, דלענין לרוק כל שעומד לפני המלך אין לו לרוק. אבל לענין לעבור לפני המתפלל שהוא מטעם שמבטל כוונתו, כל שסיים תפלתו הרי הוא מבטל כוונתו. ואף על פי שהחיי אדם כתב טעם מפני שמפסיק בינו לבין השכינה, עיקר הטעם הוא מפני שמבטל כוונתו, וגם אינו מוכרח שלשאר הטעמים יש להחמיר, ולכן כל שסיים תפלתו מותר לעבור לפניו. וכ"כ בשו"ת אז נדברו חלק ג' (סימן מה) ובחלק ו' (סימן מז), כתב דכיון שכבר הסיח דעתו מלהתפלל, הוי כעקר רגליו. ומאידך דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ב עמ' רחצ) שמותר לראשון לפסוע אף שיכנס בתוך ד' אמות של האחרון שעדיין מתפלל, ודעת הגרי"ש אלישיב (הובא בספר לשכנו תדרשו ח"א קונטרס הלכות תפילה מהר"י ישראלזון סעי' מה) שאם המתפלל שאחריו גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ואין הפסק בין רגליו, נחשב הוא למחיצה ויכול המתפלל הראשון לפסוע אחריו אף אם נכנס לתוך ד' אמות של השלישי.