איסור רקיקה בתפילה,וענין נתינת צדקה קודם התפילה

1. הרוקק אינו רשאי להתפלל עד שישהה כדי הילוך ד' אמות, והמתפלל שהוצרך לירוק צריך לשהות קודם לכן כדי הילוך ד' אמות. כן איתא בירושלמי (ברכות פ"ג סוף ה"ה ובמגילה פ"ג ה"א) והובא ברבינו יונה (ברכות יד.) וכ"פ הטשו"ע (סעי' ט') והטעם שצריך להמתין הוא משום שמא נשאר קצת מכיחו וניעו בפיו. ודווקא אם רוקק לרצונו, צריך לשהות ד' אמות, אבל אם נזדמן לו רוק מותר לרקוק מיד, ואף חובה עליו לרקוק אותו מיד, ומכיון שאסור לירוק באמצע התפילה, לכן יבליע את הרוק במטפחת או טישיו. כן איתא בלבוש דירקקנו מיד ולא ישהנו בתוך פיו שמעכב תפילתו. ועי' סי' צז (סעי' ב') דיבליענו בכסותו. ואם סיים התפילה, ונזדמן לו רוק, יש לו להמתין ולא לירוק. עי' כה"ח (סקמ"ד) בשם הא"ר (סקי"א) וכתב דאם כבר השלים  תפילתו אף שנזדמן לו רוק לא ירקקנו, אמנם הביא בשם לחם חמודות (ברכות פרק מי שמתו אות קכד) דאף באופן זה מותר לירוק, וכתב שמא הטעם משום שמעכב שפתיו שעדיין מלחשות תפילה, וצריך עיון. ולכן נראה דשב ואל תעשה עדיף, בפרט אם סיים תפילתו לגמרי ואין את הסברא דמרחשן שיפוותיה תפילה.
2. טוב ליתן צדקה קודם התפילה, דכתיב, אני בצדק אחזה פניך, ומנהגינו ליתן צדקה בעת שאומר ויברך דוד, כשאומר ואתה מושל בכל. בגמרא בבא בתרא (י.) רבי אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, דכתיב, אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז, טו). ופירש רש"י, אני בצדק בתחילה, ואחר כך אחזה פניך בתפלה. וכן הוא ברמב"ם (פרק י' מהלכות מתנות עניים הלכה טו) גדולי החכמים היו נותנים פרוטה לעני קודם כל תפלה, ואחר כך היו מתפללין, שנאמר אני בצדק אחזה פניך. וכן הוא בטור (סוף סימן צב). וכתבו הפוסקים, שעל ידי נתינת הצדקה קודם התפלה הוא עושה שלום בינו לבין קונו. וכ"פ בשלחן ערוך (סימן צב סעיף י') טוב ליתן צדקה קודם תפלה. וכן כתב ביורה דעה (סימן רמט סעיף יד). וכן הוא בשלחן ערוך הגר"ז (סוף סימן צב). וראה בשו"ת רשב"א (סימן ד').
3. מנהגינו לתת ג' פרוטות כשאומר ויברך דוד, דכיון שהוא סמוך לתפילה, זוהי הנתינה קודם התפילה, ויש נוהגים ליתן הצדקה מיד כשנכנסים לבית הכנסת, ועל ידי נתינת הצדקה זוכה שפודה תפילתו מכל מקטרג. עי' בשעה"כ (תפילת השחר די"ח ע"ג) בשם רבינו האריז"ל כשמגיע לפסוק "ואתה מושל בכל" יתן ג'  פרוטות, בתחילה יתן ב' פרוטות ואח"כ יתן עוד פרוטה. ועוד עי' במה שכתב השל"ה הקדוש (ל"ז א' רמ"א ב') דנכון וישר מנהג ארץ ישראל, וכן ציוה האר"י ז"ל לגבאי שלו, שילך לגבות הצדקה בויברך דוד. אמנם יש נוהגין ליתן פרוטה לצדקה קודם שנכנסין לבית הכנסת. כדי לקיים הפסוק כפשוטו "ואני בצדק אחזה פניך" דהיינו בית הכנסת שהשכינה שם. וכ"כ בפרי מגדים (סוף סימן צב), ובבן איש חי (פרשת ויגש אות יג), ובמשנה ברורה (סי' צב ס"ק לו). ובכל עוד שנותן צדקה יהיה מעומד, כמבואר בשעה"כ והביאו כה"ח (סי' נא סקמ"ד) ויש סוד בדבר להקים סוכת דוד הנופלת כמ"ש הבן איש חי (ש"א פרשת ויגש אות יג). זכר לדבר והעמדנו עלינו מצות (נחמיה י, לג), שנדרש על מצות הצדקה. וכן עצת ה' היא תקום, הצ' רמז לצדקה. וכן כתב בספר אור הישר (דף כא). ובלאו הכי ראוי לעמוד מפני הגבאים שמחזרים עם כיס של צדקה, כי שלוחי מצוה הם וצריכים לעמוד מפניהם, כדאיתא בקידושין (לג.) בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי בעלי אומניות עומדים מפניהם. ע"ש. וכן כתב בנגיד ומצוה, דצריך ליתן הצדקה מעומד, כי היא נתינה לעני שהיא השכינה היושבת לארץ, וצריך להקימה ולהעמידה על ידי הצדקה. ויש אומרים, דכיון שהיא מצות עשה ראוי לעשותה מעומד. ובלאו הכי כשנותן בואתה מושל בכל הרי צריך לעמוד כשאומר ויברך דוד. וכאשר נותן את הצדקה לעני או לגבאי יכוין שם הוי"ה באופן הזה: כי הפרוטה שנותן לעני היא בסוד י' דשם הוי"ה וחמש אצבעות הנותן האי ה' של הוי"ה והזרוע של הנותן סוד וא"ו של הוי"ה, וחמש אצבעות העני של מקבל הרי ה' אחרונה. (מורה באצבע סי' א' אות י"ב). וכתב כה"ח (סי' נא סקמ"ה) שאפי' אם אינו מוצא עני או גבאי ליתן לו, לא ימנע עצמו מכוונה זו, ויתן מידו הימנית לידו השמאלית ויניח בקופה. וכתב בשבט מוסר (לא, יט) בשם חכמי האמת, על ידי שנותן האדם פרוטה לצדקה קודם תפלתו, פודה תפלתו מכל מקטרג. ואם אין עני לפניו או קופת צדקה, לא ימנע עצמו ממצוה זו, אלא יפריש כסף לצדקה וישאירנו בכיסו. על פי המבואר לעיל שיש בזה סודות עצומים וכדי שלא ישלוט בתפילתו שום מקטרג.
