שיכול לבקש באמצע תפילתו מעין כל ברכה וברכה 

1. מעיקר הדין אם רוצה יוכל להוסיף בכל ברכה מן האמצעיות מעין אותה ברכה, כגון אם היה לו חולה בתוך ביתו, מבקש עליו רחמים בברכת רפאינו, היה צריך פרנסה, יכול לבקש עליה בברכת השנים, אמנם מכיון שיש חולקים על זה, לכן אין לבקש שאר בקשות באמצע התפילה, רק אם יש לו חולה בתוך ביתו יכול לבקש עליו ברפאינו, אבל שאר בקשות יבקש בשומע תפילה, אמנם יכול לבקש במחשבתו, כגון שבברכת השנים יהרהר במחשבתו שמבקש פרנסה וכן על זה הדרך, ויבקש בפיו בשומע תפילה, וכך נהגו. בגמ' (ע"ז ח.) איתא "אמר רב יהודה אמר שמואל, שואל אדם צרכיו בשומע תפילה". ועוד שם "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר". ועוד שם "אמר רב חייא בר אשי אמר רב, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים". ועוד שם "אמר ריב"ל, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום כיפורים אומר". וכתב רבינו יונה (ברכות כב:) שנאמרו כאן ד' דינים חלוקים: הדין האחד, שבשומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל עניין שירצה, דברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים, ולכך נתקנה, הדין השני, שאם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה, אומר אפי' אם לא יהיה לצרכו אלא לצרכי רבים, כיון שאומר אותה בלשון רבים שרי, אבל בלשון יחיד אסור כיון שאינו אומרו עבור כל ישראל והוי הפסקה (כיון שאינם צרכיו ממש), וכל מה שהתירו בלשון רבים דוקא בסוף הברכה, דכיון שהשלים מה שתקנו חכמים בברכה אין לחוש במה שמוסיף, אבל באמצע הברכה אסור, דכיון ששואל צרכי רבים, נראה כמוסיף על המטבע שטבעו חכמים. הדין השלישי, שאם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו, שרי אפי' באמצע הברכה, והוא שאומרו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים. והדין הרביעי שבסוף התפילה בין קודם יהיו לרצון ובין אחר יהיו לרצון, יכול להוסיף ולהאריך כרצונו, בין בלשון יחיד ובין בלשון רבים בין צרכיו ובין צרכי ציבור. [וכתב הב"י שחילוקי דינים אלו נלמדו מהמימרות הנ"ל וכתב דאע"ג דמשמע לכאורה דמימרא דרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת ומימרא דרב חייא בר אשי שתיהן לא באו ללמד אלא על עניין אחד, וכן נראה מדברי רש"י, נראה שרבינו יונה סובר שמכל אחת מהמימרות שמענו חידוש, שמדברי רב יהודה בר שמואל אנו לומרדים במתפלל על צרכי ציבור, ומשום הכי לא שרי אלא בסוף כל ברכה, אבל לא באמצע הברכה שלא יראה כמוסיף על מטבע שטבעו חכמים, וזהו מה שכתב בדין השני שבאמצע הברכה אינו אומר בלשון רבים, ומה שכתב שכשאומר בסוף הברכה אסור לומר בלשון יחיד הוא סברת הרבינו יונה עצמו, והדין השלישי הוא שאם יש לו חולה בתוך ביתו, יכול לבקש בכל מקום שירצה בין באמצע בין בסוף, והדין הרביעי שיכול להרבות בבקשות אחר תפילתו כמו יום כיפור. אמנם מה שאמרה הגמ' שאין לבקש בלשון רבים היינו ליחיד שמתפלל, אבל בציבור מותר להתפלל בלשון רבים ולכן בסליחות אומרים "סלח לנו" לשון רבים].

והנה הרא"ש (סי' כא) לא הזכיר דבר מחילוקים אלו של רבינו יונה, וכתב הב,י שמשמע שהוא מפרש שאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף ברכה, בכל מקום שואל בין בלשון רבים ובין בלשון יחיד, ודין שומע תפילה שווה לשאר ברכות, אלא דבשומע תפילה שואל כל צרכיו ובשאר ברכות אינו שואל אלא מעין כל ברכה וברכה, ואחר התפילה דינו כמו ברכת שומע תפילה, ומה שאמר ריב"ל שיכול לומר אחר תפילתו אפי' כסדר יום כיפורים לא בא לומר שאינו יכול לומר בסוף כל ברכה וברכה, אלא שאחר התפילה יכול לומר היאך שירצה, מה שאין כן בתוך התפילה שאינו יכול להזכיר אלא כעין הברכה. והרמב"ם (פ"ו מהלכות תפילה ה"ב – ג) והטור נוקטים כדעת הרא"ש ואינם סוברים כחילוק רבינו יונה, ואף שאנו נוקטים כהרמב"ם והרא"ש, מ"מ טוב לחוש לדברי רבינו יונה וכ"פ השו"ע.

1. הבא להוסיף באחת הברכות האמצעיות, צריך שיתחיל קודם בברכה ואח"כ יוסיף מה שצריך, אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה. כ"כ מרן הב"י בדעת הרא"ש וכ"כ הטור (סי' תקסו) והביאו להלכה הרמ"א בדרכ"מ (סק"א).
2. אם רוצה להתפלל על עצמו או על חבירו או על בני ביתו שלא יחלו בעתיד, אינו רשאי לבקש זאת בברכת "רפאינו" אלא רק כאשר ישנו חולה בתוך ביתו יש לבקש בברכת "רפאינו" וכן אם רוצה להתפלל על עצמו או על אחרים שלא יחסר לחמם בעתיד, אינו רשאי לבקש בברכת השנים, ויבקש בקשות אלו בברכת שמע קולנו. כך משמע מדברי המאירי (עבודה זרה ח.) וז"ל "אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין הברכה אומר, ובלבד בצריך לה, כגון אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכירו בברכת רפאינו וכו', אבל ברכת שמע קולנו כולל בה כל מה שירצה ואף באינו צריך". וכ"כ הב"ח ופירש כן בדעת רש"י ור"י והטור, וכ"כ העולת תמיד (סק"ב) ושכן משמע מהשו"ע וכ"כ א"ר (סק"ב) בשם הדברי חמודות וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"א) ומשנ"ב (סק"א)  וכה"ח (סק"ד) והלכה ברורה (אות ג').
3. הבא להוסיף בקשה באחת מהברכות האמצעיות, צריך שיזהר לכוין היטב גם בשאר ברכות, ולא רק באותה ברכה שרוצה להוסיף בה, כדי שלא יאמרו עליו בשמים שפלוני סבור שאינו צריך אלא לדבר זה ולא לשאר דברים, ומחמת כן אינו מכוין אלא בדבר זה. כ"כ בספר חסידים (סי' קנח), והביאו ביפה ללב (סק"א).