הזמנתי נופש במלון שמוגדר לציבור הדתי, וכשהגעתי ראיתי שמושכר גם לציבור הכללי, האם אני יכול לבטל?

הזמנתי נופש בבית מלון שמוגדר לציבור הדתי חרדי וכשהגעתי ראיתי שבית המלון מושכר גם לציבור הכללי, האם אני יכול לבטל ?

שאלה: 

אני אדם דתי והזמנתי נופש דרך חברת תיירות לבית מלון שפרסם על נופש למגזר הדתי חרדי , ופרסם את זה בידיעונים החרדיים, ולתדהמתי כשהגעתי לבית המלון ראיתי שבית המלון מושכר גם לציבור הכללי, ואני לא מעוניין בכך, האם אני יכול לבטל את העסקה או לקזז בעבור זה מהסך שסוכם,

כמו כן היה מעשה בישיבה חרדית המונה כשלש מאות בחורים החליטו לצאת לשבת גיבוש במלון בטבריה, אשר מנהליו מכירים את צביון הציבור החרדי והדתי ויודעים את ערכיו, והנה בהגיעם כשעתיים קודם כניסת השבת גילו לתדהמתם קבוצת תיירים מהולנד אשר מנתה כמאה וחמישים איש, עד מהרה התברר להם כי אכן הם אורחי המלון למשך השבת, בירור קטן העלה כי קבוצת התיירים אינם יהודים ומחללי שבת ואף לבושם אינו הולם כלל וכלל, הבינו בני הישיבה שלא יוכלו להסתובב כרצונם במלון בצורה חופשית מחשש היתקלות באנשים אלו ובמעשיהם.

בתום השבת נגשו מנהלי הישיבה לבעלי המלון לתבוע מהם הורדת מחיר שסיכמו ביניהם ובמקום לשלם 1000 ₪  לחדר  מעוניינים לשלם 500 ₪ בטענה שהרסו להם את השהיה במלון וממילא לא היה גיבוש ולא מנוחה כרצונם. וטענתם שבעל המלון מכיר בציבור החרדי ובערכיו ויודע ששלש מאות בחורים לא מסתדרים עם ציבור כזה. לעומתם טענו מנהלי המלון לא עשיתם עימנו שום תנאי מפורש, ואנחנו מלון הפתוח לקהל הרחב, והייתם צריכים לקחת זאת בחשבון מראש.

הדין עם מי, האם יוכלו מנהלי הישיבה להוריד במחיר לבעלי המלון?

תשובה:

יש לצדד בשלשה אופנים:

• אם התנו מנהלי הישיבה מראש, שרצונם שהמלון יהיה בלי עירוב קבוצות אחרות שלא הולמות את רוחם, ובאו אנשי המלון והכניסו נגד רצונם, בזה בוודאי יוכלו מנהלי הישיבה להוריד מהמחיר שנקבע ולשלם פחות.
• אם לא התנו מראש, אם המלון הזה פתוח לציבור הרחב אפי' שבעל המלון ידע שהם ישיבה שמכילה שלש מאות בחורים אינם יכולים להוריד מהמחיר שסוכם היות וידעו שיתכן וישהו במלון עוד קבוצות קטנות אחרות או קבוצות גדולות ובזה שלא העלו זאת בדעתם אין זה משנה את מחיר הנופש וישלמו מחיר מלא
• אם זה מלון שפתוח עבור הציבור החרדי ומפורסם בכך, בכה"ג יכולים להוריד להם ולשלם פחות ממה שקבעו, היות ובאו ע"ד מלון חרדי ולא מלון שיזמין להם אנשים שלא לרוחם, וכיון שהיה חסר להם בהנאה, יורידו במחיר לפי הנאתם.

ועל דרך המיצוע יתפשרו לשלם שני שליש, וכמו שמצינו בכל דין 'נהנה מחבירו', בחושן משפט סי' שמ"א שמשלם דמי חיטים בזול שזה שני שליש.

נימוק הדינים:

הנה ראשית יש לדון בכל זה מצד 'מקח טעות', שבאו למלון וגרם להם מכשולות ואיסורים, ומצד שני עדיין סוף סוף המלון כולו עומד לרשותם, ולא נחסך מאומה מהנאתם מצד שירות המלון.

