הלכה יומית - הרב ירון אשכנזי - כמה פסוקים יש לקרוא לכל הפחות בקריאת התורה

כמה פסוקים יש לקרוא לכל הפחות בקריאת התורה

• חתן בר מצוה המתכונן לעלות לספר תורה, עדיף שיתכונן לקרוא בספר תורה בעליית שלישי, או שישי, שהם בעליות מחובת היום. וזה עדיף יותר מאשר שיעלה מפטיר. ואם כבר התכונן לעליית מפטיר, ויש בבית הכנסת מי שרוצה לעלות למפטיר מאחר ויש לו אזכרה (יאר - צייט) חתן הבר - מצוה יעלה למפטיר, ומי שיש לו אזכרה יעלה למשלים. והעיקר שלא לבוא לידי מחלוקת ח"ו בעבור דברים אלו. נודע שעליית מפטיר אינה חשובה כמו שאר העולים, ששבעת העולים הם לחובת היום. ומאחר וחתן הבר - מצוה נעשה לבר חיובא, מסתברא שעדיף יותר שיעלה לספר תורה כאחד משבעה עולים, להורות שהוא משלים עתה את חובת היום. וידוע שעליית ששי חשובה מכולם כמ"ש לעיל הערה א'. ולמנהג האשכנזים חתן הבר מצוה עולה למפטיר, כדי לקרוא ההפטרה. וכאשר מזדמנים ב' נערים חתני בר מצוה ושניהם רוצים לעלות למפטיר בשבת, אי אפשר ששניהם יקראו יחד את ההפטרה, דתרי קלי לא משתמעי, ולכן יש להציע שילכו עשרה או יותר לחדר שליד בית הכנסת, וחתן הבר - מצוה יעלה שם לעליית מפטיר ויברך ברכות ההפטרה ויקרא ההפטרה.
• אם נמצאים בבית הכנסת אחת גם חתן בר - מצוה וגם חתן בתוך שבעת ימי המשתה, או בעלי ברית, חתן קודם להעלותו לספר תורה. בשיורי כנסת הגדולה (סימן קלה הגה"ט אות ט) נשאל, אודות המנהג שאותם יחידי הקהל שיש להם ספר תורה בבית הכנסת, ואירע להם איזה שמחה שמוציאין הספר תורה שלו לקרוא בו בסדר היום, ואירע בקהל שני שמחות, שבוע הבן וחתן תוך שבעה ימי המשתה, מי קודם שיוציאו ויקראו בספר תורה שלו, והשיב, שחתן קודם למדליק, אבי הבן קודם לחתן, סנדק קודם לאבי הבן. וכו'. ע"ש. ותשובתו הובאה בספר בתי כנסיות (סימן רפב) ומשום דמילה נכרתו עליה י"ג בריתות. ע"ש. אולם המעשה רוקח (פרק יב מהלכות תפלה הלכה יח) תמה על הכנסת הגדולה בזה, שהרי חתן דומה למלך וכו'. והסכים עמו בבית מנוחה. וכן כתב בבית דוד (סימן תעו) שחתן עדיף מבעל ברית. ע"ש. וסנדק קודם לאבי הבן והמוהל. כן כתב המהרי"ל בשם ר"פ. והובא ברמ"א (יורה דעה סימן רסה סעיף יא). ובספר זוכר הברית (דף סב א) הסביר הטעם, שהרי הכניס עצמו למצוה שלא היתה חלה עליו כלל. מה שאין כן האב והמוהל. שהרי המצוה היא על כל ישראל שימולו כל זכר. כמו שכתב הרשב"א בתשובה (סימן רמה). ע"ש. אלא שלפי מה שכתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא קמא חלק יורה דעה סימן פו) שלכאורה רגלי הסנדק הם מזבח הקטורת, והמוהל הוא זה שנחשב כמקטיר קטורת "וכל הדברים הללו אין להם שורש ועיקר בגמרא, והכל הוא דרך דרש ורמז ולא לעיכוב, ולא למנהג קבוע". ע"ש. ולפי זה אבי הבן והמוהל קודמים לסנדק. ובהגהות מיימוניות (פרק ג דמילה) כתב, שנוהגים להדר אחר מצוה זו להיות סנדק, והובא ברמ"א הנז'. ובהגר"א הראה לזה מקור בזוהר הקדוש. וכבר פשט המנהג להדר אחר מצות הסנדק. וברור שאין לעשות מחלוקת ח"ו בשביל זה. וראה בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן קנט). ע"ש.
• ביום שקורין שלשה עולים, אין קורין פחות מעשרה פסוקים. ופסוק וידבר ה' אל משה לאמר, עולה מן מנין הפסוקים. ואם מסתיים הענין בתשעה פסוקים, כגון פרשת ויבא עמלק, שפיר דמי. מגילה (כא ב). ומבואר שם שעשרה פסוקים נתקנו כנגד עשרת הדברות, או כנגד עשרה מאמרות שבהן העולם וכו'. וכן הוא בטור ובשלחן ערוך (סימן קלז). ועי' רש"י שם שאף על פי שאין למדין שום חידוש מהפסוק ,,וידבר ה' אל משה לאמר", אפילו הכי פסוק וידבר עולה מן המנין.
• ואין קורין עם כל אחד פחות משלשה פסוקים, שנים קורין ג' פסוקים כל אחד, והאחד קורא ארבעה פסוקים. ואיזה מהם שקרא ארבעה פסוקים, הרי זה משובח יותר. בגמרא שם. וכתבו התוס' (שם כג א) בשבת לא יקרא פחות מכ"א פסוקים לשבעה בני אדם, כל חד וחד ג' פסוקים. ובמנחה ובשני וחמישי עשרה פסוקים. ואם שכח ולא קרא כל כך יחזור ויקרא. ע"כ. ומי מהם שקרא ארבעה פסוקים הרי זה משובח, כמ,,ש בגמ' שם, שכל אחד מג' העולים אם קרא ד' פסוקים, הרי זה משובח. אם היה זה הראשון, הרי מצינו שהחשוב קודם. ואם היה זה האמצעי, מצינו במנורה שהאמצעי משובח. ואם היה זה האחרון, הרי מעלין בקודש ואין מורידין. ועיין בתשובת תוש"ר חלק ב (דף 11) שהאחרון הוא הקורא ארבעה פסוקים, מהאי טעמא דמעלין בקודש ואין מורידין. וע"ע בכף החיים (סימן קלז סק"ד) שהביא מחלוקת עם איזה עולה צריך לקרוא ארבעה פסוקים. שלדעת המהרש"ל לא יקרא לאמצעי ארבעה פסוקים, שלא לבייש הראשון או האחרון. והביאו המגן אברהם (סק"א). ולדעת הבית חדש והפרי חדש, יכולים לקרוא ארבעה פסוקים בין עם הראשון בין עם האמצעי ובין עם האחרון. ועיין בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סימן ה אות י) שכתב, דהא דמעלין בקודש ואין מורידין, הוא בחד גברא. ולפי זה כהן שקורא פעמיים, טוב יותר שיקרא פעם השניה ארבעה פסוקים. ע"ש.

כתב וערך:

הרב ירון אשכנזי שליט"א