הרב ירון אשכנזי - כמה אנשים צריכים לעמוד ליד העולה לתורה

כמה אנשים צריכים לעמוד ליד העולה לתורה

• אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרוא בתורה, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי שליח, כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי שליח. כן פסק השו"ע שהרי התורה ניתנה על ידי שליח והוא משה רבינו דכתיב "אנכי עומד בין ה' וביניכם".
• יש נוהגים שמלבד השליח ציבור והעולה לתורה, יעמוד עוד אדם נוסף לצד התיבה, ואף שאינו מעכב מכל מקום זו מצוה מן המובחר, ויש נוהגים שהשלישי עומד לשמאלו של השליח ציבור, ויש נוהגים שהשלישי עומד לימינו של העולה לתורה. כך מבואר במסכת סופרים (פי"ד הלכה י"ד) וכ"כ הלבוש (סעי' ד') ומרן החיד"א בספר לדוד אמת (סי' ז' אות ו') ומשנ"ב (סי' רצ"א סקט"ז), וכמה טעמים בדבר: א) המשנ"ב הביא בשם הלבוש ששלישי זה נקרא "סגן" דהיינו שהסגן הוא במקום ה' יתברך, שהוא מצוה לקרות לכל מי שירצה, והקורא הוא השליח כנגד משה, והעולה הוא המקבל במקום כל ישראל ובשליחותם. ב) במסכת סופרים מבואר הטעם וז"ל "אינו מן המובחר שיעמוד החזן יחידי לפני התיבה, אלא שיעמדו לימינו ואחד לשמאלו כנגד האבות. אמנם כתב כה"ח (סקכ"ב) שאינו מעכב בדיעבד, וכן משמע מלשון השו"ע שלא הזכיר דין זה. והנה בגינת ורדים בקונטרס גן המלך (סי' נא) מבואר שיעמוד השלישי לימין הש"ץ, אמנם בערוך השלחן (סעי' ז') מבואר שיעמוד לצד העולה לתורה.
• וכתב בספר שערי אפרים מזה יש ללמוד שיש לבחור לסגן איש נכבד ובעל מעשים טובים ודעת הבריות נוחה הימנו שלא יחשדוהו שבשביל הנאת עצמו או איזה סיבה יתמוך כבוד למי שאינו ראוי או בהיפוך, וכן ראוי לציבור שלא יהרהרו אחר הסגן וידונו אותו בכל ענין לכף זכות, והדבר אשר יקשה בעיניהם עליו יתלו כי משגה היה וטעה בשיקול הדעת, ואף אם אירע שקרא לאחד שלא לפי כבודו, וחושד לסגן שעשה במתכוין להכעיסו, אם נגע יראת ה' בלבבו יש לו ל התאפק ולא יאמר לו דבר, וישא קל וחומר בנפשו, אם קרוץ מחומר תפעם רוחו בנגוע בקצה כבודו כחוט השערה, על אחת כמה וכמה שיש לו לחוש לכבוד המקום ברוך הוא ולכבוד תורתו הקדושה, שלא לעשות שערוריה על ידי זה (והמעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו). ואם אחד בגובה אפו עשה מריבה עם הסגן, אע"פ כן חוב על הסגן להיות מן הנעלבים ולא יניח מקומו, ואם הסגן הניח הספר  תורה והלך לו לפי שזה הקניטו בדברים, ראוי לענשו, כי אם אדם חטא, ספר תורה למה בייש, וכל ערום יעשה בדעת ויחוס לכבוד המקום ולכבוד התורה". עכ"ל הזהב והביאו המשנ"ב.