מצינו בחושן משפט סי' רל"ד סעי' א' וב', באדם שמכר לחבירו דבר שאסור מן התורה שאין צריך לשלם את מה שאכל, ואם שילם בעי לקבל את הדמים בחזרה. ובטעם הדבר כ' הש"ך שני טעמים,  א. שדווקא במכשול דאורייתא קנסו אותו.  ב. אין אכילת האוכל נחשב לו להנאה, ואדרבא מצער אותו שאכל איסור דאורייתא. ויעויין בנתיבות המשפט שם שכתב נפק"מ לדינא. אבל לכאורה יש נפק"מ פשוטה בין הטעמים, לגבי מקום שעשה זאת בשוגג שאז אם מטעם קנס לא נקנוס אותו להחזיר את הכסף, ואם בגלל שלא נחשב הנאה לקונה בעי להחזיר לו את הכסף, ולא אכפת לי שהוא שוגג כיון שלמעשה לא נהנה, ובאמת כתבו זאת מפורש הנימוקי יוסף בפרק המוכר פירות, וכן הש"ך ביורה דעה סי' קי"ט לדייק זאת מרש"י שיחזירו פירות הדמים משום קנסא ומשמע שבשוגג לא קנסו גם באיסור תורה.

ומצינו חילוק שלישי בגר"א ביור"ד קי"ט דכיון שאסור לעשות סחורה בדבר שאסור באכילה, אינו בר דמים דאינו עומד לסחורה, ולפי"ז אין חילוק בין שוגג למזיד.

ומצינו חילוק רביעי בספר מחנה אפרים הלכות נזקי ממון סימן ט', לחלק שבדברים שדעתו של אדם קצה מהם כנבילות וטריפות, גם בשוגג א"צ לשלם, אבל בדברים שאין דעתו של אדם קצה מהם כטבל ויין נסך, שהרי זה אותו הדבר ורק חל על זה איסור רוחני, בכה"ג צריך להחזיר המעות רק משום קנס, וממילא בשוגג לא קנסינן ליה.

ומכל הנ"ל נראה מחלוקת אם האכילו טריפות בשוגג אם צריך להחזיר המעות משום דלא חשיב הנאה בכלל, או שנחשב הנאה ורק זה משום קנס, בעי להחזיר המעות ובשוגג לא קנסינן ליה.

וכמובן, שבכה"ג שהמוכר הטריפה שוגג לא שייך להוציא ממון מספק בכה"ג, דיאמר קים לי כהש"ך והמחנ"א שבשוגג לא קנסינן ליה, אבל אם הקונה מוחזק גם אי אפשר להוציא ממנו ממון, דיאמר קים לי כהמחייבים גם בשוגג היות ולא הוי הנאה בהכשילו באיסור דאורייתא.

וא"כ בנידון דידן, שיש ראיות אסורות שגורם להם שאינם יכולים לשהות שם במלון כרצונם, במבואות המלון ובלובי וכן במדשאות ובשטחי הנוי, אם כן אם התנו הנהלת הישיבה לבוא למלון חרדי ונקי וקיבלו מלון פרוץ, א"כ הוי כהתנו לקבל אוכל כשר וקיבלו אוכל טרף, והרי איסור דאורייתא יש להם שם בעצם השהות במקום, שהדין בנבילות שאכל דבעי בעל המסעדה להחזיר המעות, כ"ש כאן שלא נהנו מחלק מהמלון כפי שהתנו צריך בעל המלון להחזיר להם חלק מהכסף על מה שלא נהנו.

ואף אם יטען בעל המלון שהוא שוגג, וחייבו אותו להביא את הקבוצה הזאת היות וזה חוזה שנסגר עמהם מקודם זמן רב ובטעות ובאי שימת לב נשכח הדבר וסגרו עם הנהלת הישיבה באותה השבת, עדיין יכולים להשיב ההנהלה ולטעון כהדעות שגם בשוגג אין חיוב לשלם על אכילת נבילות, דלא נחשב לו הנאה כשמצטער, וה"נ לא והוי הנאה כשמצטערים ולנופש הם הגיעו ולא להצטער.

ובפרט שיש לדון שלא שייך שוגג בכה"ג דכיון שהמלון הוא חרדי ומיועד להחרדים, היה להם לדעת שחרדים ותיירים גוים לא הולך יחד, והוי כמזיד ונוריד להם במחיר.

וכל זה בהתנו מפורש או שהמלון נמצא במקום חרדי, אבל מלון שפתוח לקהל הרחב ולא התנו זאת מראש, א"כ לא הוי כמאכילים נבילות אלא פשוט נכנסו למקום שיתכן מאוד שיש שם נבילות שזה פריצות וחילולי שבת.

וא"כ בכה"ג אין להם שום תלונה והם הזיקו את עצמם וישלמו הכל, ומה שסמכו ע"ז שהם קבוצה חרדית עם שלש מאות בחורים שהמלון יתחשב בזה, אינו פוטר אותם מלשלם.

בכל שאלה ונידון בדיני ממונות אנו ממליצים להתייעץ עם דיין מומחה  3030* שלוחה 3       

כתב וערך:

הרב יונתן שושן שליט"א

ראש כולל דיינות משפטי התורה בית וגן ירושלים