חברים ששלחו שליח לקנות אופניים בשותפות והשליח קיבל הנחה, האם צריך להתחלק איתם?

שאלה: חמשה חברים רצו לקנות אופניים חשמליות בשותפות, האופניים עולות 5000 ש"ח, ובשביל זה כל אחד נתן סכום של 1000 ש"ח, ונתנו את כל הסכום לאחד החברים שהוא יקנה את האופניים, אותו חבר הלך לחנות ולמזלו אחד המוכרים היה קרוב משפחה שלו, וכשבא לשלם אמר לו שישלם רק 4500 ש"ח, אותו חבר סיפר זאת לחברים והם ביקשו ממנו שכולם צריכים להתחלק ב500 ש"ח בשוה, אבל הוא טען שההנחה נעשתה בגללו והוא זכאי לכל ה500 ש"ח, ועל כן באו לשאול עם מי הדין.

תשובה:

אף שההנחה נעשית בגללו, כולם זכאים להתחלק ב500 ש"ח (לכל אחד 100 ש"ח), הואיל והכסף שייך לכולם וכיון שלבסוף לא היה צריך להשתמש בכל הסכום אלא רק ב4500 ש"ח, נמצא שכולם הרויחו בהנחה זו, וצריך להחזיר לכולם כפי חלקם.

מקורות

בשו"ע חושן משפט סימן קפג סעיף ו' נתבאר דין מי שנתן מעות לשלוחו כדי לקנות לו איזה דבר והוסיפו לשליח במקח, כגון שבא לקנות שני ק"ג של חיטים במאה ש"ח והוסיפו לו ק"ג נוסף באותו מחיר, למי הולך אותה תוספת, ומבואר שם בשו"ע דאם היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות. ואילו הרמ"א שם הוסיף דאם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח, הכל של שליח.

ודברי הרמ"א שנויים במחלוקת ראשונים בביאור דברי הגמ' בכתובות מדוע בדבר שיש לו קצבה חולקים, דלדעת הרי"ף ודעמיה הטעם משום דהרווח נעשה בגלל שניהם, בגלל מעות המשלח ובגלל השליח ולכן חולקים, על כן גם אם יפרש להדיא שנותן את התוספת לשליח חולקים בשוה דסוף סוף גם מעות המשלח גרמו לרווח זה. אבל דעת רש"י דהטעם שחולקים הוא משום ספק אם התוספת שהוסיף המוכר בשביל המוכר או בשביל הקונה ומספק חולקים, ולכן במקום שמפרש להדיא שנותן בשביל השליח הכל של השליח. ומבואר דעת הרמ"א כדעת רש"י. אבל דעת השו"ע בפשיטות כדעת הרי"ף ודעמיה דאפ' אם פירש מפורש שנותן לשליח הרי הם חולקים בתוספת כיון שזה נגרם מחמת בעל המעות. [ולהלכה נחלקו האחרונים בזה, וכפי שנכתב במקו"א].

ומכאן היה מקום ללמוד גם לנידון זה ששליח זה הלך לקנות אופנים וקיבל הנחה, וידוע לנו שהנחה זו היא בגלל שהוא קרוב משפחה שלו, דלפי דעת השו"ע עדיין חולקים בזה בשוה, דסוף סוף כולם גרמו להנחה זו דהוא מחמת המעות של כולם, שהרי בלא המעות לא היה נותן לו 500 ש"ח, ואילו לדעת הרמ"א הכל של השליח כיון שמחמתו ניתנה ההנחה.

אולם אין זה נכון, משום דעד כאן לא נחלקו הפוסקים אלא במקום שהמוכר הוסיף לשליח במקח, וכגון שבא לקנות כמות מסויימת של חיטים והוסיף לו מתנה תוספת במקח, שאז יש לדון למי שייכת תוספת זו, ובזה נחלקו וכאמור. אבל במקום שהמוכר עשה לקונה הנחה בזה כו"ע מודים שההנחה מתחלקת בין כולם, משום דנתברר שהמקח הוא בזול והכסף שביד השליח הרי הוא של כולם וצריך להחזיר לכולם לפי חלקם. וכן מבואר בתוס' (כתובות דף צח. ד"ה כאן) ובמרדכי (כתובות סימן רנה) להדיא דעד כאן לא נחלקו אלא בכה"ג שניתן לו לו מחמת תוספת דקאמר ליה קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך משלי, אבל אם מכר לו בזול מחמת מעות כגון שוה מנה במאתים לכו"ע הכל לבעל המעות, וכ"כ הב"י (חו"מ שם עמ' רנו). נמצא דבנידון זה שלא הוסיף לו המוכר מתנה חוץ מהמקח, רק עשה לו הנחה, ונמצא שלא  הוצרך להשתמש בכל הסכום שנתנו לו החברים, אלא רק ב4500 ש"ח, על כן ה500 הנשארים שייכים לכולם וצריך לתת לכל חבר 100 ש"ח.

לתגובות והערות:  [email protected]