הרב ירון אשכנזי - הקורא בתורה צריך לדקדק באותיות ובטעמים

הקורא בתורה צריך לדקדק באותיות ובטעמים

• הקורא בתורה ישתדל להיזהר לדקדק בקריאה הנכונה והמדוייקת ובפרט בטעמים שינגנם נכון וכהוגן כי הם רומזים לעולמות העליונים, ומסלק בזה אחיזת החיצונים ומקרב הגאולה, ואין להחזירו על שינוי טעמים אלא כאשר משתנה משמעות הפסוק בזה. במדרש רבה (שמות מ' א') "אז ראה ויספרה אמרו רבנו צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו, או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בציבור, לא יאמר הואיל שאני יודע יפה כשאכנס לדרוש אני אומר, אמרו רבנן: רבי יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמוד וקרא בתורה, אמר להם לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים, הוי אז ראה ויספרה". ומכאן פסקו הטשו"ע בסי' קל"ט שצריך להכין עצמו קודם שיקרא. ובספר המנהיג (עמ' קס) כתב "אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו, טוב שלא להגיה על שגגתו ברבים שלא להלבין את פניו דאף על פי שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה ב' ד') שאם קרא לאהרן הרן יצא, אבל הרמב"ם (תפילה פי"ב ה"ו) פסק "קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירים אותו עד שיקראנה בדקדוק" ודעת התוס' כדעת המנהיג, וכ"פ הרמ"א (סי' קמב סעי' א') אך מרן השו"ע פסק כהרמב"ם שאפי' בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, וכ"פ הפר"ח והגר"א ועוד. ואם טעה בטעמים כתב מרן הב"י (סי' קמב) שמה שכתב הרא"ש שאם אין בקי בטעמים אין הציבור יוצאים בקריאתו היינו בטעמים המשנים העניין, ומה שכתב המנהיג שאין מחזירים הוא בטעמים שאין משנים את העניין, ומשמע שכאשר יש שינוי העניין צריך להחזיר את החזן אף על טעמים. ובזוהר הקדוש האריך במעלת הטעמים וסודם בכמה וכמה מקומות, וכן הוא בתיקוני הזוהר (תיקון ס"ט קה.) "טעמי אינון מסטרא דכתר, ונקודין מסטרא דחכמה, ואתוון מסטרא דבינה, ומתלבשין במיא אשא ורוחא דאינון חסד גבורה תפארת". ובפרשת ויקהל (רה:) כתב במעלתם "וכל אינון טעמי ומסורות כולא אתמסר למשה מסיני, ספר תורה דאיהו בכל אינון קדושן אמאי חסר מכל הני תיקונין? אלא רזא דא כד כורסייא קדישא מתעטרא כל אינון דיוקנין וכל אינון טעמין ומסורות כולהו עאלין בגניזו". ועי' בפירוש הרמ"ק (אור החמה ח"ב דר"ב ע"ב) "הטעמים מצד עילויים אינם גלויים ואין לנו בהם השגה, ולזה אין ראוי להיראות בספר תורה טעמים שמורה פגם". ועי' בספר חסידים (סי' שב) שכתב "לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שתיקנו הניגונים, שלא יאמר ניגון של תורה לנביאים  וכתובים, ושל נביאים לתורה וכתובים ושל כתובים לתורה ונביאים, אלא כל ניגון כמו שהוא מתוקן שהכל הלכה למשה מסיני". ובקונטרס היחיאלי (בית עולמים דמ"ו ע"א) כתב שעל ידי דקדוק הקריאה בטעמים מגרשים החיצונים וכן כתב בדבר בעיתו (ח"א דקי"ט ע"א) ועי' באורחות ציון (פ"ט אות מה) שמביא עוד בארוכה מאמרי הזוהר בעניינים אלו.