4. צדקה שקודם התפילה מתקיימת גם בהלוואה או בשאר גמ"ח ולאו דווקא בצדקה. כן כתב הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ב הערה 27).
5. מקומות שנוהגים לקבץ צדקה באמצע קריאת התורה, אינם עושים כהוגן משום שעל ידי זה נמנעים הציבור מלשמוע קריאת התורה ועניית ברכו את ה'. כן כתב המשנ"ב (סקל"ו). ועוד עיין בדרך אמונה (הלכות מתנות עניים פ"י ציון הלכה סקצ"ו) שיתכן שאין אז חיוב לתת צדקה, משום ש'העוסק במצוה פטור מן המצוה', ובספר אשי ישראל (פ"כ הערה פג) שאם רוצה לתת צדקה מותר לתת אף בפרשה ראשונה של קריאת שמע.
6. אף שעיקר מצוות נתינת צדקה קודם התפילה, היא בעיקר בתפילת שחרית, מ"מ כשם שיש מצוה ליתן צדקה  בשחרית, כך יש מצוה ליתן צדקה בתפילת מנחה, אבל בערבית לא יתן צדקה, אלא אם יש מצוה עוברת שאז יתן צדקה. עי' למרן החיד"א בספר כסא רחמים על אבות דר' נתן (פרק ג'), בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך, אם נתת פרוטה לעני שחרית, ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית, תן לו, כי אינך יודע וכו'. וכתב ע"ז, לפי מ"ש רבינו האר"י שאין לתת צדקה בלילה שהוא דין גמור, י"ל דערבית דקאמר הכא לאו דוקא אלא ר"ל מבעוד יום, וכמו שכתוב ולערב אל תנח ידיך, שמתפרש יפה מבעוד יום ע"ש. וכתב עוד בנגיד ומצוה, היה אומר מורי ז"ל שלא היתה חשובה הצדקה במנחה כמו בשחרית. והיינו, דבשחרית יש שהות לעני להוציא ולעשות דבר לאכול ולמצוא בנקל מה שרוצה לקנות, דמצוי בבוקר. מה שאין כן אחר מנחת ערב. ובזה פירשו מה שאמר דוד המלך בתהלים (יז, א), תפלה לדוד שמעה ה' צדק הקשיבה רינתי האזינה תפלתי. שמעה ה' צדק רומז לתפלת שחרית שמצוה ליתן צדקה קודם שחרית, על שם הפסוק אני בצדק אחזה פניך. הקשיבה רינתי, ירמוז למנחה שהוא עת לשליטת הדינים הרומזים ברנה ושיר של הלוים, האזינה תפלתי, ירמוז לערבית שאין בה חזרה כי אם תפלת לחש, לכן אמר האזינה כאדם הלוחש לחבירו. ועוד עיין בברכי יוסף (או"ח סי' רל"ה סק"א, ויו"ד סי' רמ"ז סק"ב), שהאר"י ז"ל היה נותן צדקה לגבאי בתפלת שחרית ובתפלת מנחה, ולא בתפלת ערבית. כי בערבית זמן דין גמור, ואינו זמן הראוי לתת צדקה ע"ש. ובשער הכוונות (נ"ב ע"א) מפורש הדבר יותר, שעיקר נתינת הצדקה בשחרית, אבל במנחה שהוא זמן הדינים, אינו כל כך מוכרח ענין נתינת הצדקה עתה כמו בשחרית, ומכל מקום היה נוהג האר"י ז"ל לתת צדקה במנחה, אבל בערבית שהוא זמן דינים קשים לא היה נותן צדקה. ע"ש. וע"ע להגאון ממונקאטש בספר דברי תורה (סי' קי"ז). ובספר תורת חיים סופר (ס"ס רל"ז) וביחוה דעת (ח"א סי' מו) וילקוט יוסף (אות ו') בעניין זה.