אם ספר בראשי תיבות כגון שאמר היום ב' לעומר או ג' לעומר, יחזור לכתחילה וימנה בלא ברכה, ואם לא מנה עד למחרת בערב, יכול להמשיך בשאר הלילות למנות בברכה. עולת שבת (אות א'), ומשנה ברורה (סעיף קטן ל"ח).

הרב ירון אשכנזי

מבירור מול מומחי כשרות התברר שהשמועות אינן נכונות ומותר להשתמש בשום יבש בפסח. ומכל מקום יש עדות שנהגו שלא להשתמש בשום כלל בפסח.

הרב ירון אשכנזי

אכן צריך כשרות, אף שלנס קפה רגיל אין צריך כשרות מיוחדת לפסח, מכל מקום לנס קפה נטול קפאין יש להקפיד על כשרות, משום שהקפה נטול קופאין עובר שטיפה באלכוהול שעלול להיות מופק מחמץ ולכן צריך לשים לב שיש כשרות לפסח על המוצר. (מידידי הרה"ג עזרא פרידמן סמנכ"ל ou ישראל).

הרב ירון אשכנזי

כל דבר שפגום לאכילה לגמרי עד שאינו ראוי לאכילת הכלב אין עליו חשיבות של אוכל, וממילא מותר להשתמש בו אפי' בפסח ואינו צריך הכשר, ולכן כל חומרי הניקוי שאדם אינו אוכל או שותה מותרים בשימוש ואינם צריכים הכשר לפסח.

הרב ירון אשכנזי

יכול לתת ממעות מעשר. הגרש"ז אויערבך (מעדני שלמה עמוד ב') הלכה של פסח (חלק א' עמ' ז').

הרב ירון אשכנזי

מן התורה צריך לבער את כל החמץ הנמצא בבית קודם הפסח, ואסור לאחסן חמץ כלל בפסח, ומי שמשהה חמץ בפסח עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא" ולכן משנים קדמוניות נהגו ישראל לבער את כל החמץ מן הבתים כדי שלא לעבור על איסור זה. אמנם פעמים שאדם מתעסק עם חמץ במשך כל השנה וקונה ומוכר, או שמייצר שיכר שעורים וכדומה, ולא היה שייך לבער את כל החמץ קודם לפסח, ולכן מובא בהלכה (שלחן ערוך אורח חיים סימן תמח) שמותר למכור את החמץ לגוי קודם הזמן שנאסר, אף שדעתו לשוב ולקנות מן הגוי את החמץ אחר הפסח. והנה מלפנים היה כל אחד מוכר חמצו בעצמו לגוי, אך רבו המכשולות מפני ריבוי הדינים והפרטים בדיני הקניינים ואופן המכירה וכדו', לכן כיום נוהגים לעשות את הרב או מורה הוראה או תלמיד חכם הממונה לכך, להיות שלוחי המוכרים על ידי כתב הרשאה והם מוכרים את החמץ בעבור כל שולחיהם.

ואף שמצד הדין אנו נוקטים שמותר לאדם לסמוך על המכירה אפי' לכתחילה, ויכול להשאיר אפי' חמץ גמור בביתו אם עשה מכירת חמץ כדת וכדין, מכל מקום נוהגים שאין משאירים חמץ גמור בבית (ופלים, עוגיות, לחמים וכדומה), אלא רק ספק חמץ (כגון – קמח, שמרים יבשים, רטבים למיניהם, תבלינים) ועל זה עושים את המכירה לגוי, ורק אדם שיש לו חמץ יקר (וויסקי – שהוא חמץ גמור) או בעל מכולת וכדומה שיש בידו הרבה חמץ גמור, ויהיה לו הפסד גדול אם יבער חמץ זה, סומכים על מכירת חמץ גמור.

הרב ירון אשכנזי

המנהג שנותנים לעניים "קמחא דפסחא" לפני חג הפסח מופיע בגמרא ירושלמי (בבא בתרא פרק א' הלכה ד') ופסק כן הרמ"א (סימן תכ"ט) להלכה שמנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך הפסח.

והטעם שתיקנו דווקא בפסח לתת מעות קמחא דפסחא ולא בשאר רגלים כתב בשער הציון (שם סעיף קטן י') שני טעמים:

• משום שפסח הוא זמן חירות ויושבין מסובין וכל אחד בביתו בשמחה ואין זה כבוד לה' שהעניים אז יהיו רעבים וצמאים, ולכן נותנים לו את צרכו לכל ימי הפסח כדי שיוכל לספר יציאת מצרים בשמחה.
• טעם נוסף משום שאסור לאכול חמץ, ומצה אינו מצוי לקנות ואם לא יתנו לו אפשרות להתכונן לפסח יישאר ברעב ועלול לבוא לידי קלקול.

הרב ירון אשכנזי

צריך לתת כפי יכולתו ביד רחבה ובדרך כבוד שיהיה לעניים כל צרכם לכל ימי הפסח, והארגונים המחלקים את הכספים לעניים צריכים לבדוק לפי גודל עניותו של העני וכן לפי גודל משפחתו, וכיום המנהג לעשות סל מוצרי יסוד והטוב ביותר לתת לעני תלושים שיוכל לקנות מה שבאמת הוא זקוק וצריך כפי שעושים בארגון הידברות. (כך משמעות המשנה ברורה סימן תכ"ט סק"ד שצריך לתת לעני את צרכו בשלימות).

הרב ירון אשכנזי

שאלה זו חוזרת ונשנית ולכן ראוי להביא כאן מה שכתב ידידי הגאון הרב אושרי אזולאי בשו"ת אשר השיב (עמ' פז) צורת הכנת הטורטייה כפי שראה בעיניו במפעל המייצר טורטיות. העיסה עשויה מקמח, מים, שמן, ומלח. כמות המים היא באחוזים נמוכים מחמישים אחוז מהקמח וכמות השמן מזערית מאוד כך שהיא אינה מורגשת בעיסה כלל, העיסה אינה נוזלית ואמנם היא מעט דקה יותר מאשר עיסה של לחם. את העיסה עושים כמעין כדורים ואז יש כמעין מכבש שלוחץ על העיסה ועושה אותה שטוחה כצורת הטורטייה שאנו מכירים.

נמצא שבטורטיות הנעשות באופן הזה ברכתם המוציא ואם אכל יותר מכזית מברך גם ברכת המזון, אמנם העיסה נילושה בסוכר, או במיץ תפוחים באופן שטעם הסוכר מורגש יש לברך מזונות ועל המחיה. ובדרך כלל אם ברכת הטורטייה מזונות מציינים זאת על גבי האריזה לייד חותמת הכשרות.

הרב ירון אשכנזי

אינו חוזר לברך מדין ספק ברכות להקל. חזון עובדיה (ט"ו בשבט עמ' רלד).

הרב ירון אשכנזי