• אם טעה הקורא בתורה אפי' בדקדוק אותו אחת, מחזירין אותו, ואם היא טעות שמשנה את משמעות העניין, אפי' אם סיים קריאתו ובירך הברכה שלאחריה, צריך לחזור ולקרוא כראוי, ויקרא העולה שבא אחריו מאותו פסוק שטעה בו וימשיך הלאה ויקרא עוד שלשה פסוקים חדשים, והיינו בין למנהג הספרדים ובין למנהג האשכנזים. ויש אומרים שלדעת מרן השלחן ערוך אפי' בטעות בביטוי התיבה או האות שאינה משנה את משמעות העניין, כגון שהוסיף אות או גרע אות, באופן שאין בזה שינוי המשמעות מחזירין אותו, ולהלכה נראה שאם כבר המשיך הלאה וסיים העליה בדיעבד אינו חוזר, אבל קודם שסיים העליה ראוי ונכון להחזירו שיתקן הטעות, ורק בטעות בטעמים או בנקודות שאין בה שינוי במשמעות העניין כלל, אם כבר המשיך הלאה אין מחזירין אותו. ולמנהג האשכנזים בכל טעות שאינה משנה את משמעות העניין דווקא אם עדיין נמצא במקום הטעות מחזירים אותו וגוערים בו שיתקן הטעות, אבל אם כבר המשיך הלאה אין מחזירין אותו. (הלכה ברורה סי' קמב אות ב').
• יישוב שיש שם מניין ואין מי שיודע לקרוא בתורה עם כל הדקדוקים והטעמים, אפי' הכי יקראו בתורה בברכה כהלכתה. ויש חולקים ואומרים שאם טועה טעויות המשנות את משמעות התיבה ואין שם מי שיתקן אותו אינו רשאי לקרוא, ויש לחוש לדבריהם, וכל שהוא טועה טעויות המשנות את המשמעות, כגון שקורא בחלב עם קמץ, במקום בחלב עם צירי מתחת ללמ"ד וכדומה, עדיף שיקראו בתורה בלא ברכות. בתה"ד (סי' קפא) כתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דברי המנהיג (הלכות שבת סי' לא אות ד') שכתב "אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו, טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים, כי אף על פי שטעה יצא ידי קריאה, דאמרינן במדרש (שיר השירים רבה פ"ב אות ד') מנין שאם קרא לאהרן הרן, ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו, שנאמר ודגלו עלי אהבה וכו'". וכתב ע"ז תה"ד שראה כמה פעמים לרבותיו ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוק הטעמים ובפת"ח וקמ"ץ סגו"ל וציר"י ואע"פ שגערו בהם קצת לא החזירו אותם, ומסיים "אמנם אם יש שם יודע לקרוא בדקדוק ואינן מקפידין להשיאו כדי שילמוד לקרוא בכה"ג לא יקראו בלא דקדוק". והנה בדעת מרן בסי' קמ"ב יש סתירה דבסעי' א' פסק כדעת הרמב"ם שאפי' אם טעה בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, ובסעיף ב' כתב שאם יש יישוב שאין להם מי שיקרא בתורה שיכולים לסמוך על המנהיג שיוצאים ידי חובה בשעת הדחק? ובאליה רבה כתב שיש לחלק בין "דיעבד" דהיינו שיכול לתקן אבל כעת אמר לא כהוגן, שבמקרה כזה מחוייבים להחזיר אותו, לבין מקרה של "שעת הדחק" דהיינו שאינו יודע לתקן את עצמו, ובמקרה כזה לא  יעזור אם ננסה לשנותו, שבמקרה כזה אנו סומכים על המנהיג. והפמ"ג (א"א סק"א) דחה את ביאורו של הא"ר ותירץ דאף הרמב"ם מודה שבטעות שאין משתנה העניין שאין מחזירין אותו, ובסעיף ב' מיירי בטעות שלא נשתנה העניין, ואע"פ שהתה"ד כתב שהסיבה היא משום שאנו סומכים על דברי המנהיג, מכל מקום השלחן ערוך לא סבירא ליה הכי, ורק במקום שהטעות היא בדבר שלא משתנה כלל. ולפי תירוץ הפמ"ג יוצא שאם החזן טועה בטעויות שמשתנה המשמעות אין להקל אפי' בשעת הדחק, וכ"פ הפר"ח (סק"ב) שאם היא טעות שמשנה את העניין ואין שם מי שיתקן אותו אין להקל אפי' אם אין מי שיקרא להם בתורה, אבל הלבוש (סי' קמא סעי' ב') וא"ר (סק"ב) ומטה יהודה (סק"ח) וחיי אדם (כלל ל"א אות ל"א) פסקו להקל בזה אפי' בטעות שמשתנה העניין, ולענין הלכה פסק בשו"ת אוצרות יוסף (חלק ז' סי' ד') שסב"ל ויש לחוש בזה לשיטת הפר"ח והפמ"ג ואם משתנה המשמעות יקראו בתורה בלא ברכה.
• כאשר הש"ץ עשה טעות וצריך לחזור, אבל לא הרגיש בטעותו עד אחר שהזכיר שם ה', צריך לסיים את הפסוק ולחזור לקרוא את הפסוק מתחילתו, אבל אם בהמשך הפסוק יש שם ה' נוסף, יפסיק מיד ויתחיל מתחילת הפסוק. (כן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מ' אות ג') בשם החסד לאלפים.

הרב ירון אשכנזי שליט"א