שניים מקרא ואחד תרגום

• הקורא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, מן הדין אינו צריך לקרוא את ההפטרה. ומכל מקום נהגו לקרוא גם את ההפטרה [פעם אחת]. הנה בש"ס ובפוסקים לא הזכירו אלא להשלים פרשיותיו עם הצבור, ולא הזכירו כלל מענין ההפטרה. גם רבינו האר"י ז"ל לא הזכיר קריאת ההפטרה, כמו שמבואר בשער הכוונות, ובפרי עץ חיים. וכן כתבו להדיא המרדכי (סוף הלכות מזוזה), והתשב"ץ (סימן קפד), ובכלבו שם (סימן לז). אלא שבפסקים וכתבים (סימן קא) כתב, שאף על פי שאין חובה לחזור את ההפטרה, מכל מקום כבר נהגו כן. והיינו טעמא כדי שידע בכל השנה מה שמפטירין, כמו שיודעים מה שקורין בתורה על ידי שחוזרים שנים מקרא ואחד תרגום. וכן כתב הרמ"א (סימן רפה סעיף ו'), שאין צריך לקרוא ההפטרות, ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה, ובשבת של חתונה יקרא ההפטרה של שבת ולא שוש אשיש. וכ"כ מרן החיד"א במורה באצבע (סימן ד') ובבן איש חי (פרשת לך לך סעיף יא), ובכף החיים (סימן רפה אות לו). ע"ש. ומה שמרן השלחן ערוך לא הזכיר ד"ז שאין צריך לקרוא את ההפטרה, כתב הרב שיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אות ד') שהוא מפני שהמנהג לקרות ההפטרה עם הפרשה כמו שכתב בפסקים וכתבים (סימן קא).
• אף מי שאינו מבין כל כך את שפת התרגום, עליו לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י על הפרשה. הנה הרא"ש בפסקיו לברכות (ח א) כתב, שהוא הדין אם קורא בפירוש רש"י על התורה שיוצא ידי חובה במקום התרגום. אולם הסמ"ג כתב בשם רב עמרם גאון ורב נטרונאי גאון, שיש להקפיד לקרוא דוקא תרגום אונקלוס לפי שניתן בסיני. והתוספות בברכות (ח א) כתבו, דיש מפרשים דלאו דוקא תרגום, אלא הוא הדין ללועזית שלהם דהוי כמו תרגום, שמפרש לפעמים. כי כמו שהתרגום מפרש לעמי הארץ, כך הם מבינים מתוך הלע"ז. ולא נהירא, שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ג א) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר, על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית, כי אם בלשון תרגום. ע"כ. והטור (סימן רפה) פסק כדברי הרא"ש, שאם למד את הפרשה עם פירוש רש"י חשוב כמו תרגום, שאין כוונת התרגום אלא שיבין הענין. ע"ש. אמנם ז"ל מרן בשלחן ערוך (שם סעיף ב'): אם למד הפרשה בפירוש רש"י, חשוב כמו תרגום. וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. ובספר ים של שלמה (פרק ב' דקידושין סימן יד) כתב, שפירוש רש"י בא לתוספת על התרגום, אבל אינו במקום תרגום. וגם רבינו האר"י ז"ל הזהיר מאד על קריאת התרגום על פי הקבלה. וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף. ולכן אף מי שאינו מבין כל כך שפת התרגום, עליו לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן לז). ע"ש.
• מנהג חסידים ואנשי מעשה לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת, בהמשך אחד, פסוק בפסוק עם תרגומו, מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותו את קריאת הפרשה כולה. ועל כל פנים מצוה מן המובחר שישלים לקרות הפרשה קודם שיאכל בשבת. ומכל מקום פשוט שאין לעכב מחמת זה האכילה עד חצות. ואם לא השלים קודם האכילה, ישלים אחר האכילה עד המנחה. ויש אומרים עד רביעי בשבת, ויש אומרים עד שמיני עצרת. הנה על פי דברי רבינו האר"י ז"ל, יש לקרות שנים מקרא ואחד תרגום כל פסוק עם תרגומו בפני עצמו, ולא להניח התרגום עד סיום הפרשה כולה, וכן הוא בספר האשכול (הלכות שני וחמישי סימן ב'), ומכל מקום אין זה מעכב להלכה, וכמבואר בתשובת מהרי"ח מברונא (סימן קג). וכן כתב בספר שני לוחות הברית. וחסידים ואנשי מעשה הנוהגים באורחותיהם על פי הקבלה, מחמירים על עצמם לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת בהמשך אחד, פסוק בפסוק עם תרגומו מבלי להפסיק באמצע לשום דבר, עד כלותם קריאת הפרשה כולה שנים מקרא ואחד תרגום, וכמו שכתב בעולת שבת, ובאליה רבה, ובבאר היטב, ורק אם צמאים לשתות מים לצמאונם רשאים להפסיק לשתות בברכה תחלה וסוף. שאף שחכמי הקבלה כתבו, שאין להפסיק באמצע קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בשום אופן, ואפילו בדברי תורה, ויש טעם כמוס בזה, מכל מקום מי שהוא צמא למים הרבה, מותר לו להפסיק בתוך הפרשה כדי לשתות ולברך תחלה וסוף. וראה בכף החיים (סימן רפה ס"ק טו). וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן לז). ע"ש.
• מי שהתחיל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום אחר תפלת שחרית, ובאמצע קריאתו נתבקש לקרוא לפני הקהל איזה דבר הלכה, רשאי להפסיק מקריאתו, ולזכות את הרבים בקריאת דבר הלכה. אף שלכתחלה ראוי ונכון שלא להפסיק באמצע קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, אף לצורך דברי תורה, כן כתב בכף החיים (סימן רפה ס"ק לב), ואף שאסור להפסיק בדיבור באמצע שנים מקרא, מכל מקום זיכוי הרבים שאני, וכמו שהעלה כן בשו"ת קול אברך חלק א' (סימן כב). ועי' בילקוט יוסף (סי' רפ"ה סעי' ד') בשם מרן הגרע"י שפסק דה"ה דשרי להשיב דבר הלכה באמצע קריאת שמו"ת.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א