הילד צריך מישהו שיאמין בו, לפני שמישהו יתקן אותו | אסף זכריה

הילד צריך מישהו שיאמין בו, לפני שמישהו יתקן אותו

יש רגעים שילד עומד מולנו, מתוסכל, עצבני, בוכה, או סתם "לא בשלו".

ואנחנו כהורים מרגישים צורך דחוף ליישר, לתקן, להסביר, לשפר.

זה טבעי. אנחנו רוצים שהילד ינהג נכון, יצליח, יתקדם.

אבל יש רגעים שבמקום תיקון, הילד צריך כל אמונה .

שמישהו יראה את הנשמה שלו, לא רק את ההתנהגות.

שמישהו יבין אותו גם לא מבין את עצמו.

פגשתי פעם אמא שאמרה:

"אני מרגישה שהילד שלי כל הזמן מפחד ממני. כל דבר קטן, הוא מצטדק, מתכווץ, מנסה לרצות."

שאלתי אותה: "מתי בפעם האחרונה הוא הרגיש שאת מאמינה בו?"

היא שתקה.

לא כי היא לא מאמינה אלא כי היא שכחה לומר.

אנחנו עסוקים כל כך בלהראות לילד מה לא בסדר,

אנחנו שוכחים להזכיר לו מה כן בסדר.

אמונה בילד לא אומרת לוותר על גבולות.

זה להגיד לו:

"גם כשקשה לך – אני איתך."

"גם אם אתה טועה אני מאמין שתצליח לתקן."

"אתה ילד טוב."

כשילד שומע משפטים כאלה, משהו בו נפתח.

הוא מרגיש שהוא לא "בעיה", אלא אדם קטן שיש בו טוב - גם אם הוא עדיין לא יודע להשתמש בו.

ילד שלא מאמינים בו – נופל מהר.

ילד שמאמינים בו – קם מהר.

זה מרגיש בין ילד שמרגיש לבד.

זה עיקר העבודה שלנו כהורים:

לא רק להציב גבולות, לא רק להדריך, אלא לראות את הילד בעיניים טובות.

עיניים שאומרות:

"אני מכיר אותך, אתה לא רק המעשים שלך, יש לך הרבה יותר."

נסו השבוע ניסוי קטן.

פעם ביום, בלי שום קשר להתנהגות, אמרו לילד משפט שמאמין בו באמת:

"אני גאה בדרך שבה ניסית."

"אני רואה שאתה משתדל."

"יש לך לב טוב, אני יודע את זה."

אל תחכו שיהיה 'מגיע לו'.

אל תחכו לשבח גדול.

תנו לו אמונה, פשוט כי הוא צריך.

האמונה הזו תבנה בו כוח שלא ישבר ברוח הראשונה.

הוא תחבר אותו אליכם, תקרב אותו, ותיתן לו אומץ לגדול.

אסף זכריה

מטפל רגשי בכיר | מדריך הורים

מנהל מכון "הדרך לשלווה"