• העולה יעמוד לימין הקורא בתורה וגם כשהעולה בעצמו קורא בקול רם יעמוד בימין, אבל הקורא בתורה כשעולה בעצמו לקרוא, ישאר במקומו דהיינו שיעמיד אדם לימינו והוא ישאר בצד שמאל. בירושלמי (מגילה פ"ד ה"א) איתא "רבי חגי א"ר שמואל ב"ר יצחק על לכנישתא, חמא חזנא (ראה חזן) קאים מתרגם ולא מקים בר נש תחתוי (ראה שגבאי יורד מן התיבה ולא משאיר אנשים ליד הספר תורה, אלא רק את הקורא בתורה עצמו), א"ל אסיר לך, כשם שנתנה ע"י סרסור, כך אנו צריכים לנהוג בה ע"י סרסור. עאל רבי יודה בר פזי ועבדה שאלה, אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה'". ומכאן כתבו הפוסקים שנוהגים שיהיו לפחות שנים עומדים אצל הס"ת בשעת קריאה העולה והש"ץ, וכן כשהש"ץ עצמו קורא מכלל העולים, שיעמיד אחד מהנוכחים בקהל אצלו. ועי' בתשובת הכנה"ג (או"ח סי' יד) וברכ"י (קמ"א אות ב') שהמנהג בכל תפוצות ישראל שהעולה לתורה עומד לימין הש"ץ הקורא בתורה, ואף אם הזמינו תלמיד חכם לקרוא שירת הים או עשרת הדברות, דעת רבינו החיד"א בשיורי ברכה (שם קונטרס אחרון אות א') שגם כן לא ישנה מקומו אלא יעמוד לימין הש"ץ וכ"כ בכה"ח (סי' קמא סקכ"ג). אבל כאשר הש"ץ בעצמו עולה לתורה לא יעמוד לימין הסרסור, אלא ישאר במקומו לשמאלו ויברך ויקרא וכן המנהג פשוט.
• אין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור, ואפי' אם יש שמאריכין באמן, צריך להמתין להם, והמנהג שהחזן עונה אמן בקול רם כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות. כ"פ בשו"ע (סי' קצ"א סעי' ה') וכתב המג"א (סק"ו) דאפי' אם יש שמאריכין צריך להמתין להם. וכתב הא"ר (סק"ו) שהמנהג שהחזן עונה אמן בקול רם כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרוא. וצריך הש"ץ להפסיק קצת בין אמן לתחילת הקריאה שלא יהא נראה שהוא דבוק אל מה שקורא. גם זה שם באליה רבה, והביאו כה"ח (סקכ"ד).
• אין להעלות שני אחים זה אחר זה לקרות בתורה משום עין הרע, וכן אין להעלות בן אחר אביו וכדומה, ומכל מקום אם יש הפסק קדיש בינתיים כגון שאח אחד עולה משלים והשני עולה מפטיר, או כשיש שני ספרי תורה וכדומה, מותר להעלות ב' אחין זה אחר זה. מרן השו"ע (סי' קמא סעי' ו') פסק יכולים לקרות לספר תורה שני אחין זה אחר זה וכן הבן אחר האב ואין מניחים אלא בשביל עין הרע. וכתב על זה הרמ"א בהג"ה ואפי' אם אחד הוא השביעי והשני הוא מפטיר לא יקראו השני משום עין הרע (ומקורו ממהרי"ל), אבל המהריק"ש כתב על דברי מרן "וכשהאב עולה שביעי כיון שהוא מפסיק בקדיש אין לחוש אם יעלה הבן מפטיר כי הוא עניין אחר וכן נהגו" ופסקו כמותו הגון מהר"י אלגאזי בספר אמת ליעקב. ועי' בספר תורת חיים סופר שכתב שנוהגים שהאח הראשון ירד מהתיבה קודם שיתחיל האח השני את הברכה וכ"פ הגרע"י (יחו"ד ח"ג סי' נ') ודן שם לגבי האם אב ובנו יכולים לעלות זה חתן תורה וזה מפטיר והעלה דאף לדידן שאין אנו אומרים קדיש אחר קריאת חתן תורה, מכל מקום יש להתיר עפ"י מ"ש מרן החבי"ב בשכנה"ג (סי' קמא הגב"י אות ה') שאף לדברי המהרי"ל אין להחמיר אלא בספר תורה אחד, אבל בשני ס"ת ליכא למיחש לעין הרע ושכן פסק החיד"א בספר לדוד אמת (סי' ה' אות לא) ועוד פוסקים רבים ולכן פסק שיכולים לעלות כנ"ל וכמו"כ יכולים שלשה כהנים לעלות זה אחר זה, אחד חתן תורה, והשני חתן בראשית וכו', ולא חיישינן להא דאיתא בגיטין (נט:) "אמר ר' יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון" דבשני ספרי תורה לא חיישינן לפגמו של ראשון, וה"ה ע"י הפסק קדיש לא חיישינן לפגמו של ראשון כמ"ש הלבוש סי' קל"ה סעי' י', שמותר להעלות כהן אחד למפטיר ואחד למשלים. ועי' באור לציון (ח"ב פמ"ה המ"ט) שאין להעלות לתורה שני אחים זה אחר זה אף אם אחד עולה שביעי והשני עולה מפטיר, וכתב שאין לדמות דין העלאת ב' אחין זה אחר זה לכהנים העולים זה אחר זה, דבכהנים חיישינן לפגמו של ראשון ובכה"ג שאחד עולה משלים והשני מפטיר לא חיישינן לפגם משא"כ הכא דחיישינן לעין הרע יש לחוש.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א